משפיל להיות אדריכל צעיר בישראל, לא פחות

אדריכל חיפאי, או מכל מקום אחר…

אחרי חמש שנות לימודים, אדריכל בישראל רשאי לבנות בניין ”פשוט” כהגדרתו בחוק, שזה, בגדול, בניין מגורים עד ארבע קומות. אם הוא רוצה לקבל רישיון לבניית כל בניין אחר, הוא צריך לעשות התמחות בת שלוש שנים ולאחריה לגשת למבחן רישוי. עד כאן נשמע סביר ודי דומה למסלולים במקצועות אחרים.

מתי נערך מבחן הרישוי? אף אחד לא יודע להגיד.

חודשיים מראש מתפרסמת הודעה בעיתון(!) לגבי מועד המבחן. בתוך רגע, צריך המועמד לנטוש הכל: ילדים, עבודה, התחייבויות וכו’ ופשט להתיישב ללמוד. משום מה, מאוד מסובך לקיים בחינה במועדים קבועים מראש, בכל שנה.

מה החומר לבחינה? אף אחד לא יודע להגיד.

חוק התכנון והבניה, תקנות התכנון והבניה, תקנים ומסמכי מדיניות. מילא שמדובר באלפי דפים, אלא שלא מתפרסמת רשימה עם מה יש להביא. תקנות לתיבות דואר ולמסתורי כביסה נחוצים למבחן? רק האל יודע.

איך נראית הבחינה?

לבחינה שני חלקים: עיוני ומעשי. בחלק העיוני נדרשים לענות על שאלות אמריקאיות מתוך החוק והתקנות, אבל גם על שאלות שבודקות הבנה של תהליכי תכנון. נשמע מאוד הגיוני, אלא שבפועל רבות מהשאלות הן ”מידע כללי” ואינן רשומות בשום מקום. חלק אחר של השאלות בוחן על עבודת יועצים איתם האדריכל עובד (אדריכל עובד עם עשרות יועצים והוא מפקח עליהם אבל הוא לא אמור להיות בקיא ברזי חישובי אקוסטיקה או מדידה, בשביל זה הוא מעסיק יועצים) וחלק אחר של השאלות פשוט מנוסח בעברית קלוקלת.

“הכיף האמיתי”

הכיף האמיתי הוא החלק המעשי אז נדרשים הנבחנים לתכנן פרויקט בהיקף בניה ענק, בחמש שעות. כמה ענק? במבחן האחרון התבקשנו לתכנן כ50,000 מ”ר של מגורים, מסחר, מבני ציבור, תעסוקה ותחנת רכבת. בהתחשב שהבית שלכם כנראה נע בין 50-150 מ”ר, תבינו את סדר הגודל. לתכנן זה אומר לשרטט קומת קרקע, חתך, חזית, עקרונות ועוד. כל מי שמכיר קצת עבודת אדריכלים יודע שגם המשרד הכי טוב בעולם לא יוציא כלום גם אחרי חמישה ימי עבודה שלא לומר חמש שעות.

8.5 שעות ללא קפה או נייר טואלט בשירותים

ולקינוח המבחן עצמו. 8.5 שעות של מבחן יחד עם מאות נבחנים בחלל אחד, עם הוראות סותרות תוך כדי המבחן, שולחנות עקומים ושרוטים (אנחנו אמורים לשרטט, זוכרים?), ללא עמדת קפה או נייר טואלט בשירותים.

עונש על בחרתי במקצוע הזה

בשבוע שעבר ניגשתי למבחן הזה וביציאה ממנו הרגשתי מושפל, לא פחות. הרגשתי שהמדינה מנסה להעניש אותי מכיוון שבחרתי במקצוע הזה. מנסה להעניש אותי על זה שהיא לא יודעת לאכוף עברות בנייה או תקנות בנייה או אנשים אחרים בתחום, אז היא הלכה לטרף הקל – אדריכלים. שיהיה ברור שאני לא יוצא נגד מבחנים קשים. בתור בוגר קורס צבאי מבית 8200 ואחרי חמש שנות לימודים בטכניון אני יודע מבחנים קשים מהם. אני נגד מבחנים לא ראויים, מכשילים, לא ברורים וקטנוניים.

מה אספר למי שרוצה ללמוד את המקצוע?

משפיל, לא פחות, להיות אדריכל צעיר כאן. מה אספר לבן 22 שרוצה ללמוד את המקצוע? איך אוכל שלא להזהיר אותו?

ולמה אני מספר לכם את כל זה? על מנת שתכירו את תלאות המקצוע הזה, שנראה מבחוץ זוהר, אבל הוא קשה ומתיש. להזכירכם, אנחנו אחראים על סביבות החיים של כולנו, ומגיעה לנו קצת יותר הערכה מהמדינה.

נ.ב. כבר שנים שרבים וטובים מנסים לטפל בעניין המבחן ולשנות אותו, עד כה, ללא הצלחה, שכן בהיעדר ממשלה וכנסת מתפקדות, אין מי שיערוך שינויים שכבר הוסכם עליהם בעבר.

הגיבו כאן לכתבה

4 תגובות
  1. דן אמר/ה

    צודק כל כך… ושכחת שהשרטוט הוא ידני, ולא ממוחשב

  2. אייל אמר/ה

    הבחינה בדיחה ותלושה וככה גם ההתייחסות למקצוע.
    5 שנים לימודים אמורים לצאת עם תואר שני.
    ברפואה 7 יוצאים דוקטור.
    אחרכך במשרדים מבזים אותך עם התמחויות. מתמחה במשפטים מרויח כפול. אחרכך כשותף במשרדי עו”ד מרויח פי חמש.
    אין עתיד במקצוע הזה. שיקחו הנדסאים ושרטטים יביאו כבר מסין כמו קבלני משנה בבנייה.
    גם ככה אין כבוד לאדריכלות וסגנון מקומי, אין השקעה בזה, והמדינה בפשיטת רגל תרבותית בהשפלתה והכנעתה על ידי הטרור הערבי וסייעניו במוספי “גלריה הארץ” ובעולם.
    נשאר להחליף מקצוע. ואולי עיר ואולי ארץ.

  3. שאול אמר/ה

    אייל הנכבד, התחלת יפה וסימת בבוץ. מה עניין טרור ערבי וסייעניו (?!) לנושא המבחן והאגריכלות? בוש לך.

  4. אנרכיפאי אמר/ה

    נראה שיש שתי דרכי פעולה: איגודית-קיבוצית או משפטית.

    האם הוגשו עתירות נגד היבטים שונים באופי ניהול המבחן? ייתכן שיש להן סיכוי לעבור; אחרי הכל לא מדובר בעניין הרה-גורל מבחינה פוליטית אשר שופטים יירתעו מעיסוק בו.

    אך עדיפה מן הפעולה המשפטית היא הפעולה של אדריכלים, ותלמידי אדריכלות, כקבוצה. יש איגוד אדריכלים, הלא כן? דאגו לכך שהוא יהיה פעיל ומתפקד, היכנסו אליו עם מוטיבציה ומרץ, ואז תוכלו להפעיל אותו – בתחילה להעלאת הנושא לדיון ציבורי ובהמשך אולי אפילו בפעולה קיבוצית כלשהיא (אולי אפילו עד כדי צעד כמו סירוב לחתום על תוכניות עד שהנושא לא יוסדר).

הגיבו כאן לכתבה

תודה על המשוב. לאן תרצו להמשיך מכאן?

  1. להגיב לכתבה
  2. לדף הבית של חי פה
  3. למדור חברה וחינוך בחיפה
  4. סגור והמשך בכתבה זו