האדם מתערב, אך לטבע חוקים משלו • שינויים מתמידים בחופי חיפה

(חי פה עם פולשים בחופי הים) – על השפעת האדם על הטבע, לעיתים לטובה, אך פעמים רבות דווקא לרעה, על תגובת הטבע על וכושרו המרשים להתגבר דובר כאן רבות.

כך גם נושא ההתחממות הגלובלית מוכר וידוע, ומטריד רבים ברחבי העולם (גם אם ייתכן מאוד שלא מספיק). אלה נותנים את אותותיהם והשפעתם ניכרת מסביבנו במופעים שונים ומשונים דרכם מאותת לנו כדור הארץ שלנו שמשהו מתרחש.

על אלה נוסיף את פתיחת תעלת סואץ, שהביאה לאסון אקולוגי מתמשך, עודו בעיצומו, ולנדידת מינים פולשים מים סוף אל הים שלנו, הים התיכון.

האיזון מופר

נרצה או לא, לטבע מנגנונים משלו לתיקון עוולות האדם. מינים פולשים, כידוע, הם אלה שלא חיו פה מלכתחילה והגיעו לכאן, בדרך זו או אחרת, מאזורים אחרים. גם אם נשמח להיתקל בהם, בסופו של דבר, הגעתם מפרה את האיזון האקולוגי הטבעי.

כולם מגיעים אלינו…

בשל המיקום הגיאוגרפי שלנו, ישראל "חוטפת את כל הצרות" דרך תעלת סואץ, החל בנחילי המדוזות (החוטית הנודדת), דרך דגי הנפוחית ("אבו נפחא"), דגי הזהרון, דגי החליל… והרשימה עוד ארוכה.

פגיעה באקולוגיה המקומית

כל מין שמגיע לכאן כפולש, יש בו כדי להשפיע לרעה על האקולוגיה המקומית. כך לדוגמה פוגעות המדוזות בדגה הקיימת באופן שאין לגביו כל ספק. דגי הנפוחית, המכונים "אבו נפחא", גורמים נזק של ממש לשרשרת המזון, זאת מעבר לפגיעתם הפוטנציאלית בבני האדם (על אנשים שאכלו אבו נפחא והורעלו כבר דובר פה).

מה יעשה האדם נגד פולשים?

האופציה הפחות עדיפה היא לנסות למגר אותם, ולמען האמת, לרוב היא גם חסרת תועלת. עם נחילי ארבה, למשל, זה עובד, אך גם אז מלווה במחיר אותו משלמים חפים מפשע מקומיים.

כך או כך, ישנם מינים שעליהם בלתי אפשרי להתגבר. המדוזות המטרידות הן בלתי ניתנות לעצירה, לא בעזרת רשתות ולא בשום אמצעי אחר, זאת לאור ניסיונות שנעשו וכשלו. ובכלל, ברגע שהן כבר פה, התטולה שלהן ענקית והן מתרבות באופן שלא ניתן לעצור אותו.

דגי האבו נפחא חותכים חוטי דיג וקרסים, וכאמור, אינם אכילים, כך שאיש אינו דג אותם למטרה זו. לזהרונים, המצויים כבר כעשור באזורינו, אין כלל אויבים והם מתרבים ללא היכר. אומנם הם דגים כשרים ואכילים, אך ההתעסקות איתם לא פשוטה ואף מסוכנת, ובסופו של דבר אינה כדאית.

הזהרונים, דגי השפמית, דגי הנסראללה, הנפוחיות, כל אלה הם ממש "שואבי אבק" של הפאונה המזרח ים תיכונית.

אז מה לעשות?

כל הרעיונות לטיפול במפגעי טבע שהגיעו בגלל האדם, אינם ריאליים ואינם הגיוניים. הטבע הוא דינאמי ונתון לשינויים, וגם יש לדעת גם שלא כל מה שיגיע לפה ישרוד. טווח הטמפרטורות בין אזור לאזור בים זה או אחר, הם פעמים רבות גדולים ומשמעותיים.

ים סוף הינו ים צר ועמוק, הטמפרטורה בו לא יורדת מתחת ל-20 מעלות ולא עולה מעבר ל-29 מעלות. זאת לעומת 33/15 מעלות שנמדדו רק לאחרונה בים התיכון, בחוף בת גלים שלנו.

התנהגות משתנה

מתוך תצפיות של השנים האחרונות, ניכרים שינויים בהתנהגות יצורים ימיים, כשאלה שנפלטים אל החוף או נמצאים מתים בתוך הים, הם פעמים רבות פולשים מים סוף או ממקומות אחרים.
במבט כללי על המתרחש, נראה כי אלה שאינם שורדים הם אלה שאינם מצליחים לעמוד בסטנדרטים הים התיכוניים, כך לפחות נכון לעכשיו.

מי הם בעלי החיים האלה?

דגי גרזינון, למשל, פולשים ותיקים שנראו מתים במערות תת ימיות רדודות, שהטמפרטורה בהן יורדת באופן חריג. גממיות ים סופיות, ברקנים אדומים, אלו הבולטים שבהם. דגי האבו נפחא שנמצאים מתים לא נכללים כאן, כי ידוע שאם בטעות עלו ברשתות ובחכות, הדייגים יזרקו אותם בחזרה לים.

החום הכניע אותן

כמובן שכל מקרה וכל מין פולש לגופו. כשדוגמה שונה לפולשים שהישרדותם כאן היתה מוטלת בספק, הן צדפות פרנה. אלה הגיעו לגודל של כעשרה ס"מ, אך מתו בחום הקיץ שהיה כאן לפני שנה, כשחום המים במפרץ באותה עת הגיע ל-32.3 מעלות.

עדיף למנוע מראש

השנה, לעומת זאת, לא עלתה טמפרטורת המים עד לכדי כך והצדפות שרדו, כפי שנצפה בנקודת הדיגום השנתית.

בסופו של יום… ניתן לומר שלרוב, התערבות האדם היא מיותרת, גם במישור של חיפוש פתרון לבעיה. כפי שנכון במצבים רבים, עדיפה המניעה מהניסיון לתקן, ככל שהמניעה עוד אפשרית.

ומה לגבי היצור העקשן המכונה מדוזה?

ובכן, על פי תצפיות ומעקבים, אפשר לראות שישנם יצורים שנהנים מהן, אחרי הכל. קודם כל אלה צבי ים שניזונים מהמדוזות בשמחה, אך לא רק הם, אלא גם דגים ממינים שונים, כמו צניניות, סיכנים ודגים נוספים שכנראה מוצאים אותן טעימות.

זה שמקלקל וזה שמתקן

אם כך, האדם מקלקל והטבע מתקן… אין בכך חלילה כדי להקל ראש בנזקים שגורם האדם. ההיפך הוא הנכון. אלא כדי להראות שוב את עוצמתו ויכולתו האדירה להתאושש. עלינו לשמור על הים ועל הטבע כולו בכל כוחנו, אך כאמור, עדיפה מראש המניעה והשמירה על הקיים, על פני הניסיונות לתקן.