מאמר:העדר פתרונות ישימים וכלכליים מגביל את הרחבת נושא המחזור

פסולת ומחזור
זוכרים את הסיסמה: "זרוק לסל וחסל"?
באותן שנים האמינו שאם נשליך את הזבל לפח, משם הוא ייאסף במשאיות ויילקח לאן שהוא, רחוק ממקום ישוב והבעיה תעלם. בהתחלה קראו למקום הזה מזבלה, הבית של הזבל כמו מספרה או מכבסה… אחר כך כיסו אותו בקצת אדמה וקראו לו מטמנה. אבל כאן באמת טמון מטמון. מטמון בלתי מנוצל.
עד כמה בלתי מנוצל?
קשה מאוד להשיג בישראל נתונים מעודכנים על אחוזי המיחזור של הרשויות. הנתונים הרשמיים האחרונים מתייחסים לשנת 2008 וגם אז מסתמכים על דיווחי הרשויות. הדבר תמוהה במיוחד כאשר הרשויות מחויבות לדווח על כמויות הפסולת והמיחזור מדי שנה אולם כל ההתייחסות מצד משרדי הממשלה היא וולונטרית, עיריית חיפה לדוגמה, לא דיווחה על אחוזי המיחזור בתחומה ולא נענשה או נקנסה על כך… הנתונים אינם מפורסמים.
גם נתוני אדם טבע ודין העוקבים אחר הנושא, הם משנת 2008.
ובכל זאת, כ-80% מהפסולת הביתית בישראל מועברת להטמנה. רק שיעור קטן מפוטנציאל המיחזור של חומרי הגלם ממומש, אף-על-פי שאפשר להפרידם למיחזור. באירופה, לעומת זאת, פחות מ-50% מהפסולת העירונית מועברת להטמנה. בבלגיה, אוסטריה, הולנד וגרמניה שיעור המחזור קרוב ל-60%.
המשמעות היא שכסף רב נזרק לזבל, פשוטו כמשמעו:
ראשית, הרשות משלמת על כל טון פסולת הנכנסת למטמנה כ-44 ₪ לטון והמחיר צפוי לעלות מדי שנה. על כך יש להוסיף את עלויות השינוע והכניסה למטמנה. עירית חיפה לבדה יכולה הייתה לחסוך מדי חודש כ-400,000 ₪ מתשלומי היטל ההטמנה. גם מחיר הכניסה למטמנה האמיר לאחרונה עקב המחסור החמור בשטחי הטמנה בעיקר בצפון.
יתרה מזו, ניתן היה להפריד את הפסולת לחומרי גלם למיחזור. ממכירת חומרי הגלם יכולה הייתה עיריית חיפה להכניס לקופתה כ-300,000 ₪ מדי חודש.
ולסיום, כ-12% מכלל פליטת גזי החממה בארץ מקורם באתרי הטמנה של פסולת מוצקה.
מה עושות רשויות אחרות?
ביקנעם עלית עמד שיעור המחזור בשנת 2008 על 26%, בפתח תקווה על 22.2%, נצרת עילית 29.1%, בעכו על 21.9%, בשוהם על 50%, בעומר על 43.4% ובקריית ביאליק 21.7%.
אלו הם כאמור נתוני 2008, ברוב הערים עלו שיעורי המחזור, והמחזור הורחב לתחומים נוספים.

מה אפשר לעשות?

העדר פתרונות קצה ישימים וכלכליים מגביל את הרחבת נושא המחזור בישראל. בשלב ראשון ניתן להקים תשתית למיון והפרדת פסולת בתחנת מעבר בעלות של כ-3 מיליון ₪ בלבד. המשרד להגנת הסביבה מקצה כספים רבים לטובת הנושא.
בהמשך ניתן לבחון הקמת מערך הדרגתי של הפרדה במקור תוך בחינת פתרונות קצה אפשריים וניתוחי עלות תועלת מעמיקים.

——————————
הכותבת היא יועצת לניהול סביבתי ופיתוח בר קיימא. מהנדסת כימיה ובעלת תואר שני בניהול משאבי טבע וסביבה. עוסקת מעל 15 שנה בתחומי הסביבה והקיימות. יועצת למפעלים, ארגונים, רשויות וחברות ממשלתיות.
במשך 4 שנים שימשה יועצת למועצה התעשייתית בתפן. בשנים אלו יישמה המועצה אסטרטגיה סביבתית של Beyond Compliance Leadership במסגרתה: אימצה המועצה מדיניות של 0 סובלנות ו-0 פליטות, הצטרפה למועדון הירוק היוקרתי CERES, הקימה פורום דיאלוג ושיתוף ציבור ושיפרה באופן ניכר את ביצועיה הסביבתיים: בשפכים, פסולת, מים ואנרגיה.
כיום יועצת לאשכול הרשויות הגליל המערבי ובונה אסטרטגיה לפיתוח בר קיימא לנמל אילת.