תערוכה חדשה במוזיאון העיר חיפה
דגל שחור בעיר אדומה ואדי סליב 1948-2019
פתיחה: יום שבת ,23/11/2019, בשעה 20:00
במעמד: גב' נעמה לזימי, יו"ר דירקטוריון, מוזיאוני חיפה
תמי דסקלו בן-הרוש, בתו של דוד בן הרוש, מנהיג מרד ואדי סליב
פרופ' דבורה (דבי) ברנשטיין, כלת פרס ישראל לשנת 2019 בתחום חקר הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה
מוזיאון העיר בחיפה פותח תערוכה חדשה מאירה פרק היסטורי בחיי שכונת ואדי סליב שמשמעויותיו החברתיות נעדרות מרוב "מחוזות הזיכרון" העירוניים והלאומיים. התערוכה מתמקדת בקולות של תושבים ותושבות שחיו בוואדי סליב במחצית השנייה של המאה העשרים ומעלה אל פני השטח קונפליקטים אתניים, כלכליים ולאומיים.
התערוכה "דגל שחור בעיר אדומה" מאירה פרק היסטורי בחיי שכונת ואדי סליב שמשמעויותיו החברתיות נעדרות מרוב "מחוזות הזיכרון" העירוניים והלאומיים. התערוכה מתמקדת בקולות של תושבים ותושבות שחיו בוואדי סליב במחצית השנייה של המאה העשרים. זהו זיכרון אישי וקולקטיבי של היסטוריה עירונית "מלמטה", המציגה באמצעים חזותיים כיצד – לצד חוויות של שוליוּת, עוול והדרה – נוצרו בשכונה חיים מגוונים ותוססים, שאפשרו מהלכי התארגנות והתנגדות שהגיעו לשיאם במחאת יולי 1959.
שכונת ואדי סליב, הנמצאת במבואותיה המזרחיים של חיפה, עברה במאה האחרונה תהליכי בנייה והרס בנסיבות לאומיות, דמוגרפיות, כלכליות ותרבותיות משתנות. השכונה המוסלמית־ערבית התפתחה מסוף המאה התשע־עשרה כהמשכה של העיר ההיסטורית בעיר התחתית.
בחודשי הלחימה על חיפה התקשו תושביה הערבים של ואדי סליב לשאת את החיים באזור קרבות ובדצמבר 1947 החלו לעזוב למקום מקלט זמני אחר. לאחר כיבוש העיר, באפריל 1948, החלו התושבים הפלסטינים לשוב, אך בטרם עזבו הבריטים את העיר התגבשה בקרב המנהיגות היהודית החלטה שלפיה יש למנוע את חזרתם לחיפה. בסדרת חוקי חירום ותקנות עירוניות וממשלתיות שינתה המדינה, תוך זמן קצר, את מעמד בתי הפלסטינים הריקים. הם הפכו מרכוש פרטי לרכוש נטוש, הנתון לבעלוּת המדינה.
עם תום המלחמה הפך נמל חיפה לשער הגירה מרכזי עבור מאות אלפי יהודים. הגל הראשון של אכלוס בתי השכונה הריקים התבסס בעיקרו על יוזמה פרטית, בעיקר של ניצולי שואה מאירופה, שפלשו לבתי שכונה בעקבות מצוקה קשה במעברות וזכו בתמיכה מסוימת של השלטונות. הגל השני, באמצע שנות החמישים, הורכב בעיקר מיהודים עירוניים מצפון אפריקה.
רבים מהם התאחדו בחיפה עם בני משפחה שהגיעו במסגרת תכנית העלייה הסלקטיבית עם עליית הנוער והסוכנות. החיבור המשפחתי והקהילתי שהתהווה בשכונה היה כה דומיננטי, עד שבאותן שנים נקראה שכונת ואדי סליב על ידי רבים מתושביה "מרוקו הקטנה". לצד החוזקות הקהילתיות של השכונה, תנאי החיים בה היו קשים. בשכונה חיו בצפיפות כ־20,000 בני אדם, שהתפרנסו בעיקר מעבודות דחק. רבים מהתושבים הסדירו את מעמדם כשוכרים וכבעלי בית מול הרשויות, אולם ההזנחה שלטה בתחזוקת הבתים והתשתיות של השכונה.
בערב 8 ביולי 1959, יעקב אלקריף, סבל במקצועו, השתכר ופרק את תסכוליו בניפוץ בקבוקים בבית קפה שבו שתה בוואדי סליב. שוטרים שהגיעו למקום ירו בו. אלקריף נותר משותק ברגליו כתוצאה מהירייה, אולם בשכונה נפוצה שמועה שהוא מת. באותו בלילה החלו הפגנות בשכונה, והן המשיכו להתקיים גם בימים אחר כך. האירוע הציף את זעמם של רבים מתושבי ותושבות השכונה על ההזנחה, על הגזענות הגלויה והסמויה ועל העלמת העין הממסדית ממצבם הקשה. האירועים בחיפה הציתו בימים הבאים שורה של הפגנות בעיירות הפיתוח ובמעברות ברחבי הארץ. שלא כמו בהפגנות הרבות שהתקיימו בשנים הקודמות בלשכות תעסוקה ומול מוסדות הממשלה, הפעם זכתה המחאה לתשומת ליבה של הממשלה. בשל החשש של הממשלה מאיבוד שליטה, מונתה "ועדת עציוני" לחקור מי עמד מאחורי המחאה ומה סיבותיה.
למעט קולות בודדים שתמכו במפגינים העיתונות גינתה בחריפות את המחאה ברובה הגדול. היא עמדה לצד הממשלה ברשות מפא"י ולצד ועדת החקירה, שהכחישו שקיימת בישראל אפליה על רקע אתני. בהמלצת ועדת עציוני, החליט ראש העירייה דאז, אבא חושי, לזרז את פינוי התושבים של שכונת ואדי סליב אל שכונות ותיקות וחדשות, שנבנו בשולי העיר. בשנים שלאחר מכן נהרסו מבנים רבים, והשכונה הפכה לתל הריסות וחורבות.
כיום לא נותרו כמעט עדויות לשכונה הפלסטינית שהתקיימה בוואדי סליב במשך עשורים רבים, ואין בה זכר לקהילה היהודית שאכלסה אותה בעשורים הראשונים של מדינת ישראל. בימים אלו לובשת השכונה שׂלמת בטון ומלט חדשה וממתינה לתושביה החדשים שכבה נוספת על חורבות השכבות הקודמות.
תערוכה זו משקפת מגוון התייחסויות להיסטוריה מורכבת ומרובדת זו ומאירה פרק היסטורי שמשמעויותיו החברתיות נעדרות מרוב "מחוזות הזיכרון" העירוניים והלאומיים. מתוך קולותיהם של תושבים ותושבות שחיו בוואדי סליב במחצית השנייה של המאה העשרים נחשפים ועולים זיכרונות אישיים וקולקטיביים של היסטוריה עירונית "מלמטה". העיסוק בהיסטוריה של השכונה "מלמטה" פותח אפשרות לשיח בין שכבותיה, בין האוכלוסיות השונות שחיו בה.
התערוכה תתקיים במוזיאון העיר
בימים א', ב', ג', ד' 10:00-16:00 בימי ה' 16:00 – 19:00
בימי ו' 10:00-13:00 בימי שבת 10:00-15:00
שד' בן גוריון 11, המושבה הגרמנית, חיפה
טלפון: 04-9115888
אוצרות: גליה אביאני ועינבר דרור לקס
אוסקר טאובר/ אורי לוי/ אייל טואג/ אתי שוורצגלס/ ג'וזיאן ונונו/ חנא אבו חנא/ יהודית מלר/ רחל אלבז פורמן / עמירם ערב/ גאולה מזרחי/ מחמוד מח'לוף/ רותי מיוחס/ שמעון ורחל פיסו
ארכיונים ואוספים: ארכיון קק"ל/ הארכיון הציוני/ ארכיון משטרת ישראל/ ארכיון יד יערי/ ארכיון העיר חיפה/ אוסף לשכת העיתונות הממשלתית/ אוסף הספרייה הלאומית/ ארכיון מפלגת מק"י
נעילה התערוכה: מאי 2020.
שלום רב, האם ראה אור קטלוג של התערוכה דגל שחור בעיר אדומה? אם כן, האפשר לרוכשו ולקבלו? איך עושים זאת? תודה רבה.