מחקר רב שנתי שנערך במרכז לפשיעה, משפט וחברה באוניברסיטת חיפה:
" שיעור העבריינים בעבירות אלימות ואלימות קשה במגזר הערבי גבוה בצורה משמעותית משיעורו באוכלוסייה "
*"צירוף אירועי הרצח בשבועות האחרונים בעיר לוד אינו מקרי,אך הדיון בנעשה בלוד בלבד והשאלות סביב יעילות הטיפול המשטרתי,כמוהן כהסטת הדיון מהעיקר אל הטפל ובמידה רבה אף עצימת עיניים מפני התמונה הכוללת", אמר פרופ' אריה רטנר, ראש המרכז לחקר פשיעה, משפט וחברה באוניברסיטת חיפה*
שיעור העבריינים בעבירות אלימות ואלימות קשה במגזר הערבי גבוה בצורה משמעותית מייצוגם של ערביי ישראל באוכלוסייה ומגיע במקרים מסויימים לכדי פי שתיים או שלוש מחלקם באוכלוסייה הכללית, כך עולה ממחקר רב שנתי שבדק את האלימות בחברה הישראלית בין השנים 1980-2007. "צירוף אירועי הרצח והאירועים הפליליים האחרים בשבועות האחרונים בעיר לוד אינו מקרי והדיון הציבורי על יעילות המשטרה, כולל זה שהגיע לרמה הלאומית הבכירה ביותר, כמוהו כהסטת הדיון מהעיקר אל הטפל ובמידה רבה אף עצימת עיניים מפני התמונה הכוללת", אמר פרופ' אריה רטנר, ראש המרכז לחקר פשיעה, משפט וחברה באוניברסיטת חיפה שערך את המחקר יחד עם פרופ' גדעון פישמן.
נתוני המחקר התבססו על נתוני הפשיעה האלימה מקובץ הרישום הפלילי של המשטרה והם נמדדו באמצעות שיעור הפשיעה או העבריינים ל-100 אלף תושבים. עבירות אלימות הוגדרו החל מחטיפת ארנקים וכלה בניסיון לרצח או רצח. בנוסף, בדקו החוקרים באופן נפרד את העבירות נגד חיי אדם ועבירות נגד גוף.
מהנתונים עולה כי שיעורי העבירות האלימות בקרב המגזר הערבי גבוה מהשיעור של עבירות דומות במגזר היהודי לכל אורך שנות המחקר. הבדלים אלה נכונים גם כאשר מפלחים את האוכלוסייה לאוכלוסייה בוגרת (19+) ואוכלוסייה צעירה (12-18). לדבריו של פרופ' רטנר, המגמה מתחדדת כאשר בוחנים את העבירות נגד חיי אדם ונגד גוף בקרב האוכלוסייה הבוגרת: בעוד שקבוצת גילאי 19+במגזר הערבי מהווה בממוצע, לאורך שנות המחקר, כ-15% מקבוצת גיל זו בחברה הישראלית, הם מהווים קרוב ל-43% מהעבריינים – שיעור המגיע לכמעט פי שלוש משיעורם באוכלוסייה. בקרב הגיל הצעיר: ייצוגם באוכלוסייה האו כ-23%, בממוצע לאורך שנות המחקר, זאת לעומת שיעור של 33% בקרב עברייני האלימות הצעירים.
לדבריו של פרופ' רטנר, כמעט בכל מקרה של רצח או אלימות קשה מופנית אצבע מאשימה כלפי המשטרה, אולם חשוב לציין כי מרבית מקרי הרצח מתבצעים במקומות סגורים, אינטימיים וברשות הפרט. לכן שום כוח שיטור, גדול ככל שיהיה, לא יוכל להימצא בה בעת בכל מקום בו עומד להתרחש הרצח הבא וגם הגדלה של כוח שיטור במקומות הידועים כבעייתיים לא תרתיע או תפחית את שיעור האלימות, מה עוד שלעיתים חלק מהרציחות נובעות מתופעת ה"רצח על כבוד המשפחה", תופעה בעלת שורשים תרבותיים עמוקים.
"מדינת ישראל דחפה לאורך השנים את המגזר הערבי לשוליים החברתיים, תרבותיים וסוציו-אקונומיים. החיים המתמשכים בתנאים אלה הולידו לאורך השנים תחושות קשות של קיפוח ותסכול מתמשכים. תנאים אלא יצרו תחושות של ניכור והתייחסות שלילית כלפי מוסדות המדינה כולל מערכות החוק והמשפט. תחושות אלו מלוות במאפיין כולל רחב של היעדר חוק וסדר. במצב זה קיימת נטייה גוברת לפתרון סכסוכים באמצעיים מקומיים ולא באמצעות פנייה לגורמי החוק והמשפט. הדרך היחידה להתמודד עם רמת הפשיעה הגבוהה במגזר הערבי היא לחולל שינוי במעמדו ובמקומו של המגזר, תוך מתן הזדמנויות הולמות יותר לחינוך ותעסוקה ושיפור התשתיות בישובים, מה שיכול לפנות את מקומן של תחושות ההפקר והזלזול במדינה ובמערכות החוק והמשפט שלה".
לגבי תופעת ה"רצח על כבוד המשפחה", ציין פרופ' רטנר כי מדובר בתופעה בעלת שורשים תרבותיים. לכןף ייתכן ופעולות אינטנסיביות עמוקות באמצעות מערכות החינוך והרווחה עשויות לצמצם במידת מה את התופעה אולם כל עוד קיימת הכרה במקומם של תהליכים אלה בחברה הערבית, תתקיימנה גם תופעות אלו ושום כוח שיטור לא יוכל למנען.