ארתור שניידר מחיפה יכול היה לקבל הקלות בשירות הצבאי כספורטאי מצטיין ולא היה מוכן לשמוע על האפשרות הזו, להיפך, הוא החליט שהוא נותן את המקסימום לצבא ולמדינה וישרת כלוחם. גם כשנפצע במהלך השירות ובצבא רצו להעביר אותו לשירות שאינו קרבי, הוא לא ויתר.
ארתור שניידר בן 21, מחיפה – וויתר על תקן ספורטאי מצטיין – כדי להתגייס ולשרת בשירות משמעותי.
מגיל צעיר למד ארתור בפנימיית “כפר גלים” – נוער חינוכי, בתחום המועצה האזורית חוף הכרמל, אשר הוקם במטרה לשמש מרכז חינוכי לחינוך והכשרה של תלמידי האזור.
ארתור תמיד היה ספורטאי. מגיל צעיר הצטיין בריקודים סלוניים ועסק בתחום 11 שנים.
כשהגיע לפנימייה, הצטרף לנבחרת ההיאבקות שבכפר.
"התאגרפתי בערך מכיתה ב'. מה שלמדתי בספורט בא לידי ביטוי בצבא. לומדים כושר ומשמעת עצמית, זה הכין אותי מאוד לחיים, ונתן לי ביטחון עצמי. אדם שמתאמן באומנות לחימה מבין שיש לו המון כוח בידיים. האימון הזה עוזר לך להבין איך לשלוט בעצמך."
מתאבק מקצוען
ארתור השתפר ומהר מאוד הפך למקצוען בתחום ההיאבקות. הוא לקח חלק בתחרויות רבות ואף זכה ב-4 אליפויות ישראל בהיאבקות, והשתתף במספר טורנירים מחוץ לארץ.
ארתור שניידר:
הייתי אמור לקבל תקן ספורטאי מצטיין, אבל החלטתי שאני רוצה להתגייס ולהיות לוחם, כי אני מבין את הצורך שקיים.
ארתור אהב מאוד את הפנימייה ואת האווירה שבה "זה משהו שעוזר לצבא ,כי זה נותן לחיות עם הרבה אנשים בחדר ולרוב מקבלים שוק כאשר מגיעים לצבא. אני רגיל להיות בסביבת אנשים מגיל צעיר, אז זה בהחלט תורם "
הוא גם מתנדב
לפני הצבא, עשה מכינה קדם צבאית במעגן מיכאל – "מנשרים קלו". במשך כל תקופת המכינה הוא התנדב כמאמן בכפר שבו התאגרף, ביחד עם המאמנים שלו ואימן את הילדים בקבוצה. כבר שם החל ארתור לרכוש יכולות של פיקוד והדרכה. מעבר להתנדבות בכפר, התנדב במספר עמותות כגון עמותת "עמך" ובמועדון נוער- שם היה מתאמן ומעביר אימוני קרב מגע והגנה עצמית לילדים במועדון.
נלחם להישאר בקרבי
"לא היה חשוב לי לאן אני מתגייס. אני רציתי להיות לוחם באחת מחטיבות החי"ר, לכן מילאתי את שאלון ההעדפות בעדיפות גבוהה על כלל החטיבות. בסופו של דבר שובצתי בחטיבת גולני. אני מאמין שלצה"ל יש מטרות גדולות יותר, ואיפה שישבצו אותי, שם אני אהיה הכי טוב."
ארתור התגייס לחטיבת גולני במרץ 2019, ונפצע בחודשיים האחרונים של ההכשרה. "לאחר הפציעה, היו מחשבות להוציא אותי מקרבי, אבל נלחמתי כדי להישאר". בתחילת ההכשרה, הוא היה מפקד חוליה והוא היה מיועד לקורס מפקדי הכיתה. לאחר שהתגבר על הפציעה והחלים, הוא חזר לגדוד ויצא לקורס המכ"ים.
התחבר לחניכים
על היציאה לקורס, ארתור משתף: "מה שהביא אותי לאמן זה מה שהביא אותי לפיקוד. ההתחברות לחניכים, המוטיבציה שאתה מקבל ונותן. כולם יודעים שלמפקד יש רגעים קשים. מפקד צריך להיות חזק בשביל החיילים שלו, כמו שמאמן צריך להשקיע בשביל החניכים. אני רואה בזה משימה חשובה של שליחות , ואני מאמין בזה לחלוטין."
מסיים קורס מכי"ם
מחר 2/7/20, ארתור מסיים את קורס המ"כים ויישאר להיות מפקד כיתה בקורס המ"כים הבא. הוא רואה את עצמו כמפקד ששם דגש על מקצועיות, דבקות במשימה וחיי אדם וזוקף המון מכך לטובת מקצועות הספורט. "אני חושב שהספורט תורם הרבה מאוד ליכולות של לוחמים היום. אחד הדברים הכי חשובים אצל לוחם לדעתי זה משמעת עצמית וזה משהו שבא לידי ביטוי מאוד חזק בהאבקות. אם לא הייתי מתעסק בספורט, לא היו לי הרבה מהערכים שיש לי".
האם הכתבה עניינה אותך?
מרגש ביותר.כל הכבוד לארתור שניידר מאחלת לו חזק ואמץ שיצליח בכל דרכיו ומעשה ידיו שאלוקים ישלח את מלאכיו ויגנו עליו וילוו אותו בכל אשר יהיה .
מעריכה את היכולת לחנך בשליטה עצמית
בכל האמצעים העומדים לרשותך. חנוך לנער על פי דרכו …בריאות מליאה ומאוזנת.
כל הכבוד לארתור, על העקביות שהוא הפגין, אני משוכנע שיהיה מפקד מדהים, מאחל ובטוח שיצליח גם בהמשך חייו ויגיע גבוה ורחוק, שאפו!!