“הבולים מספרים את ההיסטוריה” • מוטי קרמנר מחיפה מציג אוסף בולים נדיר בתערוכה משותפת עם איחוד האמירויות

מוטי קרמנר (צילום: אלבום פרטי)
בגיל 80, מוטי קרמנר (״מרדכי, אבל רק אמא שלי היתה קוראת לי ככה, כשהיא כעסה עלי״), גמלאי של ״רפאל״, יושב ראש עמותת בולאי חיפה, ומזכיר התאחדות בולאי ישראל, ממשיך את דרכו של אביו ועוסק באיסוף בולים במסירות ובתשוקה בלתי נגמרת. באתר האינטרנט של תערוכת הבולים הוירטואלית AAPE 2021, ניתן כעת להתרשם מאוסף הבולים של קרמנר, אוסף שמתאר את היסטוריית שירותי הדואר באימפריה העותמנית, ומאוספים מרשימים נוספים של אספני בולים מהארץ, מארצות הברית, ומאיחוד האמירויות (לינק לאתר התערוכה בסוף הכתבה).

מוטי נולד בקריית אליהו, היום קריית אליעזר, גדל בחיפה וחי בה מאז ומתמיד. שני הוריו הגיעו אל העיר בצעירותם מאירופה, לפני מלחמת העולם השנייה. אמו הגיעה עם משפחתה מפולין בשנת 1922. משפחת אביו הגיעה בשנת 1933 מגרמניה. סבא של מוטי, אבא של אביו, בנה בית יציקה לברזל בצומת וולקן בשנת 1934. “היה לו כסף בגרמניה, ובזכות זה שהוא קנה והביא משם ציוד עבור המפעל, הוא קיבל 200 סרטיפיקטים לפועלים. הוא הציל 200 משפחות.״

פריט בולאי לכבוד תערוכת הבולים "חיפה 87" (צילום: אלבום פרטי)
פריט בולאי לכבוד תערוכת הבולים “חיפה 87” (צילום: אלבום פרטי)

אביו של מוטי, אספן בולים בעצמו, היה נער בן 17 כשעלתה המשפחה לארץ. את האוסף שלו הוא נאלץ להשאיר בגרמניה, ולימים כשנהיה לאב הוא לימד את בנו את כל מה שהוא יודע על המלאכה העדינה של שימור הבולים. ״אני אוסף בולים מאז שהייתי ילד קטן. אבא לימד אותי איך להוציא את הבולים מהמכתבים, איך לנקות אותם, איך לסדר אותם באלבום לפי סדרות ולפי ארצות. באותה תקופה כולם אספו בולים, לא היו הרבה דברים אחרים לעשות. אם מישהו היה מצליח להשיג בול מחוץ לארץ, כולם היו מתלהבים.״

כיאה לגיל הנעורים, בגיל העשרה זנח מוטי את התחביב, והחל להתעניין בדברים אחרים. האוסף נשאר בבית, והוא המשיך לאגור בולים שנקרו בדרכו, אבל רק בגיל 40 חזר להתעסק באיסוף באופן רציני. ״הילדים גדלו, אנחנו היינו מסודרים, וחיפשתי עיסוק שיהיה לי מעבר לעבודה, משהו מרחיב אופקים. התחלתי לאסוף יותר ויותר ברצינות, החברים בעמותה לימדו אותי איך לעשות את זה. במשך השנים נעשיתי לשופט בתערוכות, והיום אני שופט בינלאומי.״

אספנים רוכשים בולים בסניף השרות הבולאי בתעוכה שנערכה בהיכל הספורט ברוממה (צילום: באדיבות מוטי קרמנר)
אספנים רוכשים בולים בסניף השרות הבולאי בתעוכה שנערכה בהיכל הספורט ברוממה (צילום: באדיבות מוטי קרמנר)

עמותת הבולים של חיפה מונה כ-35 חברים, רובם אנשים מבוגרים, שמתאספים בימי ראשון בצהריים בבית אבא חושי בחיפה. ״אנחנו ממש קהילה״ אומר מוטי. ״אנחנו נפגשים כל יום ראשון, בין 12 ל-15 חברים, קונים, מוכרים, מספרים סיפורים. לכל בול יש את הסיפור שלו״.

אז מה זה בעצם בול?

אם הייתם חוזרים בזמן לשנת 1800, ושולחים מכתב לחברכם הקרוב מחיפה בשנת 2021, הוא היה כנראה מופתע, לא רק מכך שקיבל מכתב בדואר, ולא רק מכך שהמכתב בן 200 שנה ונשלח אליו במיוחד, אלא גם מהעובדה שהוא יהיה זה שצריך לשלם על המכתב, מכיוון שאין עליו בול. כך היה הנוהג לפני שהומצא הבול באמצע המאה ה-19 — הנמען משלם את דמי השליחה. המצאת הבול למעשה הסדירה את שיטת התשלום על מכתבים: שולח דבר הדואר קנה בול, הטביע אותו על גבי המעטפה, וכך שירות הדואר ידע כי האגרה על המכתב שולמה וההשקעה הכספית הוחזרה.

מכתב מביירות לירושלים, שנת 1826 (צילום: באדיבות מוטי קרמנר)
מכתב מביירות לירושלים, שנת 1826 (צילום: באדיבות מוטי קרמנר)

הבול הראשון

הבול הראשון בעולם הונפק בשנת 1840 על ידי הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, והוא נקרא ״הפני השחור״. ״לכאורה, מכיוון שהוא הראשון, הוא אמור להיות בול יקר,״ מסביר מוטי, ״אבל היות שהדפיסו שמונה מיליון בולים כאלה בתוך שנה, הם לא נדירים ולכן אין להם ערך כספי גבוה כיום. לעומת זאת, בארה״ב למשל, הנפיקו סדרת בולים לשירות בדואר אוויר, בולים שמוטבע עליהם ציור של מטוס. זה היה בתקופה שהדפיסו כל צבע בנפרד, כלומר היו מעבירים את הגיליון שלוש פעמים בהדפסה. יצא שגיליונות הנייר הסתובבו בטעות, והציור שעל הבולים האלה הודפס הפוך! הפגם הזה הופך את הבול למאוד נדיר ויקר. לאחרונה נמכר בול כזה בכמאה וחמישים אלף דולר. מה שהופך בול ליקר זה מצד אחד הנדירות שלו ומצד שני כמה אנשים רוצים את הבול. ככל שעולה הביקוש, עולה המחיר.״

מוטי בקורס טייס, 1960, על רקע חיפה (צילום: אלבום פרטי)
מוטי בקורס טייס, 1960, על רקע העיר חיפה (צילום: אלבום פרטי)

הבולים המצריים

כשהחל מוטי לאסוף בולים ברצינות, לקראת גיל 40, הוא הגיע לעמותת בולאי חיפה עם האוספים שלו מגיל העשרה. ״מכל האוספים הקטנים שהיו לי, הבולים המצריים נראו לי הכי יפים. התמקדתי בהם והרחבתי את האוסף, ולאט לאט הצגתי אותו בתערוכות בולים בארץ ומחוצה לה. האוסף זכה במדליות יפות, אבל בשלב מסוים הגעתי איתו למבוי סתום, ושיניתי כיוון. התחלתי להתעניין בהיסטוריה של שירותי הדואר במזרח התיכון. בזמן השלטון התורכי, שירותי הדואר של העותמאנים לא היו מאוד מפותחים, והמדינות האירופאיות, אוסטריה, צרפת, ואח״כ גם אנגליה, גרמניה ורוסיה, פתחו בארץ משרדי דואר, בירושלים, ביפו ובחיפה. היו פה הרבה צליינים שהיו זקוקים לשירותים כאלה, זה היה עסק רווחי מאוד. הארץ אז היתה חלק ממחוז סוריה, ושם היה מרכז שירותי דואר גדול בביירות.״

לאט לאט, בהתמדה ובסקרנות, הרכיב מוטי אוסף נדיר של בולים המשקף את ההיסטוריה של הדואר בביירות של האימפריה העותומנית, עד לפירוקה בסוף מלחמת העולם ה-I, בשנת 1918. ״הפעם האחרונה שהצגתי את האוסף פיזית היתה בצ׳כיה, ובגלל הקורונה לא הספקתי להשיב אותו עדיין ארצה, והוא נשאר בגרמניה למשמרת אצל חבר.״

צילום מגלויה של קרית אליעזר (צילום: באדיבות מוטי קרמנר)
צילום מגלויה של קרית אליעזר (צילום: באדיבות מוטי קרמנר)

הבולים מספרים את ההיסטוריה

״החלק המעניין באיסוף זה שחייבים ללמוד מה ההקשר ההיסטורי של כל פריט. יש לי פריט באוסף שמאוד מחבר אותי להיסטוריה שלנו — גלויה שנשלחה מטבריה להונגריה ב1876, ובה ישיבה טבריינית מבקשת מהקהילות המבוססות יותר באירופה תרומה של כספים. הגלויה נשלחה עם שליח מטבריה שרכב על גבי סוס עד לביירות, ומשם היא נשלחה באוניה בדואר האוסטרי להונגריה. זה פריט מאוד נדיר. אני מחובר אליו כי הוא מזכיר לי את הקשר שלי והאהבה שלי למדינה ולהיסטוריה שלה.״

מכתב מטבריה לנוישטאדט, הונגריה (כיום סולבקיה) דרך ביירות, באמצעות הדואר האוסטרי (צילום: באדיבות מוטי קרמנר)
מכתב מטבריה לנוישטאדט, הונגריה (כיום סולבקיה) דרך ביירות, באמצעות הדואר האוסטרי (צילום: באדיבות מוטי קרמנר)

אמנם השימוש בבולים הולך ונעלם מן העולם, אבל הדפסת בולים עדיין מתקיימת בכל העולם. בארץ ישראל למשל, יש בולים שמנפיקים באופן סדיר — בולים שמוציאים בכל שנה לקראת החגים, ובולים של יום הזיכרון — ויש בולים שמוציאים למאורעות מיוחדים וחד-פעמיים. מי שמאשרת את הבולים היא ועדת השרים לענייני סמלים וטקסים. הבולים הישראלים הנדירים בארץ הם סדרה של תשעה בולי דואר עברי. מדובר בסדרה שהונפקה לפני קום המדינה, בתנאי מחתרת. הסדרה נקראת ״דואר עברי״ מכיוון שעדיין לא נקבע שם המדינה. הערך של הסדרה כיום הוא כ-3000 דולר.

מוטי קרמנר (צילום: אלבום פרטי)
מוטי קרמנר (צילום: אלבום פרטי)

״אספנות זה צורך לא מוסבר״

מלאכת איסוף הבולים לא מצליחה לעבור ככל הנראה לדורות הבאים, כשאני שואלת את מוטי על כך, הוא נאנח בעצבות. ״היום קיבלתי ארבעה מכתבים, על אף אחד מהם אין בול. כמעט שלא משתמשים בבולים היום, ומטבע הדברים ילדים לא רואים בולים ולא מכירים. חוץ מזה שלילדים היום יש אלף ואחד עיסוקים שנמצאים בתחרות על הזמן הפנוי שלהם: טלוויזיה, מחשב, סלולארי, משחקים וחוגים שונים ומשונים. אז הם לא אוספים בולים. במסגרת התאחדות בולי ישראל, אנחנו כן מנסים לעודד איסוף בקרב הצעירים. זה מאוד חינוכי כי על כל נושא שרוצים ללמד אפשר למצוא בולים מכל העולם.״

״יש לי נכדים והם כמובן שואלים על הבולים, אבל לא הצלחתי להעביר הלאה את התשוקה. יש אחד שנראה קצת אספן, אז אולי כשהוא יגדל. אספנות זה צורך לא מוסבר. אנחנו מגוון רחב מאוד של אנשים מן היישוב, והקשר בינינו מאוד הדוק בגלל האיסוף, קשה להסביר את זה.״

בעקבות שיתוף פעולה בין  3 מדינות, ישראל, ארה”ב ואיחוד האמירויות, נפתחה השנה תערוכה וירטואלית ביוזמת התאחדות בולאי ישראל. כל אחת מהמדינות הציגה עד 9 אוספים – אחד באגף הכבוד ושמונה באגפים האחרים, בדגש על אוספים שרובם קשורים למזרח התיכון. התאחדות בולאי ישראל היא עמותה שלא למטרת רווח, שהוקמה לשם טיפוח וקידום נושא הבולאות בארץ. האתר פתוח לצפייה חופשית לקהל הרחב.

הגיבו כאן לכתבה

8 תגובות
  1. דינה אמר/ה

    מדהים! דור הולך ונעלם.

  2. אמונה סירקין אמר/ה

    מוטי איש יקר,
    כתבה מדהימה!! לצערי איסוף בולים המשלב ידע ענק בהיסטוריה של עם ותקופה נדחק ולאט לאט נעלם. קשה להעביר את השגעון לאיסוף בולים ואיסוף בכלל כאשר העולם משתנה בקצב מסחרר והפיתויים לריגושים מיידיים מתעצמים.
    תודה מוטי🙏

  3. מיר אמר/ה

    כבוד!
    תודה על הכתבה.
    אשמח ליצור קשר!

  4. אבי כהן אמר/ה

    מחכה לאוסף עיתון בול.. עם גרמניה 🤦🏼‍♂️

  5. אלי שלוש אמר/ה

    כתבה יפה ,ראויה ומחכימה ,בריאות טובה

  6. חנן צובוק אמר/ה

    מוטי היקר,
    נושא הבולאות הוא תחביב וגם משהו לנפש.
    התחביב בדורנו היה מנת חלקם של משפחתנו וחברינו שהרבה מהם עסקו באספנות בולים.
    הדור הצעיר חיי בעולם דיגיטלי שהוא הרבה יותר מגוון מהאפשרויות שהיו בדורנו, אבל מצד שני המידע זמין לו ללא הגבלה לכן צריכים להביא את הנושא לתודעה בפרסום וכול..
    אני חייב לציין שאני עוקב אחר נושא האספנות והמסחר ורואה עולם חיי ותוסס למשל ב-ebay ישנה פעילות חזקה ובנוסף באתרי מכירות פומביות ותערוכות שמתקיימות ברחבי העולם ישנה התעניינות.
    אני חושב שלמרות שיש ירידה התחום הוא עדיין מבוקש.

  7. רונן אמר/ה

    תחביב מדהים ומרתק – אפילו היום !

  8. שלי אמר/ה

    מי בודק בולים

הגיבו כאן לכתבה

תודה על המשוב. לאן תרצו להמשיך מכאן?

  1. להגיב לכתבה
  2. לדף הבית של חי פה
  3. למדור אישים בחיפה
  4. סגור והמשך בכתבה זו