עמותת ל”ב בערב התרמה שלא השאיר אף עין יבשה

דודו הארון עם חיילי צה"ל - ערב התרמה של עמותת לב בקריית מוצקין (צילום: ירון כרמי)

ברביעי בערב 26/05/2021 התרחש באמפי פארק מוצקין אירוע ההתרמה השנתי של עמותת “ל”ב – להילחם ביחד”. עמותה שעוזרת, מלווה ומעניקה סיוע לחולי סרטן. העמותה מנוהלת על ידי יושב הראש, ברנרד זיטוק וכן על ידי מוטי וחנה וגנר

ערב התרמה של עמותת לב בקריית מוצקין (צילום: ירון כרמי)
ערב התרמה של עמותת לב בקריית מוצקין (צילום: ירון כרמי)

את האירוע פתחו שלוש בנות אמיצות שהצליחו להתגבר על המחלה, בהמשך נהנו האורחים מהופעה מוזיקלית של דניאל ג’מאל, דודו אהרון ורותם כהן שבאו לשמח את תורמי העמותה.

שלושת הנשים האמיצות והחזקות שהצליחו להביס את המחלה, סיפרו את סיפוריהן המרגשים – על הקשיים, על התמיכה של עמותת לב, בשנים הקשות ביותר, בתקופת ההתבגרות ועל הניצחון. הנשים רצו להודות ולעודד אנשים לתרום לעמותה שליוותה אותן במהלך המאבק הקשה אל מול המחלה הנוראית.

אף עין בקהל לא נשארה יבשה


אורטל

ערב התרמה של עמותת לב בקריית מוצקין (צילום: ירון כרמי)
ערב התרמה של עמותת לב בקריית מוצקין (צילום: ירון כרמי)

אורטל מספרת את סיפורה, שהתחיל לפני 10 שנים “לא עמדתי פה עם שמלה יפה ועקבים גבוהים, אחרי שעיצבו לי את השיער. לא הייתי אקדמאית ועורכת דין עצמאית. הייתי רק ילדה, בת 17, מפוחדת, בכתה יא’. לא היה לי את השיער הארוך שלי. לא היה לי שיער בכלל, הייתי קירחת לחלוטין, בפיג’מה, במחלקה האונקולוגית, מחוברת לאינפוזיה, ממנה יש לי צלקת עד היום.”

“במקום ללכת לבית הספר, ביליתי את שגרת היום שלי בבית החולים, בין טיפולי כימותרפיה לקבלת מנות דם. לא הייתי צריכה לסרק את השיער אחרי המקלחת, ובטח שלא לדאוג למבצעים והנחות להסרת שיער בלייזר”, היא צחקה. “לאורך כל התקופה עשיתי את המקסימום כדי לשמור על קור רוח, להיות חזקה בשבילי, ובעיקר בשביל המשפחה שלי. נקודת המשבר שלי הייתה בפורים, כשכל השכבה שלי והחברים שלי, חגגו את פורים, מחופשים בדשא בבית הספר. ואני, הייתי צריכה להתחבר לטיפול כימותרפיה. פשוט נשברתי.”

“אני זוכרת שברחתי החוצה מבית החולים – לים ממול, והתפרקתי ממש מבכי. אני זוכרת שכולם דאגו לי בטירוף. אבל אני לא יכולתי יותר. פשוט ביקשתי “פאוז” מהחיים. רק לעצור לרגע, בבקשה. רק לנשום שנייה בין הכל, זה הרגיש גדול עלי, אני עושה כאילו אני יכולה אבל קשה לי. אחרי שעה הצלחתי לחזור למציאות של גיל 17 שלי.”

“בתקופה הזו, החיים הפכו למציאות אחרת: אמא שלי עזבה את מקום העבודה כדי להיות איתי ביום, ואבא שלי, היה עושה את משמרת הלילה, ישן לידי על הספה במחלקה, אחרי יום עבודה מתיש בחקלאות. מה עם שלושת האחים הקטנים שלי? בואו נגיד שלא היה להם קל.
ובתוך כל הקושי הזה, הכרתי את עמותת ל”ב- להילחם ביחד! אנשי העמותה היו לעוגן שלי בתקופה בה הייתי חולה, ליוו אותי יום יום במחלקה. אני עדיין זוכרת את ימי הבידוד (לא קורונה, סרטן!) ואת ברנרד דופק על הדלת שלי כל בוקר ושואל לשלומי. מעבר לטיפול הרפואי שלי, העמותה עזרה לי מאוד רגשית.

ברגע שהמצב הרפואי שלי אפשר, ברנרד מהעמותה הציע לי להצטרף להפוגה של שבועיים חלומיים בטיול לארה”ב, יחד עם קבוצת ילדים חולים כמוני. הודות לעמותה טיילתי, ראיתי, חוויתי, ולמדתי המון. ראיתי עולם. כיום אני זוכה ללוות מדי שנה שוב כבוגרת העמותה, ילדים חדשים שנכנסים ויוצאים ממעגל חולי הסרטן בישראל, וזאת בזכות התרומות שנותנות חיים לילדים וכוח לעמותה.


חן

חיים צורי - ערב התרמה של עמותת לב בקריית מוצקין (צילום: ירון כרמי)
חן וחיים צורי – ערב התרמה של עמותת לב בקריית מוצקין (צילום: ירון כרמי)

לאחר מכן חן עלתה לבמה והתחילה לספר על ההתמודדות שלה “אז הסיפור שלי מתחיל בגיל 6.5 כאשר עליתי לכיתה א׳, גילו אצלי את המחלה לוקמיה, סרטן הדם. מילדה קטנה שרק החלה ללמוד בבית הספר, לשחק עם חברים בהפסקות ולעשות שיעורי בית. הפכתי לילדה שצריכה להילחם על חייה. למה ילדה בת 6.5 צריכה להילחם על חייה? ומאיפה מגיעים הכוחות להתמודד עם המחלה בגיל כזה?

בתחילת הדרך לא ידעתי לאן אני נכנסת, אבל הרגשתי פשוט לא שייכת. כאילו המקום הזה לא בשבילי. זה סרט רע שעוד מעט ייגמר. אבל מהר מאוד הבנתי שאין כאן זמן הסתגלות, והמלחמה היא יום יומית.
לשמור על אופטימיות, לקחת תרופות, להראות לאמא ואבא, שהכל בסדר ובעיקר להאמין ולקוות, שהכל יהיה טוב. פתאום שום דבר לא ברור מאליו, פתאום על כל דבר אני מרגישה צורך לומר תודה. תודה על זה שאני קמה בבוקר, תודה על המשפחה המדהימה שיש לי, תודה על זה שאני יכולה ללכת לים ולראות את השקיעה, ובעיקר תודה על זה שאני יכולה להסתכל אחורה ולומר- תודה.

למזלי הרב, במהלך התקופה הקשה של המחלה הייתה נקודת אור בקצה המנהרה, נקודת האור הזו ליוותה אותי ואת משפחתי לאורך כל הדרך. נקודת האור הזו נקראת עמותת לב!
עמותת לב ליוותה אותי באופן אישי, מהיום בו נכנסתי למחלקה ועד היום. ליוותה את כל משפחתי, דאגה לתמוך, לשמח ובעיקר להיות שם כל הזמן. העמותה המדהימה הזאת תומכת בכל הילדים החולים ובמשפחותיהם, בצוות הרפואי במחלקה המטו אונקולוגית ברמב”ם. וכל מטרתה של העמותה היא להעלות חיוך על פניהם של הילדים החולים. לגרום להם ואף לרגע אחד- לשכוח מהשגרה הקשה בה הם חיים.

בעמותה מתקיים כבר מספר שנים פרויקט הנקרא פרויקט מתבגרים. מתבגרים הם ילדים שהיו חולים, והחלימו, וכעת רוצים גם הם לתרום למקום שנתן להם כל כך הרבה, ולעזור בעצמם לילדים חולים.
כששמעתי על הפרויקט הזה, בִּהְיוֹתִי ילדה קטנה, תמיד חלמתי להיות חלק ממנו, תמיד חלמתי שיבוא יום וגם אני אהיה בריאה ואוכל לעזור לילדים אחרים. והנה אני היום, קצינה בצבא, בת 23, מתבגרת של עמותת לב כבר 7 שנים. אני מודה לעמותה המדהימה הזו שנתנה לי את הזכות להיות חלק ממנה ולעמוד על במה זו היום. אני גאה ומודה, על שיתוף פעולה מרגש בין חיל הים לעמותת “לב להילחם ביחד”.


שקד

ולבסוף עלתה שקד עם סיפור המאבק שלה במחלה “הכול התחיל בשנת 2008, כשאובחנתי לראשונה במחלת הסרטן, ילדה בת 14 שהפחד הכי גדול שלה בחיים היה רק מלהגיד את השם של אותה מחלה, מאובחנת בה. אז בלי לקחת ולו רגע אמיתי לעכל, תוך כמה ימים בודדים כבר הייתי מאושפזת . במשך למעלה מחצי שנה עברתי גיהנום אמיתי, בחילות, כאבים פשוט סיוט, ואז מתוך כל הגיהנום היגיעה נקודה של אור. לצד משפחתי וחבריי הקרובים נכנסו לחיי מלאכים חדשים, אנשי עמותת ל״ב-להילחם ביחד, שכבר אז ידעתי, בפגישתי הראשונה איתם שאני אהיה מתבגרת העמותה.

הטיפולים הסתיימו ובמשך שנה וחצי פחות או יותר, חשבתי שהכל מאחורי, שאת התיכון שבדיוק התחלתי, אוכל לסיים כמו חבריי בני גילי, אך הגוף שלי החליט אחרת, הסרטן, חזר והיכה בי בשנית.
והפעם מלבד הכימותרפיה היה צורך גם בהשתלת מח עצם והקרנות. שוב, בלי לחכות יותר מידי יצאתי לקרב על חיי בפעם השנייה. גם הפעם קיבלתי את התמיכה מבני משפחתי למודי הניסיון ומכל סובביי.
גם ברגעים קשים, שם בחדר הבידוד בהשתלה בעודי לבושה בחולצת העמותה חלמתי כל לילה, על הרגע, בו אצא משם נקיה, בריאה וחזקה.

היום, כמעט 9 שנים מאז הפעם השנייה, הספקתי כ”כ הרבה, לסיים תיכון! להתנדב לשירות צבאי בגלי צה״ל! לעבוד בערוץ ONE! ללמוד באוניברסיטה! ועוד הרבה דברים שקשורים בלטרוף את החיים.
אבל החשוב ביותר עבורי ומה שמסמל בעיני את סגירת המעגל והניצחון הגדול ביותר שלי, זה להיות מתבגרת העמותה. לתת לאלו שנתנו לי! להיות שם בשביל אותם הילדים שחווים היום, את מה שאני חוויתי אז, להיות אוזן קשבת ותומכת ופשוט לתת.
עומדת כאן היום בבימה זו, כעשור מאז המופע הראשון בו ישבתי בקהל עם קרחת, סימן ההיכר ומסכה על פניי. אני קוראת בקול גדול כדי שכולם ישמעו – ניצחתי!!!

לבסוף עמדו שלושת הנשים ביחד לאחר ששיתפו את הקהל המרוגש במאבק שלהם, ולא השאירו אף עין יבשה באולם, ובהתרגשות גדולה הודו לכל הפעילים והתורמים הרבים שבזכותם הכל קרה, לכל המארגנים, המתנדבים וכל אלו שרק רצו לעשות טוב ולעזור לאנשים בהתמודדות מול המחלה הנוראית.

והיה גם כיף ענק

בזה אחר זה עלו שלושה אמנים שהקפיצו את הקהל: דניאל ג’מאל, דודו אהרון ורותם כהן. הנה קטע קצר מהופעתו של דודו אהרון, אשר עלה לבמה עם חיילי צה”ל


לימור כרסנטי מקבלת הוקרה מיוחדת - ערב התרמה של עמותת לב בקריית מוצקין (צילום: ירון כרמי)
לימור כרסנטי מקבלת הוקרה מיוחדת – ערב התרמה של עמותת לב בקריית מוצקין (צילום: ירון כרמי)
לימור כרסנטי - הוקרה מיוחדת על תרומתה ליח"ץ העמותה (צילום: שרה איקו)
לימור כרסנטי – הוקרה מיוחדת על תרומתה ליח”ץ העמותה (צילום: משה מעוז )
רותם כהן בהופעה - ערב התרמה של עמותת לב בקריית מוצקין (צילום: ירון כרמי)
רותם כהן בהופעה – ערב התרמה של עמותת לב בקריית מוצקין (צילום: ירון כרמי)
דודו הארון עם חיילי צה"ל - ערב התרמה של עמותת לב בקריית מוצקין (צילום: ירון כרמי)
דודו הארון עם חיילי צה”ל – ערב התרמה של עמותת לב בקריית מוצקין (צילום: ירון כרמי)

בתוך כך, יש לציין כי האירוע עבר בסדר מופתי, חלק ובשקט וזאת תודות לאנשי האבטחה במקום ותודות לחנן בראונשטיין מאבטח האישים הוותיק ומנהל האבטחה של האירוע באמפי ה”חי פארק” שניהל אותו ביד רמה ובאפס תקלות.

דודו אהרון וחנן בראונשטיין (צילום: שרה איקו)


הגיבו כאן לכתבה

תגובה
  1. רפי רפול - חסון.חיפה אמר/ה

    עמותת לב אחד בקריית מוצקין פועלת בצורה נמרצת. יישר כוח לכם על עבודתכם המבורכת.שבת שלום.

הגיבו כאן לכתבה

תודה על המשוב. לאן תרצו להמשיך מכאן?

  1. להגיב לכתבה
  2. לדף הבית של חי פה
  3. למדור חברה וחינוך בחיפה
  4. סגור והמשך בכתבה זו