רח' מעלה השחרור אל בורג'- האם תקום שם שוב שכונת מגורים?

מעלה השחרור הוא הרחוב בו רבים מתושבי חיפה נוסעים מדי יום,אולם רבים גם לא שמים לב אליו כמקום בעל מורשת ואיכויות מיוחדות, לא מכירים את הסיפור של המקום ואת מה שבאמת שוכן בו כיום.
אל הרחוב נכנסים מייד כאשר יורדים מכיוון חסן שוקרי לכיוון העיר התחתית, נוסעים בסיבוב הרחוב ואז מגיעים לבתי מידות מאבן שנותרו מהרחוב העליון של ואדי סאליב. כיום, על חלקם של הבתים יש שלטי עורכי דין ורואי חשבון,יש שם גם כמה פנינות אמיתיות של יצירה וארכיטקטורה ויש שם אפילו חיים של משפחה אשר בחרה לגור במקום מתוך תקווה להיות הראשונים של מי שיהיו מבשריה של שכונה מתחדשת ויחזירו את החיים למקום.

מעלה השחרור קרוי לכבודם של משחררי חיפה. במקום היה הקרב המרכזי בימי מלחמת העצמאות במהלך כיבוש העיר התחתית; בעוד אנשי ההגנה ירדו מהדר הכרמל, עלה במעלה ההר כוח ההגנה מהעיר התחתית בכיוון רחובות שיבת ציון (סטנטון- לשעבר ובפי הותיקים) ומעלה השחרור של ימינו. בעבר נקרא הרחוב הבורג', על שם המבצר (בורג' אל-סלאם) שנבנה בו לפני כ-250 שנים. קביעת השם החדש: מעלה השחרור, נעשתה לקראת יום העצמאות השלישי של המדינה.
הבורג' שהיה במקום נבנה על ידי השליט דאהר אל-עומר בשנת 1762 כמצודת מגן על העיר החדשה שנבנתה על ידו בחיפה ופרוש שמו מצודת השלום.
המלחמות שעברו על העיר מכיבוש נפוליאון ולאחר מכן הכיבוש של אברהים פאשה, הפגזות של אניות מלחמה עותומניות ובריטיות וצמיחתה של שכונה חדשה: שכונת אל בורג', בה גרו ערבים נוצרים ומוסלמים אמידים. בשנות הארבעים עוד ניכרו שרידי הבורג', ובשנות החמישים נבנה במקום גן הזיכרון כהנצחת אזור משמעותי בקרבות על חיפה וכך נמחקו שרידי הבורג'.

במבנים הקיימים עדיין במקום, חקוקה הסטוריה של חיפה, שם גרו הערבים שאינם שם עוד, שם התגוררו העולים בעליה ההמונית שהגיעו מכל התפוצות ושוכנו בבתים הנטושים, שם התחולו מהומות ואדי סאליב וזעקת הקיפוח פרצה מעבר לרחובות הואדי ומשמשת עד היום מונומנט חברתי מכונן בהסטוריה של החברה הישראלית.

לאחר מהומות ואדי סאליב, במשך שנים רבות גרו שם במקום אנשים שידם לא היתה משגת לעבור מהמקום, חלקם פונו לשכונות שנבנו עבורם, לחלקם היתה היכולת ללכת משם והיו גם כאלו שהתעקשו להמשיך לגור במקום. המקום היה גם לוקיישן לסרטים ישראליים, זכור במיוחד הוא "אדון ליאון" עם זאביק רווח, שצולם בתקופה בה עוד התרחשו חיים מלאים וקהילתיים בואדי ובבתים הערביים הצופים אל הנוף הפתוח אל הים והנמל. לאחרונה צולם שם סרט כשהאזור משמש לוקיישן חלופי המציג עיר מופגזת, נטושה וחרבה בלבנון.

הזמן עשה את שלו ובשילוב של חוסר אכפתיות עירונית ואולי אינטרסים כלכליים ופוליטים, החל תהליך התפוררות ומחיקה של מבנים רבים ובשם הפיתוח וההתחדשות נמחקה הסטוריה אדריכלית רבה ועימה הסיפורים האנושיים שהם חלק מההסטוריה של חיפה מאות שנים אחורה.

ברחוב מעלה השחרור נותרו בתים עומדים על תילם. חלקם בבעלות פרטית וחלקם של שקמונה או עמידר. לפני שזיהו אותם עורכי הדין ששכרו שם משרדים, הם זוהו על ידי אנשים שידעו להעריך את עוצמת היופי והייחוד שבהם ואת הפוטנציאל הגלום במגורים בבית רב הוד ושנים, שתקרתו גבוהה וחדריו רחבי ידיים, חלונות גדולים שכנפי תריסי עץ מעטרים אותם מכל צד ומרפסת רחבת ידיים משקיפה אל נוף פתוח של ים ונמל הנמצא במטחווי יד, במרחק הליכה משוק תלפיות, מלב העיר, משוק הפשפשים ומתחנת הרכבת.

קצת אחרי היציאה מרחוב דוד מרכוס, עומד בית שחלקו הימני מוגבה וחלקו השני הוא מעין מרפסת ארוכה. בקומת הקרקע העצומה שלו חלל עצום שעמד במצב קשה ומתפורר במשך שנים. בעלי הבניין החליטו לממש את פוטנציאל היופי והמרחב שלו. הפרוייקט היה כרוך בעבודות שיקום ושימור רגישה ועתירת תקציב כדי להחזיר את היציבות והמראה הנכון למקום, הצריך חומרים מיוחדים כמו טיח מיוחד שיובא מאיטליה ותשומת לב מדוקדקת לפרטים ולשילוב בין מודרני עכשוי להוד העתיק של החאן הגדול.

לטובת העבודה האדריכלית גויסה המעצבת האדריכלית החיפאית קאטי נוריאל. קאטי תכננה חלל המעניק חיים מחדש למה שהיה קיים במקום מקדמא דנן והחזירה את ההוד לקשתות ולעמודים המפוארים. לניצול מיטבי של החלל שימשו חומרים מודרנים כמו פרקט ומעקות שקופים אשר מעניקים את החלוקות הנדרשות של החלל ואת המגע המנומס המאפשר ליהנות מכל המרחב וגם להשתמש בו בחלקים ולתפקודים שונים. הבעלים, אריה אקהויז, אשר התגורר במשך תקופה עם בת זוגו בקומה העליונה ושם גם פעל בית קפה קטן אותו ניהלו, מייעד את המקום למשרדים ובעלי מקצועות חופשיים אשר ידעו להעריך את הייחוד של המקום.
מבין הפתחים המקומרים נשקף נוף עוצר נשמה שאותו לא מכירים במיוחד בחיפה שתושביה אוהבים לגור גבוה ככל האפשר. החיבור לים ולנמל הוא מוחשי וגם נקודת התצפית על שאר המבנים ועל קרית הממשלה, שנבנתה על חורבות השכונה, כמי שנדחקה בכוח ולעולם לא תשתלב.

ממשיכים ללכת למעלה השחרור 11 הבית שבקומתו האחרונה יש תריסי עץ חדשים שחלקם פתוחים וחלקם מגיפים את החלונות. המרפסת משופצת וניכר ששם גרים אנשים שהגיעו לא מזמן ואוהבים את הבית שלהם. במקום גרה משפחה. עופר, ד"ר לפיסיקה ובת זוגו שבחרו לגור במקום כי חשבו שהוא מקום אידיאלי והם רוצים להיות הראשונים שימשכו אחריהם משפחות אחרות וכך יקימו שכונה.
הבית אותו רכשו לאחר מעקב וחיפוש אחר בית שניתן לרוכשו היה במצב קשה ומתפורר, 10 טון צואת יונים פונו משם וסכומי עתק הושקעו בשיקום הבית, סכומים שהיו מכסים קניית דירה יפה בכרמל.
החזון היה ברור: הכי נכון לנו לגור במקום בו נהנה מלב העיר ובבית עתיק כמו בשכונות ההסטוריות בירושלים ותל אביב. ואכן, הם זכו לאחר דרך תלאות ביורוקרטית בבית שממנו נשקף נוף עוצר נשימה, ממנו ניתן ללכת לכל מקום שבו צריכים לקנות, לנסוע, לסדר ענינים וממנו יוצא עופר מדי יום ברגל לתחנת מרכז השמונה לעבודתו כראש המחלקה לאלקטרוניקה בבית הספר להנדסה במכללת שנקר ברמת גן.
בינתיים השכנים מתמהמהים מלהגיע אולם אט אט יש גם תנועת מתעניינים באזורי העיר בואדי ותחתית השוק, חלקים שבעבר נחשבו כלא ראויים למגורי אם בגלל שאינם חלק מהתפיסה החיפאית הטיפוסית שישן ונמוך אינו מקום למגורים של אנשים הרוצים לשדרג את עצמם.
ממשיכים ללכת, מגיעים למעלה השחרור 18, לחניון רחב ידיים ובית שבחזיתו מרפסת רחבה ופירמת רואי חשבון . במפלס הנמוך מהמדרכה מבצבץ פסל של אשה צבעונית ושלט צהוב ועליו שני עצי תמר מוסר לנו שכאן הסטודיו של תמר מסר, אמנית יודאיקה שיצירותיה היחודיות נמכרות בארץ וברחבי העולם כיצירות אמנות ויודאיקה. תמר יודעת להציג את התכנים של עבודתה האמנותית בדרכה הצבעונית, מלאת הרגש ובשפה איורית יחודית.
כשנכנסים לסטודיו רחב הידיים של תמר, משאירים מחוץ לפתח את המציאות העכשווית והאפורה וצוללים לתוך עולם של יצורים ומוצרים ססגוניים, ציורים בעלי שפה ויזואלית מיוחדת שבהם מזהים מייד את טביעת האצבע האמנותית של תמר. תמר, אספנית מושבעת של חפצים שאחרים זורקים יוצרת מהם פסלים מופלאים ועתירי דימיון ויצירתיות.
המדרגות שיורדות מהסטודיו של תמר לעבר שיבת ציון הן משעול תלול לעבר הרחוב שמולו ניצבים מבני קרית הממשלה ומהווים חומה החוצצת בין העיר ההסטורית ולבין הייצוג של מוסדות המדינה הכל כך חריגים ארכיטקטונית.
ההולכים ברחוב שיבת ציון מימין ומשמאל, ימצא עדיין בעלי מלאכה רבים: נגרים, חרטי עץ, תופרי יריעות וברזנטים, קונדיטוריה ויצרני מיטות. המתבונן אל הבתים למעלה, למרפסות עטורות מעקות ברזל מסולסלים עליהם אותרו סגירות מרפסת באמצעות שלבי תריס מפלסטיק או קרשי עץ, יראה כי גרים בהם. למקום גם מגיעות מדרגות מעלות הנביאים המקשרות בין רחוב חסן שוקרי ולבין הכיכר שבה כנראה עמדה בפעם הבאר העתיקה ממנה שאבו מים תושבי המקום.

במדרגות אלו עלו וירדו תושבי המקום לדורותיו, במקום היה בית ספר גדול שבו למדו ילדי המקום ושם גדלו וחיו עופר ואחיו. שם גם רצה לחיות בבגרותו.
לא מכבר הסתיים ברחוב חסן שוקרי בחזית לשכת הגיוס, על מבנה אבן משנת 1912 אשר עמד במשך שנים רבות סגור ואטום ובו התגוררו יונים אשר הותירו 100 טון של גללים. היכן שנראה מקום בלתי אפשרי,נבנה [url=http://www.atlas.co.il/heb/%D7%9E%D7%9C%D7%95%D7%9F-%D7%91%D7%99%D7%99-%D7%A7%D7%9C%D7%90%D7%91:3bg11fy0]מלון-ביי-קלאב[/url:3bg11fy0], בית מלון יפהפה ונאמן לאופי המקום. חובה לבקר בו ולראות כמה נדרש וחיוני להביא את ההוד וההדר להדר.עצוב לחשוב שרק מי שלא גדל והפנים את הבידול הגיאוגרפי סוציואקונומי של המקום, יכול לראות את הפוטנציאל של המקום וגם לממש אותו. התקווה היא שגם החיפאים עצמם ישכילו לראות את האוצר העצום שיושב כאן במקומות אותם לא ממש נהוג לספור.

ואם רוצים לחזור לכיוון מעלה השחרור והעיר התחתית, ניתן לעשות זאת במדרגות הסמוכות. להולך הרגל אשר יחפוץ בטיול מדרגות שהוא חלק מאופיה המיוחד של חיפה, מעלות הנביאים נראות יותר כמו נבואת זעם של המקום וכך גם רוב המקומות הנמצאים באזור שרוב האנשים רואים אותו כחניון בדרכם למס הכנסה ובית המשפט.
ואולי, עם קצת תבונה, יגיע מי שישכיל להחזיר את ההוד והחיים לאזור ההסטורי ממנו יכולה חיפה גם לבנות את עתידה.