תקשורת ZOOM גם בחיפה

הופעת הזום הינה מהפכה גדולה, שממש אינה ניתנת לתיאור, את זאת אוכל לומר כבר עתה.
הכול החל בשנות הששים, כאשר הופיעו בעולם הלוויינים הראשונים של הטלוויזיה, וזה אפשר לקהל הרחב לצפות בשידורים חיים. דוגמה בולטת הוא שידור מסע האדם אל הירח ב-1969. דובר כבר אז על למידה מרחוק. הלוויין הלימודי הראשון הוצב מעל הודו, והיה אמור לשדר שיעורים לתלמידי בתי ספר באזורים כפריים  מרוחקים, אשר ההגעה אליהם קשה ואין בהם תשתיות מודרניות.

אין לי מידע עד כמה ניסיון זה נחל הצלחה, אך עד מהרה חברות בינלאומיות, החלו לערוך ניסיונות ב-Video Conference, המטרה הייתה לקיים שיחות לצורך חתימת הסכמים בין גופים בארצות שונות, שנעשו קודם לכן בשיחות אישיות או קבוצתיות. זה היה ניסיון יקר מאוד, ונמצא בשימוש במשך שנים רבות.

לדוגמה, על-מנת לתכנן שיחה בינלאומית או אזורית היו מציבים מצלמות טלוויזיה ומיקרופונים, בחדרי ישיבות ואולפנים מיוחדים, ובכל אזור כל אחת מהעמדות חוברה ללווייני תקשורת גיאוסטאציונרים. וכל התחנות המשתתפות חוברו ביניהן בדרך קווית אות באמצעות לוויינים. וכך התחילו והתקיימו השיחות.

ברצוני להזכיר שבשנות ה-70 מחירו של מסך צבעוני היה כ- 2,000 $, ומצלמת טלוויזיה מתאימה עלתה כ-3,000 $. התשלום תמורת שימוש בלווין היה אלפי דולרים. נשאלת השאלה מדוע היה כדאי לעשות זאת? האלטרנטיבה הייתה הטסת המשתתפים למקומות שונים בעולם, שהות בבתי מלון, וכן בזבוז של ימי עבודה ושעות עבודה – וכל זאת כדי לקיים שיחה שנמשכת שעה או שעתיים, כך שארגון של שיחת ועידה, אותו ניתן היה לבצע תוך זמן קצר, הפך לכדאי.

הטכנולוגיה התפתחה בקצב מסחרר. בתחילה הופיעו סיבי זכוכית אופטיים אשר החליפו את קווי הנחושת. למותר לציין שסיב אופטי בעובי של שערת אדם יכול להעביר מידע רב יותר מאשר אלף קווי נחושת.

ארצות ויבשות החלו להתחבר באמצעות סיבים אופטיים, ובאזורנו נעשה חיבור מישראל לאיטליה דרך קפריסין. יש לנו בארץ אינטרנט מהיר מאוד. ועוד בהקשר הטכני: בכל טלפון, מכשיר רדיו או טלוויזיה האותות מועברים ממקום למקום על-ידי מוליך (חוט חשמלי). האותות הללו נחלשים כאשר הם עוברים מרחקים גדולים, וקיימים בהם עיוותים. (למשל, שיחות הטלפון הבינלאומיות בעבר היו מלוות ברעשים רבים ולא ניתן היה לשמוע היטב).

כיום קיים התחום הדיגיטלי. האותות, באם הם נוצרים במיקרופון (קולות), או במצלמה (תמונות), מועברים מהשיטה האנלוגית לדיגיטלית, כלומר, בחוטים הנכנסים והיוצאים מהם, זורמים מעתה רק פולסים של  – יש זרם או אין זרם חשמלי, או כפי שהמקצוענים מכנים אותם: "1" ו/או "0", היתרון הגדול בשיטת הפולסים הוא שאם הם מצליחים לעבור את המרחק מחדר אחד למשנהו, מיבשת ליבשת או מכדור הארץ למאדים, אזי האינפורמציה שלהם נשמרת באופן מדויק, וכן גם האיכות. כאשר מעתיקים תמונה דיגיטלית, ההעתק זהה למקור ב-100%.

לגבי התעבורה: כבר בשנות ה-70 ואף לפני כן פותחו רשתות תקשורת ממוחשבות אך הן לא היו מושלמות. אז פותחה בארצות-הברית רשת מחשבים משוכללת לצורכי ביטחון. לשם בדיקתה ממשלת ארה"ב הסכימה לאפשר לאוניברסיטאות בעולם להשתמש בה לתקופה של מספר שנים. מאותו רגע רשת זו נקראה בשם "אינטר-נט", ומשנות השמונים היה בה שימוש רב בהעברת תכתובת שנקראת: E-mail (דואר אלקטרוני). עדיין לא התאפשר להעביר סרטים או תמונות, אך הטכנולוגיה אינה נעצרת , ובהמשך פותחו קווים מהירים חובקי עולם, ביניהם קווים אלחוטיים.

המצאת הטלפונים החכמים קידמה אף היא את הפופולריזציה של שיחות בדיבור ובתמונות בעזרת תוכנות כמו ווטסאפ, סקייפ ופייסבוק, אך גולת הכותרת המהפכנית הינה הזום. לפתע פותחה תוכנית נהדרת אשר התגברה על כל תחלואיהן של השיטות הישנות ונמצא פיתרון להצגתם של מאות תמונות וקולות בו זמנית באיכות נפלאה, וכל זה תוך שימוש בציוד פשוט וזול כמו המחשב הביתי, לפטופ, סמארטפון ואף להשתתף בפורום ע"י שימוש בטלפון רגיל מכל מקום.

לאחרונה אירעה התפרצות המגפה העולמית בווירוס -19 Covid- אשר כמעט ושיתקה את העולם. נפסקה התעבורה הבינלאומית, נסגרו גבולות ופוטרו מיליוני עובדים מחשש להדבקות המוניות.

דיור מוגן – רחב

ואז נזכרו בזום, והחל שימוש מסיבי בדרך התקשורת הזו. לדעתי הזום יעשה למערכת החינוך את מה שעשה מעבד התמלילים למכונת הכתיבה. בואו ונבחן את המצב: בכיתה הקלאסית הישנה. המורה מביט בתלמידים ודואג לכך שלא ירעישו. התלמידים מביטים במורה, אך כמעט ואינם מתבוננים זה בזה. כאשר משתמשים בזום, גם המורה (או המרצה) וגם התלמידים (המאזינים) רואים כולם את כולם, ולא רק שומעים את הקולות אלא גם צופים בשפת הגוף של חבריהם ושל המרצה, וזה מעניק להם מידע נוסף המאפשר את ההבנה של נושא ההרצאה ותוכנה.

בהרצאה הקלאסית ישנם כללים לגבי נקיטת עמדה מצד הקהל, מי ומתי יכול לשאול את המרצה. בזום קיים אפקט הצבעה. כל משתתף יכול להודיע למרצה שיש לו מה לומר. כמו כן, בזום קיימת אפשרות של העברת מסרונים. כל אחד יכול לשלוח מסרון לכל אחד, כולל המרצה, או לכולם. זה כלי שימושי מאוד.

דיור מוגן – רחב

למשל, נערוך השוואה בין פגישת בזום של חבורת סופרים ומשוררים לבין פגישה ביניהם באולם או בבית-קפה. על-מנת לקיים פגישה באולם או בבית-קפה, המשתתפים חייבים לצאת מהבית, לעתים בתנאי מזג אוויר קשים. עליהם לנסוע לעתים למרחקים ולחפש חנייה מתאימה בהגיעם למקום המפגש. פעולות אלה כרוכות בבזבוז זמן וכסף, ובתוך האולם הם רואים רק את המרצה. אם זה האחרון מפעיל שקפים, לא תמיד הם נראים ברורים, הם מועברים מהר מדי, האותיות קטנות מידי וכו'.

לעומת זאת בזום כולם רואים את כולם, ישנו סדר קבוע של דיבור והקשבה, השקפים על המסך גדולים במידה מספקת ונראים לעין, ולכל משתתף יש הרגשה שהוא בעצם חלק מקהל גדול, וכתוצאה מכך חשים קרבה איש לרעהו. יתרה מזאת – בזום אנחנו מארחים לא רק את חברינו מאותה שכונה או אותה עיר, אלא אף מערים רחוקות, ואפילו ממדינות ויבשות מרוחקות. לפתע הזמן והמקום אינם מהווים גורם מאיים.

בנוסף למפעילות בתי הספר שהשתמשו ב-zoom באופן קבוע בזמן הסגר, הרי שאין ספק שפעילות גדולה, ענפה ומיוחדת במינה התרחשה במרכז "חדרים – הריאלי", אשר ארגנו עשרות הרצאות במבחר נושאים מהבוקר ועד הערב, במשך חמישה ימים בשבוע. משתתפים בהם מאות צופים – ופעילות ברוכה זו מתקיימת בזכותם של דני ושוש ממנהלי המקום תורמת הרבה לתושבי חיפה ונמשכת כל הזמן.

מזה עשור מתקיימים בחיפה מפגשים של קבוצת סופרים ומשוררים הנקראת "השראה צפונית", אותם אני מנהל וייסדתי יחד עם השותפים היקרים שלי: סברינה דה-ריטה, חגית בת-אליעזר , צביה פורר, עמיקם יסעור וצבי שקולניק. בדרך כלל נהגו להשתתף במפגשים בין 30-50 אנשים אשר הגיעו לבית-הקפה. והינה התברר שלמפגשי הזום אותם אנו מקיימים כיום מזה כמה חודשים, (ובתדירות של אחת לשבוע במקום אחת לחודש) מגיעים כמעט אותו מספר אנשים, אם כי ישנם כאלה החוששים עדיין מהטכנולוגיה, אך המצב משתפר ללא הרף.

המפגשים שלנו מוגבלים ל-40 דקות והם מוצלחים מאוד, רואים זאת על פני המשתתפים. אנו משלבים בהם קטעי זמרה, נגינה וסרטים דוקומנטריים – ממש מוצלח!

אמנם אין זה בא במקום המפגש האישי, לחיצת היד והחיוך, אך במצב הקיים זו חלופה לא רעה.

להערכתי יקומו בעתיד הקרוב מוסדות חינוך בינלאומיים אשר יקיימו באמצעות הזום. לימודים, הופעות, קונצרטים וכו' בהיקף גדול מאוד, ויקומו "אוניברסיטאות פתוחות" כאלה. (הופיעו כבר ניצנים לכך).

אם נוסיף לדברים את החשש בפני המגפות הבאות (בתקווה שלא תתקיימנה), עתיד הזום מובטח.

ממליץ בחום!

11 תגובות
  1. סברינה אמר/ה

    כתבה יפה נפתלי. מעשירה את הידע ומזכירה לנו טכנולוגיות שהיו פעם בשימוש לקבוצה מסויימת של אנשים שעכשיו נגישה לכולם

  2. עוז ישראל לישראל אמר/ה

    כל הכבוד לכתבה של חברי משאר הימים נפתלי בלבן.
    את נפתלי אני מכיר שנים כה רבות, וגלום בו חומר מיוחד במינו של אדם מוכשר ביותר, ומדי פעם בפעם אני מגלה בו נקודות נוספות על אותם כישורים שאותם הספקתי עוד להכיר מאותם ימים בהם היכרותנו החלה. אין צורך להוסיף את זאת שנפתלי הינו טיפוס רב פעלים, שכל מטרתם היא עשייה למען הקהילה, ובכך אני מעריך אותו כחבר, כאדם מוכשר ויוצר מיוחד, ועל כך מגיע כל הכבוד.
    ממני עוזי אברהם.

  3. נירית אמר/ה

    יופי של כתבה מרתקת ומעשירה. תודה על השיתוף

  4. יהודה ניסן אמר/ה

    כתבה מביאה את נושא הקידמה והפיתוח למחוזות שלא יאמנו. והשאלה לאן נגיע (לא אנחנו) עוד עשרות שנים.
    בטח ישתלו לכל תינוק איזה שבב במוח.

  5. מירלה אמר/ה

    מעניין כל הכבוד גם אני אקח חלק בזום

  6. חנה+קרן אמר/ה

    תודה נפתלי להסבר הנרחב. איך אני יכולה לקבל קישור בזום למפגשים שאתה וחבריך מארגנים? פעם נהגתי להשתתף בהם. אבל הקושי להגיע אליהם מנע ממני.

    1. נפתלי אמר/ה

      לחנה, שלחי לי את הפרטים שלך, מייל וטלפון נייד שלך לדוא"ל [email protected]

  7. אילנה+כרמל אמר/ה

    נפתלי שורות משפטים ומלים כולם כאחד נכונים ומושלמים.
    אין להשוות מפגש פיזי למפגש וירטואלי.
    אבל בימי הקורונה זה המציל התקשורתי האולטימטיבי המתאים ביותר.
    כל אחד יכול למצוא את עצמו בזום ולהנות כפי יכולתו ולפי צרכיו.
    יכול לראות המון לבלי שיודעים אחרים.
    הצעתי למשתתפים להתלבש כיאות
    כפי שמתלבשים לאירוע חגיגי.
    וזאת לטובת ההרגשה הנהדרת שתתלווה לזום.
    שהוא לא רק מזמזם הוא אמצעי תקשורת למופת.

    1. נפתלי אמר/ה

      תודה לך חברה יקרה

  8. נועם מאיר שדות אמר/ה

    נפתלי, כתבה יפה מאד. ישר כח !

  9. נביל אמר/ה

    כל מלה בסלע אחי המשורר נפתלי
    בזכותך ובהנחייתך חווינו חוויה ייחודית .
    שא ברכה מאת ה' .
    נביל

לא ניתן להגיב