ברחבי העולם מתחולל טבח המוני של מוסלמים במוסלמים מידי יום והתמונות הקשות ממשיכות לזרום אלינו ללא הפסקה.בארץ אירוע רודף אירוע ומיד אחרי הביקור המתוקשר של האפיפיור בארץ, אירוע מזוויע של חטיפת שלושה נערים ישראלים.
רבות נאמר על האירוע הקשה הזה מזוויות שונות ובקולות שונים, אבל הבולט והמפתיע מביניהם הוא קולו של אחמד זועבי מנצרת שיצא בקריאה ברורה ורהוטה בשלוש שפות. קריאה המגנה את חטיפת הנערים הישראליים ואת הטירור הפלשתינאי. הוא הגדיל והדגיש את היותו נער ישראלי בן לעם הערבי החי במדינה דמוקרטית.
קולו הצעיר והרענן נשמע כמעיין מים זכים במדבר היבש.
קול שתיקה רמה נשמע מצד ערביי ישראל שקולם לא נשמע בין המגנים את החטיפה, ההיפך יותר הנכון, קולם נשמע מגנה את הנער מנצרת בגידופים ובגינויים בכל דרך. אזרחי ישראל הערבים תקפו את הנער בצורה מפחידה ממש, או כפי שכותב עמוס אריכא במאמרו: הנער, איש נצרת:
" אלפים מאזרחי ישראל הערביים תקפו אותו בחריפות מפחידה, בגינויו כעומד אל הקיר והם סוקלים
אותו בחרפות לשון רעילה, מגנים אותו בכל דרך. מבין אלה עלול לצאת גם מרצח אלים לשלוח יד בנער הנדיר הזה."
אריכא מוסיף וכותב אודות הרעיון שהועלה על חילופי שטחים בין ישראל למדינה הפלשתינאית ועל הזעקה של ערביי ישראל על שעומדים לגרום להם עוול שאין להשלים איתו, לדבריהם. הוא מתמצת את הרעיון בבהירות :
"האמת הפשוטה היא שאיש מהם איננו רוצה להיות אזרח המדינה הפלשתינית. אבל רבים מהם אוחזים בשני צדי המאכלת.
הם אינם רוצים גם בהמשך התקיימותה של מדינת ישראל כמדינת "הלאום העברי…
ואני שואלת היכן נשמע קולם של מארגני ההפגנה בחיפה, עם מצג התעתועים של הצעירים הערבים המחופשים לחיילי צהל המתעללים? איפה קולם של הוגי מחזה התעתועים ההזוי שלא לומר הזיוף והעיוות, (שאגב הצליח להפיק קול מחאה בנוסח יש להזיזם למקום אחר שמא יפגעו בתדמית העיר.)
ועכשיו בשתיקתם הרועמת מתגלה פרצופם האמיתי של אותם "נאורים" "ליברליים" עלאק.
אחווה ושותפות הן בכל מצב, לא רק כשזה מתאים לאינטרסים שלי.
שיוויון זה לכולם ולא רק לקבוצת האינטרס המשרתת את המטרות שלי בלבד.
צדק חברתי זה לגנות חטיפה וכל חטיפה, ולא רק שכזה שייך למפה הפוליטית שלי, ללאום או המגזר שלי.
כי חטיפה היא חטיפה היא חטיפה
והיא שלילה של אנושיות
היא שלילה של חופש
היא שלילה איומה של שלום או צדק
אילו היו קולות רבים יותר כמו קולו של הנער האמיץ והמדהים הזה )שאגב קרובתו היא בעלת הקול המכוער והנפשע שאפילו להזכיר את שמה אין לי כוונה, כי קולות של שנאה והסתה מובהקים כל כך, אין להם מקום פה(, אילו היו מצטרפים לקול השפוי והבריא הזה קולות נוספים מקרב ערביי ישראל היה אפשר להאמין שמדובר בקול אנושי, אחראי ובוגר. שמאחורי המילים יש אמת, שמאחורי הרעיונות הגדולים יש סיכוי אמיתי לחיים טובים של אחווה ושיתופיות.
ללא הקול של המבוגר האחראי מקרב ערביי ישראל, לא נפסיק לשמוע את הקול מנגד הקורא להקיא אותם מתוכנו. ולא, לא יעזרו כל הקולות "המלומדים" שקוראים לצדק חברתי וזאת כל עוד הוא פונה לכיוון אחד בלבד.
