(חי פה בטבע)– השביל המוכר והיפה בארץ, מתחיל ברחבת התכנסות בטיילת סטלה מאריס. ייחודו בנוף הים התיכון שנשקף מכל כיוון ובעושר נקודות עניין היסטוריות ודתיות שלאורכו: המנזר וכנסיית סטלה מאריס, פסל מרים הקדושה, המצבה לחיילי צבא נפוליאון, המגדלור שניצב בארמון הקיץ של הפאשה, קפלת הלב הקדוש ועד למערת אליהו.
בהיותו שופע בנקודות עניין, רק מתבקש היה שמישהו ישלב את המסלול הנפלא בעלילה ספרותית שתיקח את קוראיו לטיול בין התחנות המסקרנות.
סיפור אהבה חיפאי
הסופרת לילי מילת הזמינה אותי להצטרף לסיורים שהיא מוציאה, בתשלום, בעקבות ספרה "בת מספר ארבע" העוסק בסיפור אהבה שנרקם בין הדמויות בחיפה של שנות ה-70 ומתרחש בתוואי השביל בין המנזר הכרמליתי לכנסיית גריגוריוס שבשקמונה.
על הספר, הסיור וגם היוזמה לקדם סיורי תוכן בעקבות עלילות ספרותיות שמתרחשות בחיפה, כותבת לילי מילת:
"ספרות מקומית קוראת לי…"
"בעקבות קוראיי ובסיועו של מורה הדרך עופר צור, יצרנו טיול המשלב את ההיסטוריה והעכשוויות של חיפה, יחד עם זרקור לתקופה עליה מסופר. הרעיון נקשר עם מיזם שיצרתי בחודש הספר העברי האחרון. הקמתי האשטאג #ספרותמקומיתקוראתלי. קוראים הצטלמו עם ספר מקומי אהוב כשהם אומרים: "ספרות מקומית קוראת לי". הגעתי עד לשר התרבות שלנו, חילי טרופר, ששלח סרטון משלו, אוחז בספרה של המשוררת זלדה. אז חשבתי, למה לא להרחיב את המיזם לספרות מקומית קוראת לי – לטייל!"
"בת מספר ארבע"
תקציר העלילה של הספר "בת מספר ארבע": בחיפה של שנת 1972, הילה סבן, יהודייה ממשפחה ארגנטינאית מסורתית, מוצאת עזרה ומחסה במנזר סטלה מאריס. שכנה, האב פרנסיס, מושיט לה יד בעת צרה. אל המנזר מגיע מלונדון ד"ר ג'ון ריצ'רד בל, שבדרכו הייחודית, עם גיטרה ושירי ביטלס, שולח מרפא לנפשה השבורה. ג'ון לן במנזר גריגוריוס שבשקמונה ועולה ברגל כל יום במעלה השביל כדי לבקר את הילה.
הנזירה אלברטינה
בהתאם לעלילה, התחנה הראשונה בסיור בגינת המנזר הכרמליתי ופגישה עם הנזירה אלברטינה שהגיעה לחיפה לאחר 18 שנים של שירות דתי במצרים. בגינה זו מתחיל שביל ה"ויה דולורוזה" שעובר על צלע ההר ומסתיים בכיכר שהוקמה בצומת הרחובות סטלה מאריס והבישוף חג'אר ואורכו כ-800 מ'. לאורך השביל הוקמו בעבר 14 תחנות עם צלבים, בדומה לדרך הייסורים שבירושלים. השביל אינו פתוח לקהל בשל סכנת נפילה, אולם בימים אלו עוסקת הנזירה אלברטינה באיסוף תרומות לחידושו.
לילי מוסיפה: "אני זוכרת את מסלול הוויה דולורוזה שבגינת מנזר הכרמליתים מימי ילדותי. זוכרת אותי פוסעת שם עם חבריי לכיתה. מאז, לדאבוני, לא ניתן לצעוד שם עקב השחתת מבקרים והידרדרות אבנים מההר".
ספסל האוהבים והקפלה הקדושה
"מגינת המנזר המשכנו אל ספסל האוהבים המשקיף אל הים, ומוכר לקוראי ספרי כספסל של ג'ון והילה. עופר צור הכין הפתעה בדמות מנעול אהבה נעול על הספסל ועליו חקוקים שמות הגיבורים. בקפלת המשפחה הקדושה (קבר השייח' בשפת המקומיים) בה התרחש רגע מותח בסיפור, המפגש בין ג'ון לאח של הילה. המשך המסלול במערת אליהו הנביא המשופצת והליכה לאורך החוף עד לכנסיית גריגוריוס.
קפלת המשפחה הקדושה, הינה בית תפילה קטן וקסום, המשמש את המתפללים למזמורים והתייחדות. בילדותינו נודע המקום כקבר השייח', לא ברור מי התחיל עם כינוי זה ומדוע. היא צופה אל חוף שקמונה ובספר משמשת כנקודת מנוחה והרהורים כמו גם מפגש טעון ומותח, בהיותה פסע ממנזר סטלה מאריס בו מסתתרת הגיבורה".
כנסיית גריגוריוס
"שוכנת ממש לחוף הים, לא רחוק מתל שקמונה. לאחרונה עברה שיפוץ ונפתחה מחדש בספטמבר. הכנסייה מתוחזקת על ידי פעילים משכונת עין הים – ואדי אל ג'מאל, ומשמשת את הנוצרים הדתיים והחילוניים כאחד. כאשר ביקרנו שם התכוננו בדיוק לטקס הטבלה. את דלתות המקום פתחה עבורנו פדואה סרוג'י תושבת שכונת עין הים ופעילה בקהילה וכן נפגשנו לשיחה עם ד"ר כמיל סארי, ארכיאולוג מרשות העתיקות.
כנסיית גריגוריוס היא אחת מנקודות המפתח בציר עלילת הסיפור, משולבת עם הבית הצמוד אליה ועם חוף שקמונה, כאשר בשנת עלילת הספר, 1972, עדיין לא היה קיים מבנה המכון לחקר ימים ואגמים".
כי אם לא, אז וויה דולורוזה זה לא.
ונתעלם מזה שהסיפור על יהודיה ומוסלמי שהקשר שלהם לישו הוא בערך אותו הקשר של סטלה מאריס לוויה דולורוזה.
ולאחר אלו –
נעים לראות סיפור יפה שמשתמר בצורה אמנותית וחוויתית,
מאחל לך הצלחה וריבוי משתתפים
שלום לך,
ויה דולורוזה, היא דרך הייסורים, אכן במקורה ישו צעד בה בירושלים אך בנוסף הוקמה באישור האפיפיור בזמנו, בתוך כנסיות ברחבי העולם וכך גם בכנסיית סטלה מאריס.
אין לי מושג מאיפה הכנסת מוסלמי לתוך הסיפור… ממליצה לך לקרוא את הספר לפני שהיד לוחצת על הדק המקלדת:)
ובכל אופן, תודה על מילותיך הנעימות המסיימות.
ראשית על אף שזה ישמע מוזר – הכתבה נערכה.
המילה "מוסלמי" הופיעה במפורש בפסקה שכותרתה "הנזירה אלברטינה".
שנית אשמח אם תוכלי להסביר מעט יותר למה הכוונה "הוקמה באישור האפיפיור"?
איני נטפל לסמנטיקה כי אם לנושא המרכזי – הוא התחנה בה ישו נצלב. זו הייתה גולתה של דרך הייסורים, אחרת האם אי אפשר לקרוא לכל שביל ובו תחנות עם הסטוריה רעה "שביל ייסורים"?
אני מתנצל, באמת, אם נדמה שאני מחפש להתקטנן.
אני שואל בכדי להבין, אין ברשותי הספר, אשמח לקראו.
בשמחה אסביר. אכן ישו הלך בדרך הייסורים בירושלים, אולם ירושלים כפי שהייתה בזמנו של ישו נהרסה ונבנתה מחדש. גם מספר התחנות בדרך הייסורים המקורית אינו אחיד לפי המסורת הנוצרית.
בסופו של דבר המסדר הפרנציסקני נבחר לעסוק במה שאנחנו קוראים שימור אתרי מורשת.
מסדר זה קבע גם את מספר התחנות הסופי של הוויה דולורוזה כ14 ובכלל עיצבו את הדרך באירופה לפני ״שייבאו״ אותה לירושלים. כמו כן, החל המנזר לתת שטרות מחילה למי שעבר בדרך ייסורים דומה לזו שעבר ישו ודרכים כאלו, כלומר ויה דולורוזה שכאלו, הוקמו במנזרים שונים בנוסף לוויה דולורוזה המשוחזרת בירושלים (שכמובן היא היא הנחשבת כמו ה-דבר האמיתי).
וכך אתה מקבל ויה דולורוזה גם במנזר הכרמליתים בחיפה.
אני לא היסטוריונית, במסגרת המחקר שעשיתי כרקע לכתיבת הספר, למדתי עובדות אלו.
מקווה שיישרנו קו:)
לא ידעתי את כל זה.
גם אני לא הסטוריון, וגם איני נוצרי.
אולי מהסיבה הזו אני מקובע לפרשנות אחת של הסיפור התיאולוגי מאחורי ווייה דולורוזה.
לסבר את האוזן, איני מתעקש על המיקום עצמו (אכן הדברים התרחשו בירושלים אך המיקום אינו העניין המרכזי בסיפור) וגם לא על ההקבלה לתחנות הסבל בדרך אלא לסיפור הקנוני שמסרו הסופי, אירוע הצליבה. הסיפור המרכזי אינו הייסורים בדרך כי אם הארכיטיפ של סיומם לצורך תחייה וגאולה.
שמחתי לדבר איתך על כך ושוב תודה התשובה האכפתית והמעמיקה ובכלל על עצם הסיור עצמו,
אני מאמין שעוד ניפגש.
התודה לך!
תמיד מעניין להתדיין ולהיות מופרים זה מהידע של האחר.
בזכות השאלות שלך חזרתי לחומרים שהתעמקתי עליהם לפני כמה שנים במסגרת המחקר וזה היה מרתק לשוב אליהם.
עד לפעם הבאה -:)
עוד מידע אודות כנסיית
ג א ו ר ג י ו ס
בכתבת הלינק הלוט בזאת !
https://haipo.co.il/item/395087
הייתכן ניתן להזמין את הטיול המדובר?
היי קארין, הטיול הבא מתוכנן לאביב.
אשמח לרשום אותך לעדכונים, תוכלי לכתוב לי בכתובת:
[email protected]
כתבה יפה מאוד ומעניינת כל הכבוד אהבתי
הסבר מרתק על האזור המקסים שיש לנו בחיפה
מרתק ידידתי ענבל.
לדעתי , כתבה זו אמינה וחשובה.אכן ביקרתי בכרמל .מקום מדהים.שבת שלום