הפיל הכועס בחנות החרסינה החיפאית • טור פרשנות לשבת • גילה לבני זמיר

סיום פרשת דגלון הגאווה על שולחנה של הספרנית חנה קפויה, שחגגה את נצחונה בגאווה ובפנים גלויות, הצטרף לעוד פרשות אחרות שהסתיימו בקול ענות חלושה או יצרו מציאות, אשר מכריחה את ראש העירייה עינת קליש רותם לפעול מול תכתיבי מציאות חזקים ממנה.

חנה קפויה (צילום: עצמי)
חנה קפויה (צילום: עצמי)

השכל הישר
משום מה, בפרשת דגלון הגאווה, קליש ירדה לרזולוציית החלטה קטנונית ובחרה לסלק את הדגלון משולחנה של עובדת ציבור ברמת ספרנית שכונתית. מה גרם לה להתייחס אישית לנושא? אפשר רק לשער שזה קשור לייצוג של דמות כזו או אחרת מהקואליציה השבירה שבה היא מתמרנת. אבל במקום בו עמדה וטיפלה אישית בנושא אז ראינו כי השכל הישר אינו פועל כמו שהיינו מצפים. קליש הורתה להסיר את הדגלון. חבר המועצה יוסי שלום פנה בדרך הנכונה, ליועץ המשפטי לממשלה. היועץ המשפטי לממשלה ואחריו האגף המשפטי של עיריית חיפה, הורו לקליש להחזיר אותו לשולחן הספרנית. טוב שיש ייעוץ משפטי אשר הניח מול עיניה של קליש את המציאות המשפטית וגם ההגיונית במקרה הזה. השפיות חזרה אל מסלולה התקין. חבל שקליש לא מיהרה לקבל סיוע משפטי באותה מהירות שהחליטה החלטה אומללה שכזו.

בשיחה עם הספרנית וגיבורת הפרשה-חנה קפויה , אמרה לי חנה:
“החשיבות העיקרית היא קודם כל מסר של חופש ביטוי וחירות אישית לכל, גם במרחב הציבורי, ושל עמידה איתנה מול כפייה ודיכוי. אין להיכנע לכך, דווקא כי זה משהו כה קטן.
בנוסף, דגלי גאווה הם לא דעה אישית/פוליטית; הם סמל לזהות אישית ותרבותית, ומייצגים מערכת ערכים שלמה של שוויון זכויות וקבלת השונה.”

יוסי שלום (צילום: ירון כרמי)
יוסי שלום – פנה לסיוע משפטי והסדיר את העניין בצורה מקצועית (צילום: ירון כרמי)

מנהיגה או מתעלמת
לרוב קליש מתמידה שלא לנקוט עמדה, לא להתנצל ולא לאמר שהסיקה מסקנות ממהלכים מוטעים אלא מתעלמת וכנראה מקווה שהשגרה תשכיח ותעשה את שלה, גם כשמדובר במקרים המחדדים קונפליקטים או מחדלים. לא לזאת אני מצפה ממנהיגה שנבחרה על ידי העם החיפאי להוביל מהלכים של חדשנות וחזון וגם לשמור על האופי החיפאי הנינוח, הפלורליסטי והמפורסם בקיום המשותף שלו במציאות ישראלית מסוכסכת, משוסעת ואף מדממת.

עמדות ברורות למול עמימות
“באין חזון יפרע עם”  נאמר בספר משלי כט, יח’. מנהיגים הרוצים ללכד את העם, להוביל אותו אל מול אתגרים ויעדים מכריעים לגורלו, חייבים להציג חזון של חדשנות וקידמה, הדוחף את המהלכים קדימה. בתוך אלו יש להציג עמדות ברורות אשר אינן מותירות עמימות או ריק. הציבור אוהב לדעת את האמת גם אם היא לפעמים קשה, אבל עדיף אמת ברורה ואמיצה מאשר אי וודאות וחוסר מענה.

עינת קליש רותם (צילום: ירון כרמי)
עינת קליש רותם (צילום: ירון כרמי)

שכם אל שכם
בצד החדשנות יש מקום חשוב גם לזיקה וחיבור לשרשים, לכוח ההתמדה, הקביעות, התחושה שהקרקע לא נשמטה ולא הפכנו למציאות בלתי ברורה. צ’רצ’יל אשר היה ידוע בנאומיו המלהיבים אמר בנאומו הראשון בעת מלחמת העולם השניה:
“אנו ניצבים מול מציאות קשה ואין אני יכול להציע לכם, אלא דם, עמל יזע ודמעות”
נאום זה סחף את העם למרות האמת הלא סימפטית. אבל מי שבחרו באופן כל כך גורף את קליש, אין ספק שהיו מוכנים לעמוד עימה, שכם אל שכם, מול הכוחות המאיימים על חיפה ותושביה לו רק נתנה להם לתמוך בה באופן משתתף.
אולם עינת בחרה לעטוף עצמה בגורמים המרחיקים אותה מהציבור, לעטות על עצמה מעטפת קשוחה ומצהירה שכל האמת והידע אצלה בלבד, לשכון בדד בלשכתה עם צוותה המצומצם ולשמור את חזונה, דיעותיה, עמדותיה והחלטותיה לעצמה ולמקורביה בלבד.

השיח ברחוב וברשתות החברתיות
בתחילה גייסה קליש להגנתה את ה “ריקבון המנגנוני” כהגדרה לא ממוקדת, לאחר מכן היו אלו “גורמים עוינים” בתוך העירייה אשר “מחבלים” ועושים מעשים בכוונה תחילה.  יותר ויותר מתקבלת אצלי התחושה כי אלה כבר תושבי חיפה שהופכים גם הם לגורם בעייתי. כך עולה מהשיח אחריו אני עוקבת ברחוב וברשתות החברתיות בהן ניתן למצוא השתקפות מייצגת של המציאות הלוקאלית.

יהב ומפגין עם ראש קטן בתהלוכה בכרמליה - פורים 2016
יהב ומפגין עם ראש קטן בתהלוכה בכרמליה – פורים 2016

המפנה בעמדות הציבור בנוגע ליונה יהב
במשך שנים לקחתי חלק ברשתות החברתיות ובמאמרים בחי פה את ניפוץ תדמיתו של יהב כתגובת נגד ליחסי הציבור האינטנסיביים שלו, ראיתי את המפנה ביחסו של הציבור כלפיו, צובר תאוצה בתהליך הולך וגובר, יוצא מהרשתות ומהתגובות אל השטח. נקודת המפנה המובהקת הייתה בעת פרסום המחקר על הראשים הקטנים של תינוקות במפרץ חיפה ומצב חולי הילדים שהבעירה את הרשתות בזעם, בכל פוסט ובכל אמירה שלו. את המפנה הזה לא ניתן היה להחזיר לאחור ללא הידברות כנה עם הציבור באמצעים הכל כך זמינים שיש לנו בתקופה זו, וללא הוכחת מעשים. כשמאבדים את הטיימינג הנכון אז גם אלו כבר לא יעזרו.

חופש הביטוי גם לשמרנים והקיצונים
במציאות דמוקרטית של חופש הדיעה והביטוי, יש מקום גם להפגנה של הציבור השמרני ואפילו הגזעני, כל עוד אין הדבר פוגע באופן פלילי ובניגוד לחוק בגופו, בשלומו וברגשותיו של הזולת. דיעה מחדדת דיעה ומציגה את המציאות האמיתית עימה צריך להתמודד ולהלחם על עקרונות חשובים ועל מציאות דמוקרטית, רבת קולות וזהויות. למצעד המשפחה השמרנית יש זכות קיום כמו למצעד הגאווה. אולי טוב שמצעד זה יצא לאור. כעת ניצבת בפנינו מציאות ברורה המציגה בגלוי ציבור, שחושב שציבור הלהט”ב אינו ראוי להכרה שיוויונית ואולי יש אפילו לדחוק אותו לפאתי החברה ולסימטאות אפלות. עד לאותו רגע שגינו לחשוב שהמגמות השתנו ואילו כעת ברורה נחיצות מצעד הגאווה ומלחמה על זכויות קהילת הלהט”ב. “הגישה כלפי הקהילה היא אוהדת, למה בשנת 2019 עדיין יש לקיים את מצעד הגאווה”? זו שאלה חוזרת ונשנית של אנשים שאינם מבינים את מהותו של מצעד זה. אבל אם ב-2019 יש שרים בממשלת ישראל הרואים בכך סטייה, דוגלים בתהליך המרה או בשלילת זכויות ההורות של קהילת הלהט”ב-כהליך נדרש ברוח הלאום, הרי שכנראה אנו בנסיגה או מפגרים בשנות דור ממה שנדמה לנו. אם גורם מתוך אותה קהילה, יכול להניע את ראש העירייה השותקת של חיפה, לנקוט עמדה השוללת את זכות הביטוי הצנועה של ספרנית בספריה שכונתית ולהגדיר את דגלון הגאווה בתור פגיעה ברגשות הציבור- הרי שאנו בבעיה.

מאות מפגינים בצעדת המשפחה בנווה שאנן בחיפה 27/6/2019 (צילום: חגית אברהם)
מאות מפגינים בצעדת המשפחה בנווה שאנן בחיפה 27/6/2019 (צילום: חגית אברהם)

המחלוקת, השתיקה והתסיסה
העמדה והדיעה של מנהיגת העיר קליש רותם לא נשמעת בסוגיות קריטיות וכואבות שכבר כתבתי אודותן במאמרים קודמים. לא בחרנו בנציגת או”ם לנהל את העיר, אין דבר כזה ניטרליות, מנהיגה לא יכולים להרשות לעצמם חוסר דיעה, עמדה ומדיניות לא ברורה. במצב כזה מתחיל השטח לתסוס ובאין תשובות מקובעי המדיניות העירונית, יהיו מתוך השטח מי שיתנו את התשובות בהתנהגות כוחנית ומתריסה או בהתקוממות תושבים.

שיתוף או שתיקה
השתיקה שבה נוקטת קליש רותם, נתפסת בקרב רבים כמעבירה מסר של התעלמות מקיומן של בעיות ושל קבוצות תושבים רבות, בניגוד מוחלט למסר “שיתוף הציבור”, בו החזיקה לפני שהגיעה לעמדת ראשות העירייה. תושבים רבים איתם אני משוחחת, חשים שהם נדחקים לשוליים או שממש לא אכפת מהם. ובאין חזון יפרע עם. במקרה הזה לא מדובר בהתפרעות אלא במחאה שקטה שעלולה להפוך לפחות רגועה במידה והמצב יסלים. 

התסיסה מובילה להתארגנות תושבים
בעקבות מאמרי בשבוע שעבר בחי פה: “דמוקרטיה חיפאית בנסיגה”, התקשר אלי נציג קבוצה ששמה “גם לנו יש קול” וסיפר לי אודות ההתארגנות חברתית של נציגי קבוצות שנפגעו מהתנהלות העירייה: להט”ב, הורי הילדים בקייטנות הגנים, הציבור הערבי, קהילת האמנים והתרבות של חיפה ועוד. הוא סיפר לי על קמפיין האשטג ששמו: #דורשים_מקליש_להגיב. חברי וחברות הקבוצה אינם מוכנים לעבור לסדר היום על עמדת הספינקס של ראש העירייה ודורשים לשמוע עמדות, הסברים ופתרונות בשיח משתף. הם מצרפים אל שורותיהם תושבים ותושבות ופועלים לפרוץ החוצה לתודעת הציבור ולהוביל לפעילות אקטיבית.

אפשר לומר שבמקרה הדגלון בספריה, קליש עשתה מזבוב פיל כועס והכניסה אותו לחנות חרסינה. אם לא תתעשת ותתחיל לנהל שיח מכבד ומשתף עם הציבור – התוצאות יכולות להיות רק הרסניות.

שחיקת המניות
אין אלא להביע פליאה על קליש רותם, שסללה את דרכה לראשות העירייה באסטרטגיה וטקטיקה מהפכניים כשל יחידת גרילה, צברה הון פוליטי משגיאותיו של יהב שחשב שהתעלמותו או שליטתו המדומיינת בתודעת הציבור תשתיק את המחאות. אך המציאות התפוצצה בפרצופו במספר פעמים כמו המאבקים במפעלים המזהמים, הספורטק ביזרעאליה, הבית ברחוב חיים, מאבקי שכונת הדר ועוד. במיוחד בגלל יכולתו של הציבור להשמיע את קולו באופן לא פחות עוצמתי מראש עירייה מכהן. כעת קליש שוחקת את המניות שלה במהירות עוד בטרם מלאה שנה לכהונתה וממשיכה להתבצר בשתיקתה. בנקודת הזמן שבה הציבור יעבור למחאה לא שקטה, היא עלולה לגלות ששתיקה ממש לא שווה זהב.

8 תגובות
  1. חנה מורג אמר/ה

    כתבה מרתקת. מחדדת עם הרבה מאד מידת הרחמים להנהגת העיר שלנל

    1. שירלי אמר/ה

      כתוב מעולה בהיר וממצא

  2. גם לנו יש קול אמר/ה

    גילה, תודה על ניתוח מדוייק ומייאש להפליא של המציאות החיפאית תחת שלטונה של קליש.
    נשים, להט”ב, אתיופים, תושבי קריית חיים, סוחרים במושבה הגרמנית, מקומות בילוי בכרמל ובעיר התחתית – כולם.ן הביטו על ראש העיר בתקווה רבה לשינוי ולשיפור המצב בו הם.ן נמצאים.ות, במידה רבה בעקבות הבטחות מוצהרות של המועמדת דאז לראשות העיר, ד”ר עינת קליש-רותם. אך לאחר שנבחרה, נדמה שההבטחות התפוגגו ונחשפה העובדה שהתושבים.ות פשוט לא מעניינים.ות את ראש העיר. היא עסוקה בשנת 2030, בשדה תעופה, בתביעות כנגד המדינה ועוד. צרכי התושבים.ות? לא לרמה שלה להתייחס ולטפל בהם. אנחנו רק המקפצה שהיא היתה צריכה כדי להכנס לחיים הפוליטיים. מרגע שנבחרה, ההבטחות התפוגגו, וכל בעיה קטנה שקשורה בחיי היומיום שלנו הופכת לקטסטרופה בשל המדיניות שהיא מכתיבה – התעלמות במקרה הטוב, פילוג והסתה במקרה הרע. לכן התארגנו ופתחנו בקמפיין שקורא #דורשים_מקליש_להגיב! ומטרתו להזכיר לראש העיר, שהעיר שאותה נבחרה להנהיג, קודם כל מורכבת מתושביה. מה זה יעזור אם עוד עשור יהיה פה שדה תעופה, אם העיר תמשיך להתדרדר לתהום, ולא תשאר פה אוכלוסיה שתוכל להנות מפירות המאמצים?
    הצטרפו אלינו והשמיעו את כולכם.ן – יחד אולי נוכל לספק לראש העיר סולם שיאפשר לה לרדת מהעץ ולהתחיל לעבוד בשבילנו, הבוחרים.ות שתמכו ועודדו אותה, וכעת מאוכזבים.ות קשות ומרגישים.ות נבגדים.ות.

  3. אסתי אמר/ה

    מאוכזת מאוד מראש העיר שלנו כל כך שמחתי שתהיה ראש עיר אישה אבל זה עדיין לא מספיק כדי להיות טובה!היא מנהלת את העיר כמו שריף שתפקידה לדאוג לתושבים היא מרדימה לגמרי את התושבים! העיר מזוהמת יותר מבעבר העיר מזוהמת ומסריחה אתם לא שמים לב? למה התושבים שותרים השנה הארנונה עלתה ורמת השירותים ירדה! ואין בכלל אירוכעי תרבות בכלל בכלל לא אני גם לא בעד להזמין אומנים שקורעים את את הקופה אבל בין זה לכלום המרחק גדול . בטו באב חג האהבה כל העיריות קטנות וגדולות ציינו את היום הזה איפה לא חגג?בחיפה רק בחיפה ולמה? כי היא לא שמה עלינו

  4. דפנה אמר/ה

    לא יכולה שלא לראות איך כל העיתונות המקומית חוצאת נכד עינת קליש.
    את כל בעיות ותחלואי העיר מפילים עליה.
    רבותי – זה לא רציני. מעיתונאים הייתי מצפה ליותר.
    מה ציפיתם? דתעשה קסמים ותוך חצי שנה הכל פה ישתה?
    איפה הייתם כשיונה יהב היה בתפקיד?
    זה לא רציני.
    תנו לה צ’אנס. כדי להגשים את רעיונותיה היא צריכה זמן.
    אני אוהבת את דרך המחשבה שלה. לעומק. ללא יחסי ציבור ופופוליזם.
    ציפיתי מכם ליותר.

    1. גילה לבני-זמיר אמר/ה

      רבים מהכועסים והכועסות היו בשטח ובכל מקום כדי לסלק את יהב ויותר מכל, הלכו להצביע נגדו ובעבור עינת וגם גייסו את סביבתם.
      אם את מצויה בעומק מחשבתה נשמח שתחלקי עימנו כי זהו לב הבעיה, היא אינה חולקת את המידע הנדרש עם הציבור המבקש למרות חוק חופש המידע, למרות הטפותיה לשיתוף ציבור ושקיפות. אצלה זה לא קיים אלא אם מופעל לחץ קשה מצד הגורם המבקש.
      תקשורת והסברה זה לא יחסי ציבור. זה המינימום שנדרש במציאות דמוקרטית.
      מעבר לכך דורשים הבעת עמדה ומדיניות קהילתית. שדה תעופה לא קשור ליומיום האנושי ואת זה היא שכחה כאילו מעולם לא היתה בעצמה אם לילדים קטנים ולא דאגה לרווחתם. כל שכן מנהיגה של עיר גדולה שיש בה בני אדם שרוצים לראות שראש העירייה שלהם אוהבת אותם. התחושה היא כשל ילדים מוכים. אולי ככה זה: אשה מוכה -הורה מכה.

  5. לילך חיפאית לשעבר ותמיד אמר/ה

    מסכימה עם דפנה. תנו צ’אנס. כל כך הרבה ביקורת, כל כך הרבה הדף. יש כאן מישהי עם חזון, ששווה זהב.
    מאמר מעניין, גילה. אכן שיתוף הציבור חשוב, רק שלא יעשה מן הפה אל החוץ. תנו קצת זמן, תבחנו ותאמרו את דברכם בלי לנסות למוטט.
    לא הבחנתי ב-100 ימי חסד לקליש.
    מרחוק נראה שיש כאן מישהי שבאה מהשטח ומבינה מהי עיר ומהי חיפה. העיר היתה כבושה על ידי פקידות שעברה בירושה בין כל מיני קבוצות עניין וכאן יש משהו אחר.
    פשוט תנו צ’אנס.

    1. גילה לבני-זמיר אמר/ה

      שלום לילך
      100 ימי החסד עברו מזמן. שימי לב שרבים מתומכיה, ביניהם אני שהייתי עימה מהיום הראשון כשחשבנו על הרעיון המטורף לכבוש את ראשות העירייה, כועסים עליה בגלל שהיא פועלת בניגוד למה שהציגה לכולנו וזה המיקוד בבני האדם, שקיפות, שיתוף ציבור ועידוד המעמד היצירתי.
      לאחר נסיונות רבים לפצח את החומה המבוצרת שהקימה סביבה, גילויים מקריים מה עומד בפנינו.הבנה שתשובות לא נקבל גם כשהשאלות נמסרות על פי כל הכללים והתעלמות ממושכת מכאוס שנוצר בגלל מדיניותה-נגמר החסד. אנו לא כאן כדי לטפח ולהעצים את עינת כאילו היתה ביתנו היקרה, אלא לחיות בעיר שלנו. כיחידים, משפחות, קהילות ותקוות. חיים בחיפה-מוכר? אבל כרגע חיים בחיפה בסימני שאלה-מול העדפותיה, בחירותיה, חוסר המידע וההתעלמות ממי שבחרו בה. סימני קריאה של כעס גדול ואכזבה על כל מה שקורה כאן.

הגב לכתבה

אורח: כתובת האימייל שלך לא תפורסם • ניתן להירשם לאתר כאן למעלה ואז התגובה מאושרת באופן מיידי.