שלושה אחים החליטו לשפץ בית, שהיה רכוש המשפחה במשך שנים, תוך כדי שהם שומרים על הערך ההיסטורי המיוחד של הבית. האחים הם אורי גרוסברגר, בן 48, נשוי עם שלושה ילדים, תומר גרוסברגר, פסיכולוג, בן 49, ואמנון גרוסברגר, שעובד בהייטק, בן 40.
"אני והאחים שלי גדלנו בחיפה", מספר אורי, "סבא וסבתא שלי הגיעו לחיפה בשנת 1948. הם היו קודם בירושלים ומשם עברו לחיפה. הם גרו במבנה הזה, בית שומאכר, בבן גוריון 12 במושבה הגרמנית. זה מבנה של 10 חדרים, כך שהיו גרות שם 6-7 משפחות ביחד. במבנה הסמוך הייתה אורווה וסבא שלי הסב את המבנה למוסך. עם השנים משפחות עזבו והמשפחה שלי רכשה את הזכויות כל פעם על חדר נוסף. הם גרו שם הרבה שנים וליד היו עסקי הרכב. הם לא ידעו שלבית יש משמעות היסטורית. הבית היה פשוט בית מגורים והוא נשמר".
בניין בן 150 שנה עם היסטוריה ארוכה
כשאורי אומר, שלבית הייתה היסטוריה, הוא מתכוון לכך שהבית נבנה בשנת 1870, על ידי יעקב שומאכר, שהיה אחד הטמפלרים.
יעקב שומאכר הגיע למושבה הגרמנית מארה"ב והיה שותף בתכנון השכונה (הוא היה אדריכל וסתת). שנתיים לאחר בניית הבית, יעקב שומאכר התמנה לתפקיד סגן הקונסול של ארה"ב בצפון הארץ, והבית הפך לבניין הקונסוליה. תפקיד הקונסול היה תפקיד, שעובר בירושה, ולאחר שיעקב נפטר, בנו גוטליב שומאכר הפך להיות הקנסול ועד שנת 1904 הבית היה בניין הקונסוליה.
לגוטליב שומאכר ואשתו היו תשעה ילדים ולכן נוסף לבית האגף המערבי. על קירות הבית צויירו ציורי קיר, שהתגלו לפני מספר שנים.
גוטליב שומאכר היה ארכיאולוג ומהנדס והוא זכה להצלחה גדולה בתחומים אלה. הבית שימוש את יורשיו של שומאכר עד לשנת 1939, אז גורשו הטמפלרים מהארץ. משנת 1939 ועד 1948 הבית היה בידיה של משפחה ערבייה. לאחר מלחמת השחרור שוכנו בבית משפחות ישראליות.
שיפוץ שעושה כבוד למבנה
"הבית לא קיבל תחזוקה מיוחדת לאורך השנים", מסביר אורי, "לפני 20 שנה נכנסתי לגור בבית. הייתי כבר סטודנט וכל יום הייתי נוסע מהמושבה הגרמנית לאוניברסיטת חיפה. לאט לאט, במשך הרבה מאוד שנים, ניסינו לשפץ את הבית כי מדובר במבנה מאוד ישן משנת 1870.
בשנת 2022 גייסנו את כל המשאבים, אני והאחים שלי, לטובת שימור המבנה. אנחנו רצינו לעשות משהו מיוחד, שאין אותו כל כך בחיפה. גייסנו את המיליונים שצריך, ולפני שנה נכנסנו לשיפוץ מאוד מקיף שכולל את כל החזיתות של הבית, הכול עבודות אבן, עבודות תשתית והנדסה. החלפנו את כל הגגות והחלונות, טיפלנו ברצפות על מנת שיראו כמו רצפות של פעם.
במהלך השיפוץ גם גילינו כל מיני דברים על הבית. חשפנו מרתף, שבמקור נבנה כמקרר, כי לא היה מקרר בשנת 1870. מצאנו כל מיני מזכרות מהעבר. מצאנו שעון שמש, שנציג המשלחת הבריטית נתן לשומאכר בתקופת מלחמת העולם הראשונה, כשהוא גר אצלו בבית. יש לנו באר מחוץ לבית ובור מים, שכבר לא נמצא. בור המים היה מיועד לאיסוף מי גשמים. לבאר הייתה גם משאבת מים, שאנחנו עכשיו משחזרים. חשפנו ציורי קיר. פעם לא היו קירות לבנים כמו היום. חשפנו ציור קיר אחד בשלמותו לבקשת מחלקת השימור של עיריית חיפה".
השיפוץ שימר את מה שמיוחד במבנה
"הבית בנוי מאבן אבל הגימור שלו לא אמור להראות את האבן עצמה. בסופו של דבר מה שרואים זה בית, אבן אבל יש על האבן שכבת סיד חי. שחזרנו פה טכלוגיות מלפני 150 שנה. התוצאה הסופית היא שהבית נראה צהבהב. בסופו של דבר יצאה תוצאה מאוד יפה".
אנחנו מאוד מרוצים מתוצאות השיפוץ. ההצלחה נובעת מהאדריכלות של הבית, הקשתות, וגם בגלל ההיסטוריה, שיש לבניין.
הבית הראשון שנבנה במושבה הגרמנית
כשהגיעו לפה הטמפלרים זה היה הבית הראשון שנבנה במושבה הגרמנית בשנת 1870. יש ספר של הנכדה של שמואכר, שהיא כתבה לפני מותה, ושם היא מספרת שסבא שלה לא מצא שולחן וכיסא ברדיוס של עשרות קילומטרים. הכל היה מאוד פשוט.
לאט לאט הם בנו את המושבה וביססו את עצמם בחיפה. מי שבנה את הבית היה דמות מאוד מיוחדת, הוא היה איש אשכולות, חוקר ארץ ישראל. הוא אירח בבית שלו נציגים מהמשלחת האנגלית, כשהם באו לחקור את ארץ ישראל כשהם הבינו שהאימפריה העותומאנית עומדת להתפורר. הוא בנה להם אגף נוסף בבית ואירח אותם במשך כמה שנים".
אנחנו מתכוונים לשחזר את שעון השמש בעל הערך ההיסטורי
"כשעזבה המשלחת האנגלית, הם נתנו במתנה שעון שמש, שהיה שעון יחיד בכל המושבה הגרמנית. כשהשעון הראה שהשעה 12, היו מצלצלים בפעמון של בית העם, שנמצא עד היום מעבר לכביש, ואז כל האנשים היו יודעים לכוון את השעונים שלהם. אנחנו מתכוונים לשחזר את שעון השמש".
"כשפרצה מלחמת העולם הראשונה הגרמנים לא היו אהובים פה"
"גוטליב שומאכר לא נשאר בחיפה במהלך מלחמת העולם הראשונה, רק אחרי המלחמה אישרו לו לחזור. הוא נפטר בשנת 1924. עד פרוץ מלחמת העולם השניה עוד היו גרמנים בני משפחת שומאכר במושבה הגרמנית. בזמן מלחמת העולם השנייה הם גורשו.
עד שנת 1948 הייתה משפחה ערבית שגרה במבנה ואנחנו לא יודעים עליה כלום. בשנת 1948 נכנסה המשפחה שלי לגור במבנה. מאז כל השנים אנחנו גרים בבניין ומנסים לשמור את ההיסטוריה של הבית, שיהיה שמור ולא להוסיף לו תוספות, שלא היו במבנה המקורי".
מתנה לעיר חיפה
"יש כל מיני גלגולים היסטוריים שעברו על ההתיישבות ואנחנו חלק מזה. אין טיול בחיפה שאנשים לא עומדים מול הבית ומקבלים עליו הסבר. עכשיו אפשר לראות בית יפה ולא בית הרוס. זו המשימה שלקחנו על עצמנו – לתת מתנה לעיר חיפה. בסוף מה שמניע אותנו הוא לקחת משהו יפה ולהוציא ממנו את היופי, להחזיר את היופי הישן.
הבית לא גדול, שטחו 360 מ"ר, ההוצאות לא פרופוציונאליות. בחיס לבנייה מודרנית, עלות השיפוץ היא כמעט פי 3 והמשימה עוד לא נגמרה, אנחנו עדיין עובדים".
במהלך כל חג הפסח (אפריל 2023) האחים שלי ואני שפצנו גרם מדרגות. ניגרנו, צבענו, שייפנו, הורדנו שכבות צבע ישנות, השלמנו חתיכות עץ שהיו חסרות. מכאן אנחנו נעבור למשקופים, שצריך לשחזר. יש לנו עליית גג מהממת. כל מי שרואה את עליית הגג אומר שזה החלק האהוב עליו בבית".
בסופו של דבר נשכיר את הבית, השוכרים יקבלו את המשפחה כחלק מהמבנה
"הכוונה שלנו היא להשכיר את הבית. זה יכול להיות מלון או Air B & B.
הבעיה היא שצריך למצוא את הדייר המתאים שיאהב את הבית ויכיל אותנו, כיון שיש לנו רגש מיוחד אל הבית. השיפוץ לא היה עניין כלכלי. זה מובן מאליו שאין היתכנות כלכלית להשקיע בשימור במחירי הדירות בחיפה.
הקושי הוא לא רק העלות הגבוהה – אין הרבה קבלנים שיודעים לעשות את זה, להתעסק באבן ולהבין את הפיזיקה של הבניין זה לא פשוט. צריך להבין שאין בכלל ברזל בבניין. הבניין נבנה לפי תורות בנייה של לפני 150 שנה, הוא נבנה כולו באבן. איפה שהיה ברזל, היה צריך להוציא אותו. זו הייתה משימה לא פשוטה. מי שעזר לנו במהלך תהליך השימור היתה העירייה. עינב שחורי, מנהלת מחלקת השימור, ליוותה אותנו בתהליך ועזרה לנו במקומות שצריך".
"אנחנו מאמינים שאפשר לעשות דברים גדולים אם עושים אותו באהבה ובתשומת לב. זו הדרך להתמודד להתמודד עם מבנים גדולים. צריך לפרק לפרטים קטנים ולעשות כל פרט הכי טוב שאפשר".
מעל הדלת הראשית של הבית, ישנו פסוק מספר תהילים, פרק ד' פסוק ז': "נסה עלינו אור פנייך ה'…"
הכוונה לנסה כמו נס, דגל. הגרמנים באו לארץ עם חזון לשלום עולמי. המטרה לא הייתה לכבוש. אני מקווה שהמקום הזה בעיר התחתית המעורבת של חיפה השלווה יוסיף לרוגע שהמדינה הזו צריכה. אנשים אוהבים את המקום, מסתכלים וממשיכים הלאה ואנחנו מקווים שזה תורם לאווירה הרגועה בעיר.
יש לכם מזל שעמידר לא לקחה הבית כמו הבית הצמוד שהיה שייך לאבי מאחל בהצלחה ,
אם הבית היה שייך לאביך – בודאי לא נלקח.
אולי היה רק דייר?
חשוב לשחזר כל פרט ופרט מבתי הטמפלרים הנאצים ועל הדרך לתמוך בהשמדה שיטתית של היסטוריה של הישוב היהודי כמו הרס בתי ספר, הרס בתי כנסת, הרס בתים של ראשי ועד הדר והרס היסטוריה יהודית בעיר התחתית ובשכונת ארד אל יהוד.
את ארד אל יהוד לא משמרים. גם לא את נחלה. וגם רחובות כמו השומר עוברים הרס שיטתי.
העיקר שאת בתי הגרמנים משמרים עד הסנטימטר. איזו אומה מוזרה אנחנו.
עבודת שחזור נהדרת. שבוע טוב
שיהפכו את הבית למוזיאון לאומי בחיפה שישמר לדורות וככה אנשים מכל הארץ יוכלו להתרשם מהמבנה תמורת סכום סמלי של עשרים שח כניסה למוזיאון בית שומאכר בחיפה.
אתעכב להציץ בבניין בפעם הבאה שאגיע לחיפה. כמורה דרך האוהב את ההיסטוריה של הטמפלרים, ומעריך את דמותו של גוטליב שומאכר הארכיאולוג. כל הכבוד לבני משפ' גרוסברגר על ההשקעה והתרומה ליופיה של העיר. דב פרידמן מבשרת ציון
מאד מעניין. תודה רבה.
בית שומאכר המקורי הפך כידוע למלון שומאכר וקיבל בגין זה הטבות שונות – ומדובר בבנין אחר לגמרי – למה להתחזות כאן לבית שומאכר ?
שני בתים שונים. מלון שומאכר, שגם עליו עבדתי כמשמר, נמצא ברחוב המגינים, לא רחוק מבית שומאכר
שאלה לעמית – האם שומאכר היה בבוקר בבית אחד ובערב בבית אחר? כך לא ימצאו את יוסלה אף פעם ?
עבודת שיחזור נהדרת
מזכיר לי ימי ילדות יפים עם שמוליק
שיחקנו הרבה בבנין ובחצר המיוחד עם גלגל המשאבה
שאפו