החצר האחורית של חיפה-בעקבות מאמר של נעמה לזימי

המאמר אותו כתבה לזימי, מתאר את מצבן של עיירות הפיתוח מנקודת הקמתן ועד ימינו כשקשה להתעלם מההקבלה למה שקורה בתוך חיפה שהפכה מעיר תעשיה מפוארת עם לב כלכלי ומסחרי שוקק בהדר ובעיר התחתית, לעיר המקדמת את הגדלת התעשיה המזהמת למימדי ענק, עיר בה בונים תשתיות פרטיות ולאומיות באופן בלתי מתחשב בנתוניה, בפוטנציאל ההתפתחות שלה וללא רווח אמיתי לתושביה, אזור תעשיה ותיק השוכן בסמיכות לים בו שוכנים מבנים מתפוררים, מבנים הסטוריים שחלקם הרב עזוב ונטוש, קובץ שכונות פרברים סביב לב עיר מרוקן מתוכן כלכלי ואורבני. חיפה נשמעת שהולכת בעקבות המקרה של דטרויט, מה שמביא לחשוב שלא ברצלונה מחכה לנו כאן כמו שמבטיח הקמפיין העירוני, אלא דטרויט- הסיפור הישראלי.

לפני כמה שבועות עלתה בדה מרקר-הארץ, כתבה צובטת לב על דטרויט, עיר בפשיטת רגל וסיפור בלהות אורבני,‏ שהיתה בעבר עיר המופת התעשייתית של ארצות הברית בה פרחה ושגשגה במשך שנים רבות תעשיית הרכב. דטרויט היתה אחת מהערים העשירות ביותר בארצות הברית ומשתעשייית הרכבת פנתה לייצר במקומות אחרים, נשמטה הקרקע הכלכלית בדטרויט והיא הפכה לעיר פושטת רגל כשמרכז העיר מוכה פשע ואלימות. הפרברים שהוקמו בשולי דטרויט – החלום האמריקאי: suburb אופייני של בית עץ פסטורלי מוקף גינה וחניון לכמה מכוניות, גם הם נטושים ומעוקלים ברובם. מיקומו של האצטדיון הידוע הפאלאס של אובורן הילס בשולי העיר, יכול רק להזכיר את מצבה של חיפה, עם לב עיר מרוקן ומוזנח, שכונות פרברים זוללות את יתרת השטחים הירוקים ואצטדיון עצום, מפואר ומוזהב.

ואז, לפני מספר ימים התפרסם בכתב העת "חברה" מאמר תחת הכותרת:" מהחלום הישראלי לחצר האחורית" פרי עטה של נעמה לזימי. לזימי, בת 27, סטודנטית לתואר ראשון, ילידת מגדל העמק (שם משפחתה עוד מתגוררת), תושבת חיפה מזה חמש שנים, עבדה בהתאחדות הסטודנטים הארצית בתפקיד של מלווה ומכשירה של אגודות בכל רחבי הארץ, סגנית יושב ראש אגודת הסטודנטים בחיפה לשעבר וחברת מזכירות בחוג יסו"ד (ישראל סוציאלית דמוקרטית).
המאמר אותו כתבה לזימי, מתאר את מצבן של עיירות הפיתוח מנקודת הקמתן ועד ימינו כשקשה להתעלם מההקבלה למה שקורה בתוך חיפה שהפכה מעיר תעשיה עם לב כלכלי ומסחרי בהדר ובעיר התחתית, לקובץ שכונות פרברים סביב לב עיר מרוקן מתוכן כלכלי ואורבני. חיפה נשמעת שהולכת בעקבות המקרה של דטרויט, מה שמביא לחשוב שלא ברצלונה מחכה לנו כאן כמו שמבטיח הקמפיין העירוני, אלא דטרויט- הסיפור הישראלי.

במאמרה, מתארת נעמה לזימי את עיירות הפיתוח , מאז הקמתן כיצירת עובדות דמוגרפיות בשוליים של המדינה ובנקודות התיישבות אסטרטגיות בצד ישובים חקלאיים. העלאת המודעות לעיירות הפיתוח בסוף שנות השבעים כאשר מתוכן צמח דור של מנהיגים מקומים שהתברגו את תוך הפוליטיקה הארצית והביאו את קולם של תושבי העירייות מרכז ההוויה הפוליטית והאזרחית בישראל. מודעות זו הביאה את פרוייקט שיקום השכונות, את פרוייקט בנה ביתך שאיפשר לדור השני ולמשפרי דיור מקומיים, לבנות בית פרטי עם חצר עלפי החלום האולטימטיבי וגם למשוך תושבים חדשים אשר ראו בכך הזדמנות אישית לבית פרטי עם חצר ואיכות חיים כפרית-החלום הישראלי, כמובן שמאספקט זה נהנו עיירות שקרובות למרכז. בהמשך מגמת הפניית תעשייה עתיקת ידע לעיירות אלו יצרה תקוה של מפנה במצבן כשהבולטת מכולן עד עצם היום הזה היא יקנעם שבמצבה ותדמיתה התחולל שינוי עצום.

עם תהליכי ההפרטה, הלך ודעך גל השינוי בגלל מיעוט בשירותים הציבוריים. חוק האוסר על ראשי מועצות לכהן בתפקידם במקביל להיותם חכי"ם שמט את הייצוג של העיירות בכנסת עד למצב של אפס. הם נעלמו מייצוג העיירות בכנסת כמו שחיפה נעלמה מתודעת הפוליטיקאים בכנסת ואין לה אף שגריר כבר שנים רבות. הדבר בה לידי ביטוי בהתייחסות אליה מצד משרדי הממשלה הרואים בה מקום לפיתוחתשתיות לאומיות וללא התחשבות במצב התושבים ועתיד העיר. (חישמול הרכבת וחסימת קו החוף אל הים, הנמל הפרטי, הפולינום, הרחבת בתי הזיקוק ועוד).
בסמוך לאותן עייירות נבנו ישובים קהילתיים חדשים אשר משכו לתוכם אוכלוסיה חזקה אשר חיפשה את מימוש החלום הישראלי של בית פרטי וגינה וישובים אלו בסמיכות לעיירות הפיתוח: מגדל העמק ובסמוך תימרת, גבעת אלה, בהם גרים המנהלים ובנושאי המשרות הבכירות בהייטק שבמגדל העמק כאשר רוב תושבי מגדל העמק ממשיכים לשאת במשרות השירותים והייצור וגם מצבה בהתאם. לא נשמע כמו השכונות החדשת בחיפה, וגם טבעון, זיכרון ובינימינה?

העליה בשנות התשעים היתה הצלה דמוגרפית אולם באין היצע של המשכיות ועתיד באותן עיירות , עוזבים הצעירים ופונים לערים החזקות ולמקומות בהם יוכלו לבנות את עתידם. אותו מצב קרה גם בשנות התשעים בחיפה והתהליך דומה.
(מצורף המאמר המקורי לקריאה מלאה. מומלץ ביותר)
‏http://hevramag.net/?p=1020
כתב העת "חברה – מהחלום הישראלי לחצר האחורית"

בקוראי את המאמר, לא יכולת שלא לחשוב על ההקבלה החיפאית: על השנים בהן הפוליטיקיאים החיפאיים היו מובילי מדיניות בפוליטיקה הארצית וחיפה היתה עיר חשובה בהוויה הישראלית של אותן שנים. גל ההפרטה משנות התשעים ואילך שמט את הקרקע והאיץ את ההגירה השלילית מחיפה. העליה מחבר העמים באותן שנים יצרה התאוששות דמוגרפית אולם המצב לאחר גל העליה אינו מבשר טובות. חיפה איבדה את כוחה הכלכלי וזה רק הולך ומתגבר ללא שמנהיגיה מצליחים לייצר חלופות למרות אזור ההיטק הצמוד אליה על חברות ההיטק המפורסמות שבו.
יקנעם, עיירת העולים הענייה והנידחת עד לפני כ-12 שנים, משגשגת ופורחת ומושכת אליה את הדור הצעיר מחיפה כאשר איזור ההייטק שלידה מציע פרנסה מצויינת המתפתחת בצעדי ענק וכך גם כביש 6 הצמוד ליקנעם אשר טרף את הקלפים וניתק את חיפה מצפון מזרח הארץ לאלו הנוסעים דרומה.
ישובי הלוויין הקהילתיים החדשים מזכירים לי מאוד את תפיסת האורבניות של חיפה: בתהליכי ההפרטה וקידוש הקניונים התרוקן לב העיר מתוכן כלכלי והכל זורם לפאתי העיר. הרצון לשדרוג עצמי לשכונות הכרמל ולמפלס גבוה גרם לבנייה מואצת של בתים פסבדו פרטיים בשכונות הנדמות כישובי פרברים בתוך העיר עצמה. שכונות שאין אפשרות להגיע למרכז חיפה ללא רכב פרטי, המנותקות מהעיר עצמה וכל אחת מהן מהווה קהילה נפרדת. חיפה הולכת ונהיית מקבץ של ישובים קהילתיים תחת רשות עירונית כשלב העיר והעיר עצמה אינם נספרים וגם הרשות המקומית אינה משקיעה בהתחדשות אמיתית אשר תגרום להם לחיות מחדש חיים יומיומיים של שגרה, של אנשים החיים בה ובונים קהילה יוצרת חיים וכלכלה. המרץ מופנה לשולי העיר, לבנייה חדשה המנותקת מחיפה ומפחיתה יותר ויותר את העיר עצמה ומרוקנת את העיר מתוכן.
נעמה לזימי, החליטה לעבור בחיפה לפני מספר שנים את המאמר כתבה גם מתוך סיפור חייה האישי: ילדותה במגדל העמק, קירבתה לפעילות הפוליטית- חברתית של אביה,- איש חינוך ופעיל פוליטי ותיק ובחירתה להמשיך בדרך זו. על המאמר ואיך היא רואה את ההקבלה לחיפה, אומרת נעמה:
"מהחלום הישראלי- לחצר האחורית" הוא מאמר שכתבתי בנושא מצבן הנשחק של הפריפריות ועיירות הפיתוח בישראל. רבים מחברי שקראו את המאמר מסרו כי הרבה מהנאמר ממחיש את העיר חיפה. 
לכאורה חיפה היא עיר גדולה, השלישית בגודלה בארץ ליתר דיוק, אך הרבה מהמאפיין אותה מציג תמונה פריפריאלית המתחדדת עם הזמן. 
עיר מבוגרת, שמצב השכונות הוותיקות בה רק מחמיר עם הזמן, מצב שמציג תמונה בה האוכלוסייה המבוססת והמשכילה נוטשת את השכונות הוותיקות לטובת אזורים מתוקצבים ומטופחים.
בחיפה ישנן דירות אין ספור, הנמצאות נטושות ומוזנחות, המלבות פשיעה ובעיות חברתיות- סביבתיות. זאת בעוד הדיור הציבורי בחיפה גווע ומשווע לתמיכה. 
יותר מכל בולטת בעיית ההנהגה המקומית בגזרה הארצית שנעדרת ומשאירה את הזירה ללא שום קול שיטפל ויציף את בעיות חיפה והצפון. 
עלינו לפעול מיידית ולשים את חיפה כמטרופולין של אזור הצפון על המפה." 

כשמדברים על ההקבלה החיפאית, נשמע יותר ויותר כי גם בחיפה, בניהול לא נכון, שאינו מייצר כאן בסיס כלכלי מגוון ויצירת כלכלה מקומית, שממשיך לייבא כוחות מבחוץ ולנוון את הכוחות המקומיים, מעודד תעשיה ישנה ומזהמת של בעלי הון מחוץ לעיר במקום לחולל התרחשות של כלכלה יוזמת ומקומית, מקדם נדל"ן בשכונות פרברים, לעיתים על חשבון שטחים ירוקים, יצירת בועת נדל"ן הנגרמת על ידי משקיעים מחוץ לעיר במקום לקדם התחדשות עירונית אמיתית כולל עידוד איכלוס של כ-13 אלפי יחידות נדל"ן ריקות בתוך העיר…
אמנם קשה לחשוב על עיר כמו חיפה הופכת להיות עיירת פיתוח,
אבל המקרה של חיפה עלול להיות כמו מקרה דטרויט.