תיקון אשר מוצע בימים אלה לחוק התכנון והבנייה (וטרם אושר), קובע שבכל פרויקט של התחדשות עירונית המדינה תוכל לנצל עד 20% מהנכס לשטחי ציבור. לטענת מי שעומדים בראש מטה המאבק נגד התיקון לחוק, מדובר בגזל ובפגיעה ברכוש של הדיירים, שגם ככה משלמים מיסים למדינה.
ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת מכינה הצעת חוק לתיקון חוק התכנון והבנייה לקריאה שניה ושלישית לפיה יוקצו שטחי ציבור על חשבון הנכסים של דיירים בפרויקטים "פינוי – בינוי" (תיקון לחוק התכנון והבניה פרק ט', סעיף 32 וסעיף 62א).
בין מובילות המאבק בתיקון זה לחוק, נמצאת סטלה אבידן, שעומדת בראש התנועה להתחדשות עירונית שפויה:
"הבעיה היא כזו, בפרויקט של פינוי בינוי לוקחים מגרש, שיש עליו בניין קיים, ששייך לבעלי היח"ד ובמקומו בונים בניין חדש, שיש בו יותר יח"ד בהתאם לאחוזי הבנייה המאושרים. התיקון לחוק יקבע שהמדינה יכולה לקחת 20% מהשטח לטובת מבני ציבור. העניין הוא שהבניין מלכתחילה שייך למי שמתגורר בו, למה שחלק מהבניין, שיקום באותו שטח, ישרת את הצרכים של המדינה?
כל אחד שיש לו נכס, במקביל לזה שיש לו דירה הוא גם עובד ומשלם מס הכנסה על המשכורת שלו, אנחנו גם משלמים מיסים למדינה בעוד הרבה דרכים אחרות בנוסף לשכר, אז למה עובר תיקון כזה, שקובע שאנחנו עומדים לחלוק את הדירה שלנו עם המדינה?
אם אנחנו צריכים לוותר על 20% מהמגרש לטובת שטחים ציבוריים המשמעות היא שיהיה יותר צפוף במגרש, שעליו יקום הבניין החדש ואיכות החיים של מי שיגור בו תיפגע. בעיה נוספת היא שאם 20% מהמגרש ינוצל לשטחים ציבוריים, הפגיעה תהיה בבעלי היח"ד ולא ביזם, שייקח בחשבון את מה שהוא אמור להעביר לעירייה ובהתאם לזה ולרווח הצפוי שלו, יחליט מה לגבות מהדיירים"
לדבריה של אבידן, תיקוני החקיקה קובעים כי הרשות המקומית צריכה להוכיח, שאכן יש השבחה משמעותית של הנכסים לפני שהיא לוקחת את שטחי הציבור מהפרויקט. ואילו ליזם יש אפשרות לקזז את תשומות הבנייה בלבד מהיטל ההשבחה:
"הרשות המקומית, כרגולטור, משביחה את הנכסים ע"י הוספת אחוזי בנייה בלתי סבירים, לחלוטין, במטרה להרוויח, ואילו הדייר, משלם המשכנתא, בסופו של דבר , מקבל 'קופסת נעליים' + ממ"ד, ללא איכות חיים בכלל בצפיפות דיור גבוהה וללא צמחיה, אור שמש, כווני אוויר, תשתית תחבורתית ועוד. מכאן שהתיקונים האלה אינם מהווים בפועל שום הגבלה על הרשות המקומית, ואנחנו טוענים שמה שעומד מאחורי התיקון לחוק הוא רק ניסיון, שלא מקובל עלינו, לגזול חלק מהשטח של הדיירים".
למדינה יש מספיק שטחים למבני ציבור
אבידן מצביעה על נקודה בעייתית נוספת לטענתה:
"המטרה של התיקון בחוק היא למצוא שטחים, שיהיה ניתן להסב אותם לטובת שטחי ציבור. אבל יש למדינה מספיק שטחים ציבוריים, שנמצאים אצלה בנאמנות ואפשר היה להקים עליהם מבני ציבור. המדינה לוקחת את השטחים האלה ועושה עליהם תכניות לבנייה, ואז באה לציבור ואומרת שאת מוסדות החינוך יהיה צורך לבנות על שטחים, ששייכים לציבור. אם למדינה לא היו שטחים, הייתי מבינה את הפנייה לציבור. המדינה רוצה למקסם את הרווח מהשטחים שלה ואז מעבירה תיקון לחוק, שקובע שהיא תוכל לנצל שטחים, ששייכים לציבור. אנשים במדינה הזו עובדים קשה בשביל לקנות דירה ואחר כך בשביל שנים לשלם משכנתא עליה. בעיניי זה לא פחות מפשע או גניבה, להעביר תיקון לחוק שאומר שמעכשיו יש לנו שותף על הנכס בבעלותנו – המדינה".
עצומה נגד התיקון בחוק:
בשלב הנוכחי אבידן ושותפיה למאבק פרסמו עצומה ברשתות החברתיות כנגד התיקון לחוק. ההצבעה על הקריאה השניה והשלישית של התיקון לחוק עתידה להיות באמצע ינואר כך שיש עוד זמן לנסות להשפיע. ועדת הפנים של הכנסת ערכה כבר סיור בתל אביב כדי לבחון את ההשלכות של התיקון לחוק, ועכשיו צריך להמתין ולראות את המאבק יישא פרי או שהתיקון לחוק יאושר.