"לא כל דבר שובר את הנפש" | יפעת מזרחי

המפגשים הפתיעו אותי. מאד. 

ציפיתי לפגוש מולי אנשים שפופים, עצובים אפילו מדוכאים. להפתעתי ישבו מולי גברים ונשים בעלי חוסן פנימי רב, שהעשירו את עולמי האישי והמקצועי אודות חוסן נפשי.

שנה שהחיפאים זוכרים היטב…

השנה היתה 2006. שנה הזכורה היטב לחיפאים. מטח טילים פתאומי בקיץ, אשר קטל בבת אחת 8 מעובדי הרכבת, הכניס את המדינה כולה ואת הצפון בפרט למה שבדפי ההיסטוריה הישראלית נרשם כ "מלחמת לבנון השנייה." אלו היו הימים טרם בניית הממ"ד בבתים. אזרחים רבים עזבו את בתיהם, ואזרחים ותיקים רבים נותרו בביתם החשוף לפגיעת טילים.
לעירית חיפה הגיעו דיווחים אודות קשישים שנותרו בבתים בגפם תקופה ארוכה, הסתגרו בחדר האמבטיה או במסדרון המשותף בזמן תקיפת הטילים – בגפם. 

כשהמלחמה הסתיימה

כשהמלחמה הסתיימה, הוזמנתי על ידי רשת מועדוני מיל"ב להנחות קבוצות לתמיכה וחוסן עבור האזרחים הוותיקים בחיפה. המיזם המבורך הזה התפתח לשנים רבות של חמש קבוצות לחוסן ולחשיבה חיובית, במועדוני מיל"ב הפזורים בעיר. 

"קצת פרופורציות"

מה למדתי מהאזרחים הוותיקים בחיפה? שניסיון בחיים שם אותנו בפרופורציות. זו מילת המפתח. כשהבעתי דאגה לשלומם, רבים חייכו והזכירו לי שכילדים הם חוו הגירה קשה, שהייה במקלטים, סטלינגרד, מעברות ושואה.
"כן, היה לא קל" הם הודו, "אבל זכרנו היטב ששרדנו, והחזקנו מעמד. לא כל דבר שובר את הנפש".

"מה הם עשו בתקופה הזו?"

מעניין היה לגלות שרבים התחזקו באמונתם, הדתית או הרוחנית. חלק תיארו תפילות יחיד של עצמם, אחרים פיתחו יכולות רוחניות מרשימות, הכוללות מדיטציה ויוגה. ממצא נוסף שהפתיע אותי, היה החלק היצירתי בחייהם בתקופת מתח זו. רבים מהם פנו לטיפוח תחביבים שבהם עסקו מעט בזמן שגרה. אזרחית ותיקה סיפרה על אפיית לחמי מחמצת לכל המשפחה, אחרת על ציור ופיסול. חלק השקיעו בלמידת שפות או במחקר בנושא שעניין אותם. היו געגועים ודאגה למשפחה, כמובן. 

מה שלמדתי מהוותיקים

השנים חלפו. את עיקר מאמצי המחקריים והקליניים הקדשתי לחקר איכות החיים בגיל השלישי. למדתי רבות מהאזרחים הוותיקים, על חוסן, בריאות נפשית, התמודדות עם אובדן וכאב, שהיה לי חשוב לחלוק את הידע עם סביבתי. 

געגועים לאהובים

והנה אנחנו שוב בתקופה מאתגרת, הדורשת מאיתנו כוחות נפש רבים. מגיפה לא פשוטה שהפילה חללים רבים מבני הגיל השלישי והרביעי, חייבה את אוכלוסיית האזרחים הוותיקים להסתגר בביתם ולשמור על בריאותם. כך, בבת אחת, אנשים שהיו רגילים לפגוש בני משפחה ובעיקר נכדים, נאלצים להישמר לנפשם ולא לבוא במגע עם האהובים עליהם. 

ההבדל בין "לבד" ו"בדידות"

האוכלוסייה כולה הופכת מבודדת יותר ומרוחקת יותר חברתית, ולזמן לא קצר. מה נוכל ללמוד מהמחקרים שנעשו בתחום איכות חיי הגיל השלישי ומהאזרחים הוותיקים בחיפה של שנת 2006?

חשוב להבדיל בין "לבד " ל"בדידות". בדידות היא תחושה פנימית, סובייקטיבית שלא פעם נחוות כקשה. יש לה סיבות ומניעים שונים, שאינם קשורים דווקא להווה.
בהשארות לבד, לפרקי זמן לא קטנים, ניתן למצוא עניין ואף נחמה רבה. להשארות בגפכם יש להתכונן. 

להתארגן להישארות לבד – תכל'ס

• ראשית – במיוחד בגיל השלישי והרביעי – להצטייד בתרופות השגרה הנחוצות לכם. כיום, רופאי משפחה ואחיות קופות החולים מלווים את המטופלים מרחוק, באמצעות שיחות וידאו וטלפון. ניתן להיעזר בהם לכל שאלה, כולל שליחת מייל דרך אפליקציית קופת החולים. 
  
• שנית – חשוב להתארגן מבחינת הצרכים הבסיסים: מזון עשיר, בריא וטעים חיוני בכל גיל, ובמיוחד בגיל השלישי, שכן עבור אזרחים ותיקים רבים הוא מקור רב להנאה. 
  דאגו למשלוחים מהסופר הקרוב לביתכם בזמן. במידה שאתם זקוקים לעזרה מעבר לכך, למשל, לנוכחות מתנדב – אנא פנו ללשכה לשירותים חברתיים הקרובה למקום מגוריכם. ניתן לפנות גם לאגף הרווחה בעירייה עצמה. 
  
• שלישית – הימנעו מצפייה והקשבה לכלי התקשורת השונים. חלק מתפקידה של התקשורת הוא למכור חדשות, והחדשות, לא פעם, מחסירות פעימה מהלב ומעוררות חרדה. כדאי למצוא ערוצי תקשורת שאתם מרגישים ויודעים שממלאים את לבכם בכוחות ורצוי אף בשמחה.
  
• רביעית – העמיקו בתחביבים קיימים ככל האפשר. אזרחים ותיקים רבים גילו את ערוצי המוזיקה הקלאסית והאופרה בנטפליקס ושאבו מהם הנאה רבה. חלק הקדישו זמן לכתיבת זיכרונותיהם, בעיקר לגיל הצעיר, אחרים עסקו בגינון, בלמידה של נושא חדש.
  
• חמישית – לזוז. ככל האפשר. גם עשר דקות ביום, ורצוי בשמש. 

הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו

הריחוק מבני משפחה למען בריאות האזרחים הוותיקים עשוי להיות קשה מנשוא. רצוי שלא להסתגר ולא להימנע: לפגוש קרובי משפחה במרחק, עם מסיכות, ליהנות מהזמן המשותף יחד, ובעיקר, לזכור שהרבה מהעבודה האישית, הפנימית שאנחנו עושים, נמצאת בין שתי אוזנינו. המשפטים שאנחנו אומרים לעצמנו, הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו – הם קריטיים לבריאות הנפשית שלנו: האם אנחנו חוזרים שוב ושוב על מילות כאב וקושי, או נזכרים גם בהישגים ובהצלחות שרכשנו במהלך חיינו, כמו גידול וטיפוח משפחה, יצירת קשרים, קריירה ותחביבים? 

המשפט האופטימי ביותר

האגדה מספרת שכשביקש שלמה המלך, החכם באדם, מחכמיו, את המשפט האופטימי ביותר, הם ענו לו : "הכל עובר".
זה נכון. גם הקורונה תחלוף, ונוכל לחזור לשגרה ברוכה.  

הכותבת היא עו”ס קליני. מפתחת תחום ידע בריאות וזקנה, משרדי הרווחה והבריאות.