פרשנות • בשיטה הפרלמנטרית הנהוגה בישראל, כורח המציאות הוא שמפלגות ישנו את הרכבן, צורתן ומאפייניהן האידיאולוגיים באופן תדיר יחסית. זאת בניגוד למערכות פרלמנטריות דו או תלת ראשיות, בהן קיימות מפלגות גדולות, ותיקות ובעלות מורשת ארוכה, הנותרות, פחות או יותר, מזוהות עם אותם רעיונות ואידאולוגיות לאורך עשרות ואף מאות שנים. אותה דינמיות שכופה השיטה הישראלית לא שינתה באופן דרמטי את כל המפלגות. ישנן אפילו מפלגות שהשתנו מעט מאוד מבחינה מבנית ואידיאולוגית כמו המפלגה הקומוניסטית, מפלגות ציוניות דתיות ואפילו מפלגות חרדיות מסוימות. אבל אין ספק, שמתוך אלו שהשתנו בצורה משמעותית, בולטת מפלגת העבודה ככזאת שחוותה את האבולוציה הדרמטית והאינטנסיבית ביותר לאורך ההיסטוריה הפרלמנטרית בישראל.
אז האם מפלגת העבודה ומפא"י הן אותה מפלגה או אפילו קרובות משפחה?
על מנת לענות על השאלה הזו צריך לבצע אבחון הדומה קצת לחיפוש קרבה בין מינים בטבע. על פי תורת האבולוציה של דרווין, אם נלך מספיק אחורה נוכל להגיד, באופן די ודאי, שהלוויתן והאדם הם קרובי משפחה רחוקים מאוד. זאת מכיוון שהם נצר לאותו יצור ראשוני שהגיח מהים אל היבשה לפני מאות מיליוני שנים. על אף האמת שבדבר, הרי שזה לא אומר שהאדם יכול להגיד שהוא והיונק הימי הגדול ביותר על פני כדור הארץ אחד הם.
מפא"י ההיסטורית בהחלט הייתה לוויתן. דומה מאוד לאותו לוויתן תנ"כי מיתולוגי שבו השתמש תומס הובס, הפילוסוף הפוליטי, בכתביו על מנת לתאר באופן פסימי וקודר משהו את מערכת היחסים בין אזרחים לבין הריבון שלהם. אותו הריבון הוגדר על ידי הובס כיצור פוליטי גדול ומאיים, כמו לוויתן, המשליט סדר באופן מעורר אימה. בדומה לכך, מפא"י הייתה כל כך גדולה וחזקה שהקלישאה "מפלגה עם מדינה" הלמה מאוד את מצבה לאורך עשרות שנים. מפא"י ריכזה את כל משאבי ומושכות השלטון בידיה והפכה את הממלכתיות לדת חילונית סדורה. ציות והתאמה למפא"י היה אמצעי ודאי להשתייכות חברתית-פוליטית. לעומתה, מפלגת העבודה של היום היא אולי נצר אבולוציוני לאותו לוויתן אבל היא בהחלט לא שוחה באותם הימים ונראה שהיא בכלל נפלטה אל החוף לפני כ-40 שנה. מפלגת העבודה של היום היא גם איננה נזר הבריאה ולא מייצגת שום דבר מהפכני מבחינה אבולוציונית.
אפשר להגיד שבהשוואה ללוויתן הגדול שמפא"י הייתה, הרי שמפלגת העבודה התפתחה למשהו שיותר קרוב לעכבישה מסוג אלמנה שחורה. כזו שמקפידה לחתוך את ראש מנהיגיה חדשות לבקרים. האם זו המפלגה שהקימה את המדינה? בהחלט לא. לאורך האבולוציה הפוליטית שלה, התנתקה המפלגה מהענף הדומיננטי ההוא, נפלטה מהמים אל האדמה הצחיחה והפכה דיירת מוכרת במתחם הכיסאות האופוזיציוניים.
בנוסף לכך, נראה שמפלגת העבודה איבדה את היכולת לזהות באיזה כיוון בכלל נמצא הים, שלא נדבר על איבוד כושר השחייה. שכניה לאותו ענף מקורי, שחוו גם הם תקופות יובש קשות, דווקא מצאו את הדרך חזרה אל הים הפוליטי הגדול ואף גדלו בכוחם ובעוצמתם, למשל ההסתדרות, קק"ל הסוכנות היהודית ואחרים.
לאור הטיעון שלעיל, ובהנחה שמפלגת העבודה היא מפלגה חשובה בנוף הפוליטי הישראלי, נותר לשאול האם ההזדהות של מפלגת העבודה עם אותה מפלגה שהקימה את המדינה בכלל משרתת אותה? חשוב, לדעתי, שמפלגת העבודה לא תתהדר במורשת אבולוציונית שאינה מזכירה אותה או עושה איתה חסד כלל ועיקר.
מפא"י הייתה גוף חשוב אבל גם דורסני, אנטי-דמוקרטי, ריכוזי ומפלה. אמנם לא ניתן ואף אסור לבטל את הכתרים החשובים של מפא"י, אבל הם נראים קצת לא במקומם כשהם על ראשה של האלמנה השחורה. טוב תעשה מפלגת העבודה אם במקום להתחבר בקנאות לעבר, תמצא את הדרך דווקא להתנער מחלק גדול ממנו, ואולי כך תחזור בסופו של דבר לשחות בין ענקים.
הכותב הוא תושב חיפה, עוסק בתכנון מדיניות עבור ארגוני ממשל וארגוני מגזר שלישי, מרצה וחוקר בתחום הפסיכולוגיה הפוליטית.