יהודים לא מכירים את החברה הערבית, הסרטן בחיפה לא מעניין אף אחד והצעירים מוטרדים מיוקר המחייה • ישראל בראי התקשורת

פאנל תקשורת מגזרית (צילום: מורן מידליק)

תקשורת מגזרית וכוחן של הרשתות • פאנל מרתק על תקשורת דרך מורכבות החברה הישראלית

מגזרים שונים בעין התקשורת ושאלת עתידם של ערוצי החדשות השונים אל מול כוחן העולה של הרשתות החברתיות • דיון מרתק מנקודות המבט השונות של התקשורת הישראלית

השבוע נערך בשלומי פאנל שעסק בתקשורת מגזרית כחלק מכנס של מורים לתקשורת. את הכנס הנחו המורים לתקשורת – איתי בן טל מבית הספר הרב תחומי בנהריה ועדי צור מבית הספר השש שנתי עירוני ה' בחיפה.

בפאנל השתתפו כתב ערוץ 13 רוני שצ'וצ'ינסקי, כתב הארץ דיאא חאג' יחיא, הדר מוכתר – פעילה ברשת החברתית טיקטוק ואנוכי (מ. י.) – כתבת באתר חי פה ומורה בחטיבת ביניים, ונכחו בו גם המפקח על לימודי התקשורת והחברה במשרד החינוך יוסי בר דוד והמדריכה בצוות הפיקוח של מגמת התקשורת והחברה רחלי קרחי לוי. וכן השתתפה רכזת מגמת התקשורת בעירוני ה' אנט וינסט דוד.

פאנל תקשורת מגזרית (צילום: מורן מידליק)

תקשורת ומגזר

הפאנל עסק בשאלת הייצוג המגזרי בתקשורת הארצית והמקומית ונפתח בכך שכל אחד מחברי הפאנל הציג את עצמו.

שצ'וצ'ינסקי, שהשתתף בפאנל דרך הזום כששהה בחופשה באיטליה, סיפר שהיום הוא בן 27 וכבר 5 שנים עובד בחדשות ערוץ 13. "התחלתי בארכיון, סיפר, "היה לי מאוד חשוב להיכנס לתקשורת והתחלתי מלמטה. מאז כבר התחלתי להגיש חדשות ומבזקים. אני עורך את המבזקים ומקריין אותם. אני מרגיש שיש לי חופש פעולה, אף אחד לא מחליט בשבילי מה לשדר ולא באיזה סדר אגיש את הידיעות. למשל, לי מאוד חשוב את הידיעות על אלימות בחברה הערבית לשים בפתיחת החדשות, גם אם אולי מישהו אחר חושב שזה פחות מעניין".

הקול של התושבים

"אני התחלתי לכתוב במקומון 'ידיעות חיפה' מרשת ידיעות תקשורת, בשנת 1997", פתחתי אני, "ועכשיו אני עובדת ככתבת חינוך ונדל"ן באתר החדשות חי פה. אנחנו מנסים להיות הקול של התושבים ולהביא לידי ביטוי את המצוקה שלהם. כשתושב חיפה פותח את החדשות בערב הוא לא רואה שום התייחסות לחיים שלו בחיפה. אנחנו 290,000 תושבים ונראה שהבעיות שלנו לא מעניינות אף אחד. אנחנו חיים במדינת תל אביב ובתקשורת הארצית יש רק ביטוי למה שמעניין את מי שגר באזור המרכז. לכן, התקשורת המקומית בחיפה, בעשרות השנים האחרונות, מאוד מאוד מצליחה. למשל, אנחנו בחיפה, בקריות, בנשר ובקריית טבעון מאוד מוטרדים בשנים האחרונות מהמפעלים המזהמים. עד כמה שאנחנו מנסים להציף בתקשורת הארצית את המאבק שלנו ואת תחלואת הסרטן העודפת, לעתים מאוד רחוקות נשמע על כך בתקשורת הארצית".

חי ונושם את החברה הערבית

כתב הארץ דיאא חאג' יחיא סיפר שהוא גר בטייבה ונושם את החברה הערבית. "למדתי כמה שנים באוניברסיטה וגרתי אז בתל אביב, אבל בסיום לימודיי חזרתי לטייבה. כשאני מסקר את החברה הערבית זה מתוך היכרות עמוקה איתם. עשיתי כתבה על צעירים שנושאים נשק, ואני באמת מכיר צעירים כאלה. בכלל החברה היהודית לא יודעת מה הולך פה. אם תשאלו צעירים ערבים למה חלק מהצעירים הולכים כל הזמן עם נשק, כולנו יודעים את התשובה. היהודים לא יודעים, ולכן אני מרגיש שהעבודה שלי כל כך חשובה. אני לא מרגיש שמפעילים לחץ לשנות את הכתבות שלי. אני מרגיש שיש לי יד חופשית ושמקשיבים לי".

לצעירים באמת אכפת

הדר מוכתר סיפרה על הסרטונים שהיא מעלה לטיקטוק. "אני בת 20, אני עתודאית וסיימתי בשבוע שעבר תואר ראשון במדעי המחשב. יש לי כמה חודשים עד לגיוס ואני מנצלת אותם על מנת להתחיל תואר שני במחשבים. גרתי עכשיו כמה חודשים בגרמניה וראיתי עד כמה זול לקנות שם דברים בסופר והתחלתי להעלות סרטונים בטיקטוק בהם אני משווה בין מחירים בישראל ובגרמניה. הדהים אותי לראות שיש מאות אלפי צפיות לכל סרטון כזה. אני מקבלת המון תגובות, אני מרגישה שלבני הנוער באמת אכפת והם רוצים לצאת החוצה ולהפגין ולעשות שינוי".

היתרון בלדעת רוסית

בהמשך הפאנל דיברו המשתתפים על ייצוג מגזרים בתקשורת הארצית. שצ'וצ'ינסקי אמר שזה מאוד משמעותי מבחינתו שהוא מדבר רוסית, כשהוא עושה את הכתבות שלו. "אני מרגיש שהעובדה שאני יודע רוסית היא יתרון מאוד גדול. היינו לא מזמן בבית של בחור שנהרג ואבא שלו דיבר רק רוסית. אף אחד מאנשי התקשורת לא יכול היה לראיין אותו, ואני דיברתי איתו ועזרתי לשאר העיתונאים לשאול ולהבין מה יש לו להגיד. באופן כללי אני מאוד נזהר עם לראיין אנשים, שברגע זה הבינו שהם איבדו את בנם. זה הקו האדום שלי. מבחינתי שבשאר גופי התקשורת יראיינו הורים שכולים, אני ברגע הכי קשה של האנשים האלה, כשהם מבינים שהחיים שלהם השתנו ללא היכר, לא אלחץ על אף אחד להתראיין".

פאנל תקשורת מגזרית (צילום: מורן מידליק)

בקיעים בדו קיום

"חיפה היא עיר של דו קיום", אמרתי "מבחוץ זה נראה נהדר, אנחנו זו עיר שחיות בה זו לצד זו שלוש דתות, ואפשר גם להוסיף עליהן את הבהאיים. מי שמכיר את חיפה לעומק יודע שיש בקיעים בדו קיום הזה. יש בחיפה אנשים שמנסים להתסיס ואנחנו מסקרים כמובן גם את הטענות מהצד שלהם. אם פונים אלינו לגבי זה שהעירייה נותנת מבנה לעמותה, שעושה קורס בנושא הנכבה, נסקר את הנושא ולא משנה מה דעתנו על זה".

הזכרתי כי לפני מספר חודשים התרחשו בכל הארץ עימותים בין ערבים ליהודים ואפשר היה לראות את שפעה של זה גם בחיפה. בכלל, בכל פעם שיש מלחמה או מבצע צבאי, מיד אפשר לראות ולהרגיש את הקושי והמתח של אנשים משני המגזרים שעובדים ביחד וביום יום מסתדרים מצוין, אך ברגע שהסכסוך צף ועולה על פני השטח, זה מחלחל גם לתושבים בחיפה ומערער את הקרקע, שביתר הזמן מרגישה יציבה יותר.

"כתב יהודי לא יכול באמת לסקר אותנו"

"אני קורא כל שבוע ידיעות לא נכונות על החברה הערבית. אני באמת לא חושב שכתב יהודי יכול לסקר אותנו", אמר חאג' יחיא, "ההיכרות שלי עם מה שקורה אצלנו היא עמוקה, אני מכיר את האלימות אצלנו. עשיתי כתבה שבה בדקתי מקרי אלימות – מיום חמישי אחר הצהריים ועד יום ראשון בבוקר – ראיינתי צעירים שנמצאים במלחמת כנופיות. אני מכיר את האוכלוסייה, אני דובר את השפה והם נותנים בי אמון. זה מאוד שונה ממה שקורה לעיתונאי יהודי שמגיע לאיזה ישוב ערבי והוא דובר רק עברית, ועכשיו הוא צריך לספק תמונה אמינה ואמיתית של המצב. בכלל, אני חושב שבמדינת ישראל מאוד חשוב שכמה שיותר אנשים ידברו ערבית. אני גם רואה את זה מהחברים שלי העיתונאים, שכל הזמן מבקשים ממני ללמד אותם את השפה".

לדבר על מה שמציק

"אני מסקרת את מה שאני רואה מולי", סיפרה מוכתר, "אני לא מחפשת לחשוף משהו בפעם הראשונה, אני לא עיתונאית, אבל מאוד חשוב לי לתת מידע אמין. לא מזמן העליתי פוסט על סושי בסופר בגרמניה, לעומת סושי בארץ. פנו אליי מהסושי בארץ ואמרו לי שההשוואה לא הייתה הוגנת כיוון שהשוויתי בין מחיר של 6 סושי בסופר בגרמניה לבין מחיר של 12 סושי במסעדה בארץ. מיד הורדתי את הסרטון. אין לי שום כוונה לפגוע באף אחד, רק לדבר על משהו שמציק לי מאוד, ומהתגובות שאני מקבלת אני מבינה שמפריע לעוד הרבה צעירים – יוקר המחייה", אמרה.

"במחאה שהיתה פה בשנת 2011 הייתי עוד ילדה, ולמען האמת, עד לאחרונה מי שעשה קניות בסופר ונחשף למחירים היה ההורים שלי, אבל כשגרתי בגרמניה ראיתי את הפערים העצומים במחירים ואני לא מבינה למה בארץ צריך להיות כל כך יקר. אני מימנתי לעצמי, כמו הרבה מאוד צעירים, את רישיון הנהיגה ופניתי לתקשורת הממסדית והצעתי להם לדבר על הנושא הזה ששיעורי הנהיגה מאוד מאוד יקרים וללא סיבה, אבל זה לא עניין אף אחד. בגלל שלא הצלחתי להציף את הנושא העליתי סרטונים בעצמי וכמות הצפיות בסרטונים האלה היא מטורפת!"

פאנל תקשורת מגזרית (צילום: איתי בן טל)

מאיפה בדיוק אביא 3 מיליון ש"ח?

"אני מתכוונת בשנים הקרובות להקים משפחה ולקנות דירה כמו כל צעיר במדינה, ואני רוצה לגור ליד ההורים שלי בקריית אונו. מאיפה אני בדיוק אמורה להביא 3 מיליון ש"ח כדי לקנות דירה? ואל תגידו לי לחפש אזור זול יותר, אני חושבת שזה לגיטימי שארצה לגור ליד ההורים שלי. בכלל, הדור שלי עושה את צעדיו הראשונים בחיים וכולנו שואלים את עצמנו איך לעשות את זה. אני מרגישה שאף אחד לא מלמד אותי איך למצוא בן זוג שאפשר להקים איתו משפחה, איך לקנות בית, איך לממן את החיים שלנו ביחד".

התקשורת מול הרשתות החברתיות

נושא נוסף שעלה לדיון בפאנל הוא שאלת הסיכוי של המקומונים, העיתונים הארציים והטלוויזיה מול הרשתות החברתיות. "אנחנו מאוד עסוקים בערוץ 13 במה שקורה בשוק התקשורת בארץ", אמר שטוצינסקי, "אנחנו מקבלים מדי יום את הרייטינג של היום הקודם ואנחנו יכולים לראות ברמה של כל חצי שעה, כל רבע שעה וגם פחות, מה היה הרייטינג. זה מאוד משמעותי ואנחנו משנים את לוח השידורים בהתאם להצלחה של התוכניות. אנחנו גם רואים מה קורה באתרי החדשות שלנו ושל המתחרים. יש חברות חדשות שעושות עבודה מאוד טובה באתר שלהן ומקבלות הרבה מאוד כניסות לכל כתבה. אין ספק ששוק התקשורת משתנה לנו מול העיניים. עדיין, תמיד יהיה מקום למהדורות המרכזיות בטלוויזיה כי יש קהל גדול שאוהב מאוד את המהדורות האלה".

לראות חדשות עם ההורים

מוכתר אמרה שהיא ובני גילה לא רואים כמעט חדשות בטלוויזיה. "עד לפני שנה לא ראיתי חדשות בכלל בטלוויזיה וכל המידע שהיה לי הגיע מהאינסטגרם ומהטיקטוק. בשנה האחרונה התחלתי לראות חדשות, כי אני אוהבת אחרי ארוחת הערב המשפחתית לראות חדשות עם ההורים שלי ולשמוע על הדעות שלהם. אני יודעת שהרבה צעירים בגילי לא רואים חדשות וזה לא מעניין אותם. ועדיין, אני מאוד אופטימית לגבי הנוער. אני עכשיו מתכננת לארגן הפגנות לגבי מחיר התה במוסדות להשכלה גבוהה ואני רואה היענות מאוד מאוד גבוהה של צעירים לצאת ולהפגין יחד איתי. אין שום סיבה להתייאש מהנוער, אנחנו בטוחה שאנחנו נפתיע את כולם לטובה. אכפת לנו, אנחנו רוצים לשנות ואנחנו מוכנים להשקיע זמן על מנת שתהיה פה מדינה טובה יותר, שנעים לחיות בה".

למה את כל כך נחמדה?

בשלב זה המורות הפנו שאלות למשתתפי הפאנל: "אני לא מבינה למה את כל כך נחמדה", שאלה אותי אחת המורות, "את חיפאית, למה את לא יוצאת ומארגנת הפגנות בעצמך ומשנה את המצב בעיר? לפני שנים אני הייתי כתבת בקריית מלאכי ושנאו אותי ואהבו אותי כי אני ניסיתי לשנות דברים ולא רק להיות כתבת", אמרה.

"קודם כל אני מאמינה שנחמדות היא ערך", השבתי. "אני מאמינה שהתפקיד שלי הוא לסקר את המציאות, אני בשמחה מסקרת כל הפגנה שמתקיימת בחיפה, אבל התפקיד שלי הוא לא לארגן את ההפגנות. ועדיין, בתור תושבת העיר יש דברים שמאוד חשובים לי ולכן לאורך השנים אני כותבת עליהם שוב ושוב".

פאנל תקשורת מגזרית (צילום: מורן מידליק)

שכונת הדר ופינוי בינוי

"הנושא הראשון שחשוב לי הוא מצב שכונת הדר. כתבתי המון פעמים על זה שלא ייתכן שבשכונה בחיפה לא יהיה בית ספר יסודי לאוכלוסייה היהודית. אי אפשר לצפות מזוגות צעירים לבוא ולגור בהדר, כשלא מציעים להם מוסדות חינוך. בנוסף, בשכונת הדר, כמו בעוד שכונות בעיר, יש המון אלימות ותושבים מרגישים חוסר ביטחון כשהם מסתובבים בלילות בשכונה. זה מצב שאנחנו כעיר לא יכולים לקבל. נושא נוסף שעליו אני כותבת הרבה הוא על פינוי בינוי בשכונות החוף. אני באמת מאמינה שמגיע לתושבי נווה דוד, שחלקם גרים בבתים שהם באמת ישנים מאוד ומצויים במצב מזעזע – פינוי בינוי בכל השכונה. מגיע להם לגור בדירות חדשות עם מרפסות ואת האפשרות לשבת במרפסת ולשתות קפה מול הים. לחיפה ולמדינת ישראל יש חובה שגם אוכלוסייה מוחלשת תוכל ליהנות מבית חדש ומאיכות חיים. לא ייתכן שתושב נווה דוד מחכה 20 שנה לפינוי בינוי שאף פעם לא מגיע".

כאן כדי להישאר

בסיום הפאנל נשאלו המשתתפים מה לדעתם יקרה עם התקשורת בשנים הבאות. הייתה הסכמה גורפת כי על אף שהרשתות החברתיות מקבלות מקום מרכזי בשיח הציבורי יותר ויותר, אמצעי התקשורת לא יפגעו. יותר מכך, אחד המשתתפים גם הזכיר שהקולנוע, לדוגמה, לא מחק את הרדיו ולמעשה בכל פעם שעולה אמצעי תקשורת חדש יחד איתו עולה השאלה אם ייתר אמצעי תקשורת קיים, אך ההיסטוריה מוכיחה שזה לא כך, התקשורת משתנה והערוצים הקיימים בה מוצאים דרכים חדשות להגיע לקהלים שלהם.

הגיבו כאן לכתבה

3 תגובות
  1. טלילה אמר/ה

    חיפה היא עיר נגד התושב.הכל פה זוחל.בירוקרטיה איומה. אין תיכנון עירוני שמשרת את האזרחים. ברוב השכונות אין מרכז מסחרי שקיים בכל שכונה ברחבי תבל וגם בארץ. מענין מי תיכנן שכונות שלמות שעל כל תפוז צריך להניע את הרכב ולצאת מחוץ לעיר .זו איכות חיים ירודה מאד. ולכן מגורים בשכונות הם אופציה גרועה. גם התחבורה והקשר בין רחבי העיר לא טובה. כך שכאילו כל שכונה חיה לעצמה.זה כשלעצמו לא מ אפשר חיי מסחר טובים. בקיצור העיר חיפה אין לה אבא ואמא.סוג של עיר חסרת מזל לאורך שנים.

  2. טלילה אמר/ה

    ואפילו אם ניקח את מרכז הכרמל שהוא האזור היותר יקר ויוקרתי של העיר .שימו לב כיצד נראה המרכז. אפרוריות מוחלטת. אין טיפת תיכנון .אין טיפת צבע .אין אחדות בין מראה המבנים ברחוב. וזה מקום שעבר שיפוץ לא מזמן. האם העיריה דאגה לשפר את המראה .את החזות? ממש לא. זר שניקרא למקום יחשוב שהגיע למקום לא יוקרתי בכלל. וזה מקום תיירותי יש שם מלונות ושפע מסעדות. אבל ככל שהדברים נוגעים ליד מטפחת של העיריה החידלון ניכר. ניקח את המרכז של הצ'נטרום של הפיילא. הפסאז' שליד בנק דיסקונט .טינופת.עזובה.זוהמה.הזנחה.מבנה ישן דמוי סינג סינג.שאפשר היה לפחות לצבוע באופן שיהיה פחות מדכא. בכניסה לפסאז' המדרגות הנעות לא עובדות כבר עידנים. יש שם בריכת דגים שבמקום דגים משמשת לריכוז אשפה.הכל אפור מדכא ומלוכלך. איפה העיריה ? איפה הפיקוח? ולמה בעלי החנויות שם לא יוזמים שיפור ?

  3. ישראל אמר/ה

    את מהממת ❤️ הלוואי תחליפי את ראש הממשלה ככה יהיה פה באמת טוב בארץ שאוכלת יושבה

הגיבו כאן לכתבה