האזרחים הקטנים של חיפה • השקעה עירונית בילדים זו חובתנו למען הדורות הבאים • דעה • גילה לבני זמיר

חולון הפכה לעיר שמדברים עליה ואף רוצים לעבור לגור בה
לפני שנים רבות, העיר השוממה והסתמית הידועה לכולנו בשם חולון, מיתגה עצמה מחדש כעיר הילדים. מילאה את הכיכרות, הגנים והרחובות בפסלים צבעוניים והומוריסטיים, הקימה מוזיאון לילדים, מוזיאונים לאיור, עיצוב והשקיעה רבות בהפיכתה למרכז משיכה לילדי כל המדינה במקביל לשכבת המעצבים וקובעי הטרנדים. תדמיתה שודרגה כמעט בין לילה וחולון הפכה לעיר שמדברים עליה ואף רוצים לעבור לגור בה. מוטי ששון, ראש העירייה האפרורי, הלא מיוחצן והנחבא אל הכלים של חולון, ייזכר לתמיד כמי שעשה היסטוריה.

ההשקעה בדורות הבאים
השקעה בילדים מניבה תשואה עצומה ורוחבית. היא מעניקה ביטחון לתושבים בישובם ובהנהגה, יוצרת נאמנות ואהבה למקום כדי להמשיך לחיות בו וגם מייצרת איכויות אנושיות, אינטלקטואליות ויצירתיות התורמות לחברה ולמקום. ההשקעה בדורות הבאים-זוהי ההשקעה הכי טובה. 

חיפה, על אוצרות הטבע שלה
חיפה היא מהערים הקשישות בארץ. זו עובדה: צעיריה נוטשים אותה לאורך שנים רבות. טרם קם ראש העירייה שהשכיל להתמודד עם הבעיה הקשה. אולם אין זאת אומרת שהיא נעדרת משפחות צעירות, ילדים ופוטנציאל אנושי מדהים. יש בחיפה המון ילדים בכל השכונות ולכולם מגיע ילדות חיפאית מעשירה, הגונה וחווייתית. חיפה על אוצרות הטבע שלה, ההר והים, הטבע הסמוך לבתים, הכרמלית, המדרגות הנטועות בה: מראש ההר עד למטה-לעיר התחתית וכל מה שבה, יכולים בקלות להיות העיר האולטימטיבית לילדים ולזיכרונות הילדות הכי מקסימים. 

טיול עם ילדים ברכס כוכב הים בחיפה - רכס סטלה מריס (צילום: ירון כרמי)
טיול עם ילדים ברכס כוכב הים בחיפה – רכס סטלה מריס (צילום: ירון כרמי)

שנות ילדותי בחיפה
ילדותי בנווה שאנן של שנות ה-60-70, הייתה רוויה בטיולים בוואדיות ובחורשות, השתכשכות במי בריכת הילדים בזיו (שנהרסה ונמחקה), קפיצות ראש וצלילות בבריכת הפועל (שתיהרס ותימחק בקרוב), נסיעות על אופניים לטכניון ופיצוח צנוברים ליד הבריכה של הפקולטה לכימיה, קייטנת החופש הגדול שנוהלה על ידי המורים להתעמלות של בית הספר, מפגש הבוקר בכיכר דוד, פעולות וחוויות בחורשות ליד הטכניון, הפסקת 10 של לחמניה עם שוקו והחוויה הכי כייפית: שחייה לרפסודות של החוף השקט ורביצה עליהן שנטעה בנו תחושה: הנה תיכף אנו מפליגים למקום אחר רחוק מכאן.

בריכת הפועל - אוקטובר 2013 (צילום: ירון כרמי)
בריכת הפועל – אוקטובר 2013 (צילום: ירון כרמי)

עלבון לאינטליגנציה
השבוע קראתי את כתבתה של נעמה ריבה בהארץ, על המנהלים הגדולים של המוזיאונים הקוראים לציבור להגיע לתערוכות המותאמות לילדים. לא ברמה של שעשועי דיסנילנד אלא מתוך הבנת הצורך הילדותי לגעת, לחוות, להיות חלק מהמיצג, היכולת לראות בגובה העיניים ובכלל – איך מנגישים ומתווכים לילדים תרבות בדרך שאינה כופה עצמה עליהם ביראה וזרות, אלא הופכת לחוויה שהם שמחים להיות חלק ממנה. הכתבה סקרה את המתרחש בתל אביב, חולון, ירושלים ועוררה בי קינאה. בחיפה, אנו תמיד גאים לדבר על המדעטק השייך לטכניון שהוא נפלא וקסום, אבל הוא רק אחד מתוך כמעט אפס היצע! 

מדעטק חיפה (צילום: סמר עודה)
מדעטק חיפה (צילום: סמר עודה)

חיפה צריכה היצע משמעותי לילדיה
עיר כמו חיפה זקוקה לעוד אטרקציות אמנותיות – חיבור של הילדים למיצגים אמנותיים, תרבותיים והיסטוריים שיש ממילא במוזיאונים הקיימים. הקלאסי מביניהם תמיד היה בעיני המוזיאון הימי שיכול להיות מסעיר ומפרה את הדמיון בסיפורי שודדי הים שהיו כאן, שרידי ערים עתיקות בקרבת החוף, עולמות שמתחת למים ברוח ז’ול וורן, תערוכות של סופרים ומאיירים העוסקות בחיי הים, בארצות השוכנות לחוף ים ועוד. בציפייה כזו, לקחתי לפני שנים את בני הצעיר לסדנה במוזיאון הימי שנושאה: איך מכניסים אנייה לבקבוק.
הייתי סקרנית כמוהו לדעת איך עושים את זה. הפתרון היה עלבון לאינטליגנציה והסתיים בערך תוך חמש דקות: לקחו אנייה קטנה מפלסטיק, בקבוק ליטר פלוס מפלסטיק, חתכו אותו לרוחב, הכניסו לחצי אחד את האנייה, חיברו בסלוטייפ את שני החצאים וזהו. קשה לתאר את האכזבה של ילד בן שש שאומר לי: “אמא עבדו עלינו. בשביל זה באנו?”

המוזיאון הימי הלאומי - חיפה (צילום: ירון כרמי)
המוזיאון הימי הלאומי – חיפה (צילום: ירון כרמי)

מגוון מעניין וכבוד לאינטליגנציה
ילדים צריכים מרחב מאפשר שנוסך בהם ביטחון, הבנה שמותר לגעת במידה הנכונה, לחוות, לדמיין; ילדים זקוקים למגוון מעניין וכבוד לאינטליגנציה הצעירה, הרעננה והטבעית שלהם. הם צריכים לחוש שאוהבים אותם. לא רק שמשתמשים בהם כהזדמנות עסקית לעשיית כסף. זה התפקיד שלנו לסנן ולהנגיש אותם לתכנים ראויים ומכבדים וגם לדרוש כבוד ואחריות כלפי הילדים שלנו. גם כאשר הם לא בהשגחתנו. זה צריך להיות ערך ברור ומובן מאליו. כשנוהגים בכבוד בילדים ויוצרים בהם תחושת ערך עצמי ואחריות – הם ינהגו בכבוד בחזרה. לפחות רובם.

הילדים במרכז: ילד מפגין כישורי קפוארה במרכז אירוע בחיפה (צילום: ירון כרמי)
הילדים במרכז: ילד מפגין כישורי קפוארה במרכז אירוע בחיפה (צילום: ירון כרמי)

האזרחים הקטנים של חיפה
הקיץ הזה ייזכר למשפחות רבות בחיפה כקיץ בו התחדדה התחושה שילדים הם לא בפוקוס תשומת הלב העירונית וכנראה לא זכאים לכבוד כאזרחיה הקטנים של חיפה ואולי גם כאזרחי העתיד שלה. הורי הילדים שנרשמו לקייטנות בגנים ובצהרונים מדווחים על ריבוי כשלים בהפעלת הצהרונים ודיווחיהם שוטפים את הרשת – דיווחים על חוסר באוכל, סייעות בנות 17 וצוות שלא מתפקד כראוי, פחות מדי כוח אדם על יותר מדי ילדים. ההורים המתלוננים מגדירים את המצב כהפקרת הילדים ועוד.
לחי פה מספרים ההורים על תחושה שהילדים  לא חשובים מספיק למערכת העירונית.

המיונים לסייעות בקייטנות הקיץ
מכרה שעובדת כסייעת באחת הקייטנות סיפרה לי, שבמקרה הגיעה לראיון ברחוב ברוולד 5, מי שראיינה אותה היתה בחורה צעירה שלא בזבזה זמן על ראיון ושאלות אלמנטריות אלא מייד מילאה עבורה טופס עובדת. מילה אחת לא נשאלה אודות: השכלה, ניסיון ופרטים מתבקשים. לא מהמכרה שלי ולא ממרואיינות אחרות שהיו עימה. המטרה היתה לשבץ מייד ומהר כל מי שהגיעה בלי להפעיל שום סינון ואבחנה, לדבריה.
המכרה אומרת לי שהתחושה היתה מאוד עניינית ועיסקית כאילו לא מדובר בילדים קטנים. “זה בייבי סיטר ברמה מאוד נמוכה, שעולה סכום לא מבוטל ביחס לרמה הנמוכה שמקבלים הילדים וההורים”, אמרה לי המכרה.

גם אשה מוכה מגוננת על ילדיה – כמו נמרה
עיר אינה נבנית רק מבנייניה, כבישיה ואפילו לא מהנכסים ההיסטוריים שלה, אם עיר אינה יכולה להכיל בכבוד ובאהבה את אוכלוסייתה על מנעד גילאיה, לא טורחת להעניק לילדים שבה מרחב מאפשר, חם, אוהב ועשיר בגירויים, זוהי עיר שחורצת את דינה להזדקן ולגווע. הילדים שיגדלו בעיר כזו  לא יזכרו אותה לטובה, לא יחושו קשר אליה ויחפשו את עתידם במקום אחר. זה קורה היום בחיפה בגלל שנים רבות של חוסר מחשבה על הדורות הבאים ועתידם. זה עלול לקרות אם מדיניות זו תימשך. ראש העירייה אמרה שחיפה משולה לאשה מוכה, אבל גם אשה מוכה מגוננת על ילדיה – כמו נמרה.

6 תגובות
  1. מיכאל אמר/ה

    הכותרת מטעה, צריכה להיות: ” השקיעה העירונית של חיפה”

  2. מיקי אמר/ה

    הכותרת מטעה, צריכה להיות: ” השקיעה העירונית של חיפה”

  3. מירי אמר/ה

    כתבה פסימית מדי. יש צורך באיזון!

    1. גילה לבני-זמיר אמר/ה

      מוזמנת לאזן. את בהחלט יכולה לכתוב פירוט המאזן את. התמונה.

  4. ערן פוקס אמר/ה

    המיתוג של חולון כעיר הילדים הצליח לעבוד גם עליך…
    את צריכה לדעת שמיתוג ויחצנות זה דבר אחד ועובדות בשטח זה דבר שני
    ובחולון לצערי אין קשר בין השניים.
    את מוזמנת להיכנס לדפי המשמר החברתי חולון ולקרוא על 130 (או יותר) גני העירייה בחולון שהוזנחו במשך שנים ורק בזכות התערבות המשמר החברתי חולון, נכנס משרד הבריאות לביקורות בכל אותם גנים ומצא שם ממצאים מזעזעים.
    בעיר הילדים, מוטי ששון הפך את 3 הבריכות העירוניות לקאנטרי למנויים בלבד והמחירים בשמיים אך המחירים לתושבי חולון שאינם מנויים עוד יותר בשמיים… ברקיע השביעי

    בחולון הבטיח מוטי ששון שייבנה סקייטפארק לטובת ילדי העיר …. זה היה לפני למעלה משני עשורים…. עכשיו הסקייטפארק בתחילת הקמתו…. בזמן שחלף מרגע ההבטחה ועד היום נבנו סקייטפארקים בכל הערים השכנות.

    הצללות בבתי ספר ובגנים ובגינות הציבוריות? חחח הצחקת אותי ואת מוטי ששון גם יחד

    אל תסתכלי בקנקן אלא במה שבתוכו
    ובתוכו? ריק!!!

    נ.ב. כשחבריי ואני ניסינו לארגן מסיבת פורים לילדי החינוך המיוחד בחולון, מוטי ששון מנע זאת מאיתנו ונאלצנו לקיים את המסיבה הזו (שכולה על בסיס תורמים ותרומות בלבד) בתל אביב!!!
    ערן פוקס
    המשמר החברתי חולון

    1. גילה לבני-זמיר אמר/ה

      שלום ערן,
      ממש צר לי לקרוא את הדברים שכתבת אבל אתה מחדד בדיוק את ההבדל בין מיתוג-יח”צ תדמית ציבורית ולבין המציאות עצמה שאותה חווינו בימי יהב ותיכף ארחיב.
      יש הבדל בין התדמית הציבורית של מי שגרים מחוץ לחולון ולבין מי שחיים בה. הכרתי את חולון בתחילת שנות ה-80 וחשבתי שהיא הדבר הכי סתמי שיש, על המושג חולון בת ים-חוב”ת אין צורך שארחיב, אבל כולנו יודעים כמה שתי ערים אלו נמצאו בתפיסה ציבורית של פחותות ערך וברירת מחדל מדכאת.
      גם בת ים נהנית לאחרונה מתדמית די טובה, חולון בכלל נתפסת כמקום נפלא. זה משווק לרחבי הארץ לא למקומיים. אני החיפאית קונה את התדמית כי איני מעורבת בחיי היומיום אלא מגיעה למוזיאון הילדים, לעיצוב, לקריקטורות, רואה מה נעשה, את שפע הארועים שהיא מציעה וחושבת שאכן קרה משהו בחולון.

      גם אנו בחיפה היינו תחת מתקפת יחסי ציבור בשנים האחרונות של שלטון יהב. הוא הופיע בתקשורת חדשות לבקרים, ידע לספק את הסחורה ואהב מאוד את הפוקוס על עצמו. (מי יודע בכלל איך מוטי ששון נראה, את זה הוא כנראה לא עשה). היו כתבות בכל הפלטפורמות התקשורתיות שהעניקו תחושה שחיפה היא מרכז העולם. נראה שאם לא היו לנו את המפעלים המזהמים, היה קשה מאוד לנתץ את האגדה האורבנית שטווה סביב עצמו.
      שלא תחשוב, לגייס את התקשורת להלחם עימנו נגד המפעלים המזהמים והמצב במפרץ חיפה לא היה דבר קל בכלל וזה לקח שנים בהם יהב נלחם בנו הפעילות. אבל זה קרה בסופו של דבר והוביל לכעס כלל עירוני כלפיו ותוצאות הבחירות האחרונות מדברות בעד עצמן. אלו הפירות של עבודה מאומצת שלא הסתפקה רק בזיהום אלא בהתארגנות שכונתית: למשל של מועצת הדר, שפתחה חזית לוחמנית וגרמה ליהב לעבוד עימה מול תכניות שהיא הגישה לו ולהתחיל בקידום שיקום ושיפוץ השכונה, בשכונות אחרות שהיו להן מאבקים משל עצמן וכל אלו בחיבור לתודעה העירונית שכולם ידעו שיהב הפך לבעיה.
      עינת קליש רותם צמחה מתוך המאבק הזה מסוף שנת 2010, כשהיא ואני (שתינו היינו סתם שתי תושבות חיפאיות שהחליטו לשנות את המציאות השלטונית בעיר), החלטנו להציב אותה כאלטרנטיבה ליהב וטיפחנו במשך שנים את המהלך בחיבור למאבקים שכונתיים. כך נכנסה למועצת העיר ב-2013 עם שלושה מנדטים ומשם בנתה את המסלול שהביא אותה לראשות העיר כשברקע נבנתה תודעה ציבורית שיהב עשה את שלו והגיע הזמן ללכת.
      עינת קליש רותם כעת היא ראש העירייה. אולם אין זאת אומרת שהיא תיהנה מקרדיט בלתי מוגבל ומה שמתואר כאן בפרשת הקייטנות, הוא בעייתי מחוץ לעוול שנגרם לילדים ולהורים. הוא בעייתי לה כמי שייבת לאמץ נורמות שלטוניות וניהוליות תואמות את מערכת הציפיות שטיפחה והערכים שהיא הטיפה להם. היא חייבת להבין שהיא עומדת מול פיקוח, עינים ציבוריות של תושבי חיפה ומערכת ציפיות ממנה-כמי שהציגה תקווה אחרת לחיפה. אם לא תקיים את התקווה, הציבור יראה לה את הדרך החוצה.

      אני רואה שאתה במשמר החברתי. מכירה את הארגון. אני חושבת שאין ארגון מהסוג הזה שאני לא מכירה היום. אני לא מבינה מדוע אינכם מצליחים להוביל מהלך שבו מוטי ששון יסולק ממעמדו הנצחי כראש העירייה? אל תבוא בתלונות וטענות לא.נשים המתגוררים מחוץ לחולון שקונים את הסחורה. נוח לי להגיע לחולון, לבלות ולחזור הביתה לחיפה ולקנא. אתם התושבים והתושבות , הייתם צריכים להראות לו אם כך את הדרך החוצה כבר לפני שנים! לגייס את תודעת הציבור ולפוצץ את הבועה היחצנית בתקשורת, להציף את הרשתות החברתיות, התגובות לפרסומים וכל מה שאפשר לעשות וכמו שאנו עשינו בחיפה ללא ליאות!
      אני חושבת שזו הזדמנות טובה שכתבת לי כאן ויש עוד תגובות בפייסבוק שלי, אולם אני לא הכתובת, אצלי זו רק תגובה אחת מני רבות, אתם צריכים לצאת למערכה רצינית באמת על מציאות חייכם וליצור שינוי, כמו שעשינו בחיפה, כמו שעשו בנהריה, טבריה, רמת גן ועוד.

      אני מאחלת לכם בהצלחה.
      והמלצת קריאה:
      כאן בחי פה, כתבתי במשך תקופה מ-2013 על מצבה של חיפה ושם בין היתר נטעתי את הספק בלב הקוראים. אתה יכול לקרוא בלינק של המאמרים שלי בחי פה את המאמרים מאותה תקופה.

      מצרפת לכאן גם את המאמרים שלי שהופיעו בזמנו בעין השביעית ובהם ביקורת על יחסי התקשורת ויהב כולל תיאור כיצד הצלחנו לשבור אותה. אני חושבת שזה מאוד רלבנטי גם עבורכם
      https://www.the7eye.org.il/writer/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94-%D7%96%D7%9E%D7%99%D7%A8/page/2

הגב לכתבה

אורח: כתובת האימייל שלך לא תפורסם • ניתן להירשם לאתר כאן למעלה ואז התגובה מאושרת באופן מיידי.