(חי פה בטבע)– מיזם "ואדיות במגפיים 2023" הוא מיזם קהילתי שבמהלכו מובילים תושבי חיפה, בהתנדבות, סיורים לקהל הרחב בשבילי הטבע העירוני, בוואדיות ובנחלים. את שביל סובב גבעת אורנים הכרנו בזכותו של אהוד סבירסקי, ביולוג תושב העיר, שהצליח לרתק אותנו בהסבריו המעניינים על הקמת השביל, על הצומח והחי בו, ולגרום לנו לחפש בסבלנות שהשתלמה, אחר חיפושית עלית הרוזמרין הכסופה.
טיול השבוע עפ"י אהוד סבירסקי:
שריפה בשכונת רוממה החדשה
גבעת אורנים היא אחת השכונות הפסטורליות בחיפה. השכונה נמצאת בשוליים השקטים של רוממה החדשה, מוקפת בטבע שנושק לחצרות ולמרפסות. כל זאת הופר בשנת 2016, בשריפה הגדולה שפגעה בתוככי חיפה. האש שנדלקה במספר מוקדים בזה אחר זה, טיפסה על השלוחה המיוערת והדליקה את צמחיית החורש.
בכולנו חרותים עדיין המראות מהחפ"ק בהיכל הספורט לכיוון תחנת הדלק "רוממה", עצי האורן שבוערים כלפידים לגובה רב והאש שמטפסת לכיוון השכונה השקטה. באותה שעה ממש, נאבקו התושבים ברחובות זלמן שזר והצוללת דקר, יד ביד עם צוותי הכיבוי, כדי לכבות את האש שהגיעה לחצרות ולמרפסות הבתים. לקראת ערב הושגה שליטה באש. כ-700 בתים ניזוקו בשכונות חיפה. תושבים רבים לא חזרו במשך חודשים רבים לבתיהם.
אורן ירושלים
היום אני רוצה להזמין אתכם לטיול סובב גבעת אורנים, להכיר את השכונה ואת האזור שעבר שיקום נופי ומתחדש בצבעי ירוק רענן. נתחיל את המסע בלב השכונה, בחורשת האורנים שנותרה שלמה, מקום שהוא גם גן שעשועים ומקום מפגש למשפחות בשעות אחר הצהריים. האורן, שמופיע גם בשם השכונה, הוא אורן ירושלים, עם האצטרובלים המאורכים שהזרעים בהם קטנטנים ואינם אכילים, בשונה מזרעיו הטעימים של אורן הסלע ("הצנוברים").
חומר בערה
האורן אינו מקומי, והחורשות הנרחבות בארץ הן תוצאה של פעילות מחלקת היערות הבריטית ובהמשך נטיעות של קק"ל. מאחורי הבחירה באורן עמדו דרישותיו הצנועות למים ויכולתו לגדול גם בקרקעות גירניות דלות. עם זאת, האגרונומים של אותה תקופה לא לקחו בחשבון את היות האורן עץ דליק מאוד שאצטרובליו הבוערים עפים בזמן דליקה למרחק רב ויוצרים מוקדי אש נוספים, כפי שקרה גם כאן.
הנצחה ל"חייל שנשכח"
מהחורשה נרד ברחוב הצוללת דקר, עד שנראה מימיננו עמוד שיש עם סמל קק"ל ומילות הנצחה: "שיקום חורשת שז"ר-דקר התאפשר תודות לחבריו ומשפחתו של סאלי נוח והקרן הקיימת לישראל בהולנד לזיכרון עד של "החייל הנשכח" סלומון יעקב (סאלי) נוח ז"ל …".
מסתבר שמדובר באחת הדמויות המרתקות של מלחמת העולם השנייה, מי שמכונה "שינדלר ההולנדי", שמשום מה לא זכה להכרה ולהוקרה על פועלו כמו שראוי היה. שלט השיש שלח אותי (ואני ממליץ גם לכם) לחפש במאגרי מידע, לקרוא את סיפורו ולראות את הסרט ((Forgotten soldier שנעשה בשנים האחרונות על פועלו.
שביל אש
לצד עמוד השיש מתחילה דרך עפר, מישורית ונוחה, שנפרצה לאחר השריפה, ומטרתה לשמש כ"שביל אש" – חיץ בין בתי השכונה לחורש ודרך גישה לכבאיות. אורנים אינם מתחדשים לאחר שריפה והם נשארים כגפרורים שרופים זקופים. לעומתם, עצי החורש הטבעי – אלון, אלה וחרוב מתחדשים לאחר שריפה מצוואר השורש. לכן, בשיקום יש לפנות את האורנים השרופים ע"י כריתה בסמוך לקרקע, תוך השארת מערכת השורשים המסועפת בקרקע. הסיבה: מערכת השורשים מעגנת ומייצבת את הקרקע ומונעת סחף.
תרומתו של קבוץ יחיעם
בקורות השרופות נעשו שני שימושים: אחד – טחינה לרסק עץ אותו מפזרים על הקרקע כדי לשמור על הלחות, ושני – קורות עץ שמוצבות אופקית לצד השביל, כדי לעצור את הסחיפה. על קורות אלה אפשר גם לשבת ולנוח. עשרות עצי זית וחרוב הובאו מהרחבה של קיבוץ יחיעם, מוספרו וניטעו בשטח.
צמחי תבלין
בנוסף נשתלו עשרות שיחי תבלין ובמיוחד – רוזמרין רפואי. זהו צמח עמיד שמוצאו בצפון ומערב הים-התיכון. בארץ הוא אינו צמח בר. על הרוזמרין פגשנו חיפושית יפהפייה ומבריקה, מין פולש שהגיע כנראה מלבנון, ושמה: עָלִית הרוזמרין. בנוסף, יש בשביל שפע של שיחי אזוביון דגול ("לבנדר"), מרווה משולשת, אזוב מצוי וקוֹרָנִית מְקוּרְקֶפֶת (כן, לא המצאתי את השם).
התאוששות החורש הטבעי
פעילות החזירים בשטח היא נמרצת, הם הופכים ונוברים באדמה בחיפוש אחר פקעות וחסרי חוליות, אך בצמח אחד הוא אינם פוגעים: בפקעות של רקפת מצויה. מסתבר, שבפקעת שלה יש רעל בשם ציקלמין שמגן עליה בפני אכילת בעלי החיים.
בסיום השביל הקצר ישנה עליה מתונה. על המדרון ניתן לראות התאוששות של החורש הטבעי עם מיעוט נטיעה. הצמח שמותאם טוב יותר להפצה לאחר שריפה הוא הלוטם, עם פרי קשיח (הלקט) ובתוכו עשרות זרעים. מסתבר שחום של שריפה בחורש מזרז את הנביטה של הלוטם. כך ניתן היה לראות לאחר השריפה הגדולה באזור האוניברסיטה ו"שוויצריה הקטנה", שליטה כמעט בלעדית של הלוטם בשנים הראשונות, עד שהאורנים והאלונים, בעלי הנביטה והצימוח האיטי יותר, הרימו ראש והצלו עליהם.
בסיום העלייה מגיעים לחורשה ברחוב הצוללת דקר, ושם מסתיים מסלולנו.
הכיף והבריאות שבטבע.
אני תוהה אם דבריו של אייל מועברים לגב' קאליש. מאד רוצה במענה
איך הייתם מרגישים תושבי גבעת אורנים, אם היו אומרים לכם שכל הטבע למרגלות שכונתכם עומד להיות מגולח עבור בנייה פזורת-שטח בטופוגרפיה בעייתית. איך הרגשתם כשנוף חלונכם הירוק הפך לשכונת האיוולת "גבעת זמר" עם כבישים תלולים לכ-900 דירות, במקום רחוב אחד המקביל לציר חנקין שיכל לאכלס רחוב עירוני עם בנייני 8-10 קומות מעל שדרת חנויות, ומעליהם דירות גן עם נוף לגבעת זמר תוך השארתה ירוקה ברובה ושטח פתוח טבע ומסלולי הליכה?
איך צריכים להרגיש תושבי שכונות שמאיימים לקחת את המעט הירוק ולגלח אותו כמו במחצבת נחל אבן מעונות גאולה-ורדיה, או מורדות הרופא וגבעת העיזים, בהם יגלחו ויעילמו עוד 10% מהשטח הירוק שנותר בואדיות חיפה?
איך צריכה להתייחס עיר למתנה כה יחודית שניתנה לה – פיורדים קטנים של טבע ירוק ושקט מול הים – האם היא צריכה לאפשר לקבלני תמא 38 לרוקן לתוכם שפך בנייה? לשלח אותם לטובת עוד אוטוסטרדות עקב חוסר תחבורה ציבורית?
האם מעט איכות החיים שמשכה רבים להישאר בחיפה למרות הכל, צריכה להיכחד בלחצי קבלנים ולחצי בעלי 3-4 רכבים למשפחה?
לצערנו כל אלו לא שאלות תאורטיות, וממילא אין שום קשב לארגוני תושבים וסביבה בתכנון הדורסני ובתוכנית המתאר הכושלת שהעביר כאן מהנדס העיר שבא מבחוץ להחריב את חיפה בתכנון וניהול תכנון כושלים מאין כמוהם.
לצערנו כל זה יתממש, ייחרב, יכרת ויגולח. מבלי שתרגישו הירוק והשקט יעלמו כמו שלא הרגשתם איך הרחוב שלכם, שהיתה בו חניה בשפע, הפך עם עוד תמא 38 ועוד תמא 38 למגרש גרוטאות של רכבים העולים על כל פיסת מדרכה וחוסמים כניסות לבניינים. נכון שלא הרגשתם? אבל הנה, זו הפכה עובדה מוגמרת.
ככה לא תרגישו את הרס הירוק והשקט והחלפתם באפור ורעש – עד שזו הופכת לעובדה.
כתבה חשובה ענבל חן – ברגב. בוקר טוב
העיר חיפה בורכה בתושבים פעילים נמרצים ואכפתיים ובטבע עירוני שאין שני לו בישראל. ענבל אהוד ועוד רבים וטובים תורמים מזמנם מהידע וממרצם לטובת הכלל והדורות הבאים – כל הכבוד