כעת תורנו להצטרף למאמץ למיגור המגיפה ככל היותר! • פרשנות • ירון חנן

הערת העורך: הכותב הוא מומחה לניהול סיכונים ומצבי חירום

במצבי חירום מלחמתיים ובאירועי טרור עקובים מדם אנו כבר מנוסים, לצערנו.
לשמחתנו, עד היום מדינת ישראל לא התנסתה מאז היווסדה באסונות טבע קשים ובמגיפות.
דווקא משום כך, עתה לראשונה, כשאנו חווים מגיפה עולמית אמיתית, שתודה לאל טרם הגיעה לשיאה – הציבור מבולבל, ומתפתחת אצל חלקנו חרדה. לראשונה אנו רואים גם כמה התנהגויות המבשרות על היסטריה גוברת בקרב חלק מהציבור. ברור שאין הצדקה להיסטריה הזו, אך ברור כי אם היא תתגבר ללא צורך היא תזיק מאד.

סיכון האנרכיה ואובדן השליטה

אמנם מצד אחד קיימת חשיבות רבה מאד בשמירת אמון הציבור במערך קבלת ההחלטות, אך בכל פעם שהציבור יחוש שמנהיגיו לא פועלים על פי ה”היגיון” שלהם ולא מטפלים לכאורה היטב בצרכים הפיזיים, הנפשיים והבריאותיים של האזרח, הציבור יחל “לטפל” בעצמו במשבר וכמובן זו תהיה אנרכיה שרק תחמיר פי כמה את האירוע הקשה ממילא ותביא לאובדן שליטה.

חייבים לעבור מידית להתנהלות שונה לגמרי

כיום אין כבר ספק שבאיטליה וגם במדינות נוספות, פעלו מאוחר מדי ולא בנחישות הנדרשת. אבל הציבור באיטליה מלכתחילה לא הקשיב בחלקו הגדול להמלצות הממשלה, המשיך בשיגרת חייו, בלי להבין שחייבים לעבור מידית להתנהלות שונה לגמרי. צעירים רבים המשיכו להגיע למקומות בילוי הומים, כאילו אין מגיפה וכך ההדבקה החלה להתפשט במהירות שיא.
לכן התנהגות הולמת של הציבור, שיתוף פעולה וסולידריות חברתית הכרחיים להצלחת המהלכים להתגבר על הקורונה בישראל.
מצד שני קשה מאד להשיג שיתוף פעולה כזה, כי ידוע ממחקרים על מצבי משבר לאומיים שברמה הפסיכולוגית אנשים עם מקדם חרדה יותר גבוה, מובילים את ההיסטריה והפאניקה שלהם היא מדבקת ועוברת חלילה גם לאנשים שאינם חרדתיים מטבעם.

התנהלות חרדתית מופיעה בצורות שונות ומחריפות את המשבר:

אם זה בפשיטה על מרכולים ורכישות מוגזמות של פריטים שנתפסים כ”חיוניים”, אם זה בהמצאת שמועות והפצתן, או במתן אמון דווקא בתיאוריות קונספירציה ו”מידע מרגיע” מצד כל מיני “משיחי שקר” ושרלטנים במקום להאמין במידע מוסמך מצד גורמי השלטון ומומחים.
המכנה המשותף לפעולות הלא אפקטיביות הללו, שגם מסוכנות בפני עצמן, כי הן מחריפות את המשבר, שלא לצורך, הוא הצורך בתחושת שליטה ומתן מענה לתחושת אי הוודאות שאנשים חרדתיים לא מצליחים להכיל אותה. ברגע שאני קונה עשרות קופסאות טונה, או חבילות טישו, אני מרגיש שכביכול מצאתי “פתרון” שאני שולט בו. כשאני ממציא ו/או מפיץ תיאוריה שכאילו הממשלה, או יריבים פוליטיים יוצרים “פאניקה מוגזמת”, כי “זה משרת אותם פוליטית” (ראו את התבטאויותיו ההזויות והתנהגותו האישית של דונלד טראמפ עד לא מזמן)…זה מספק לי רוגע פסיכולוגי שכאילו יש לי עכשיו הסבר לכאורה, אבל כל התכלית של השמועות הללו היא לספק תחושת שליטה והתגברות על הדיסוננס הקוגניטיבי- כלומר הפער הנפשי בין המציאות שלחלק מאתנו קשה לקבל, לבין התשובות שאותם אנשים יכולים להכיל.

להירתם למאמץ הלאומי

כאשר זה קורה לילדים זה נורמלי וחובתנו כאנשים מבוגרים לתווך להם בשפה שלהם וברגישות הנדרשת את המציאות השונה ממה שהם הכירו עד כה. כאשר זה קורה לאדם בוגר, ברור שקיימת פה תגובה מוגזמת למצב שאכן “אינו נורמלי”, כי הוא באמת חורג מהשיגרה המוכרת.
לכן גם לנו כאזרחים בוגרים יש משימה להירתם למאמץ הלאומי, על מנת לאפשר למי שמנהלים ושותפים לטיפול באירוע הזה להצליח במשימות המורכבות הניצבות בפניהם.
הם לא יוכלו להצליח לבד, בלי תמיכה והתגייסות ציבורית נכונה.

לכן חשוב שכולנו ובמיוחד מובילי דעת הקהל, אלה שלא מועדים ביומיום להופעת תגובות חרדתיות – ינסו בכל מאודם לסייע בכמה פעולות חשובות:

  1. לשמש דוגמא אישית – להישמע להנחיות הרשמיות ולפעול על פיהן וגם לשדר לסביבה הקרובה את חשיבות ההקפדה על קיום ההנחיות.
  2. לא להפיץ שמועות ומידע שאינו בדוק, שלא מעוגן במקורות מוסמכים- ברשתות החברתיות ובשיח היומיומי.
  3. להימנע ככל האפשר מהשמעת ביקורת נוקבת כלפי הגורמים שמנהלים את האירוע. אולי הביקורת מוצדקת מאד בימים רגילים, אך עתה היא מאד מזיקה לאינטרס הציבורי בשעת משבר והיא מכרסמת באמון הציבור. כל פגיעה באמון הציבור עלולה לגרום לו לא להישמע להנחיות ולהפר אותן. גם אם לא כל החלטה של מנהלי האירוע היא נכונה בעיננו, יותר חשוב לפעול במשותף מאשר שאיש הישר בעיניו יעשה!! אם כבר יש לנו מה להעיר אז רצוי להמליץ, להעביר רעיונות ופתרונות מומלצים למי שמחובר למעגל ההחלטות, אך בפירוש אל תרפו את ידיהם. גם כך העומס ונטל האחריות עליהם הוא עצום והם זקוקים מאד לגיבוי חברתי, בדיוק כמו שחיילי צה”ל זקוקים לגיבוי בעת מלחמה.
  4. זה הזמן להתנדב ולסייע, קודם כל לצוותים הרפואיים שאנו זקוקים להם יותר מכל. הם החיילים בחזית, הם אלה שגם מסכנים את עצמם למעננו בבתי החולים עם חשיפה גבוהה להידבק בעצמם. אם הם יכולים להתגייס למשימה כה חשובה, גם בעלי תפקידים אחרים יכולים לסייע. הציבור זקוק למתנדבים בהמון תחומים- העסקת הילדים ושחרור ההורים שחייבים להגיע למקומות העבודה החיוניים, כח עזר לצוותי הרפואה, הביטחון, התחבורה ועוד. כאן גם המקום של הרשויות המקומיות לעבור למצב משק לשעת חירום, גם אם טרם הוכרז רשמית. במצב הזה הם יודעים היטב כיצד לפעול ולסייע לתושבים ולכוחות העוסקים במלחמה במגיפה.

הרשמה לעדכוני חי פֹּה בערוצים הבאים:
וואטסאפטלגרםאפליקציהניוזלטריוטיוב

כעת הזמן להתגייס

בואו נזכור את אחד המשברים הקשים ביותר שישראל עברה – מלחמת יום הכיפורים. לא היה ספק לרוב האזרחים והחיילים שהדרג הביטחוני והממשלה היו אשמים בתנאים האיומים בהם נפתחה המלחמה. אך למרות זאת, במהלך ימי הלחימה הציבור ואנשי המילואים נענו לקריאה, נרתמו למאמץ וכולם ביצעו את חלקם אם זה להילחם בגבולות, לסייע בעורף, להגיש עזרה הדדית ולסמוך על צה”ל ומפקדיו ועל הממשלה. כל זאת על אף שרבים ידעו כי יש אשמים ואחראים למצב הקשה שהביא לפתיחה כה גרועה של המלחמה ואלה אותם אנשים שמנהלים כרגע את הקרבות הקשים בחזית.
גם אנו החיפאים נהגנו כך בעת אסון הכרמל, גם אם ידענו שהיו מחדלים שתרמו להתרחשותו. אם זה ממש חשוב, אז ועדות החקירה ימתינו לאחר תום המשבר. כעת הזמן להתגייס, לתת אמון ולגלות סולידריות מלאה!

הגב לכתבה

אורח: כתובת האימייל שלך לא תפורסם • ניתן להירשם לאתר כאן למעלה ואז התגובה מאושרת באופן מיידי.

תגובה
  1. רפי חסון ומשפחתו. אמר/ה

    נושא חשוב ידידי ירון חנן,לשעבר חבר מועצת העיר חיפה.יופי.מרשים.מקסים