מן-המוכן // מאה שנה לרדי-מייד
ב-24 באוגוסט 2013 תיפתח במוזיאון חיפה לאמנות
תערוכה לציון 100 שנה ל"רדי-מייד" הראשון
הפתיחה החגיגית: מוצ"ש, 7 בספטמבר, בשעה 20:00
נעילה – ינואר 2014
אוצרת: רותי דירקטור
אמנים משתתפים –
עידו אברמסון רותי אופנהיים פרנסיס אליס דן אלון & שני ברונר ארט אספיונאז'
גיא בן-נר עדו בר-אל עדי ברנדה גלעד ברעם מיה גורביץ דנה גושן יאיר גרבוז
סיון גרוס דניאל דוידובסקי מרסל דושאן אורלי הומל רקפת וינר עומר שי זילברמן
ליהי חן צחי חכמון הדס חסיד ראובן ישראל הילה לביב הראל לוז טמיר ליכטנברג
מיכל נאמן אסף סטי חן צרפתי אפרת קדם מחמוס קייס אפרת קליפשטיין
ברק רביץ שי רטנר אריאל רייכמן פיליפ רנצר מרב שין בן-אלון בתיה שני נועה תבורי
בשנת 1913 הציב האמן מרסל דושאן, בסטודיו שלו בפריז, גלגל אופניים על שרפרף, חיבר אותם והציג אותם כעבודה אחת. הגלגל והשרפרף המקוריים אבדו, אבל ההיסטוריה זוכרת אותם כרדי-מייד הראשון בתולדות האמנות המודרנית.
דושאן הראה שכישוריו של אמן נמצאים, בין השאר, ביכולתו להצביע על דבר-מה קיים ולאו דווקא ביכולתו לייצר דבר-מה חדש. בבחירה של אמן בחפץ מן-המוכן, הוא מעניק לו מובן וקיום חדשים בעולם. אחת ההצעות הנועזות והמהפכניות ביותר ביחס לאמנות המודרנית ובודאי ההצעה בעלת ההשפעה מרחיקת הלכת ביותר באשר לאופן שבו תתפתח האמנות מכאן ואילך.
במלאות מאה שנה לרדי-מייד הראשון, תיפתח תערוכה גדולה במוזיאון חיפה לאמנות,שתתפרש על פני כל קומות המוזיאון. התערוכה מהווה חגיגה אירונית ופרודית על המהלך הרדיקלי ועל הגלגולים שהוא עובר מקץ מאה שנה.
מתבקש לבחון מה ואיך עושים היום עם מורשת דושאן. האומנם זוהי מורשת גורפת עד כדי כך, שיש לתהות האם קיימת אמנות שאיננה רדי-מייד? האם קיימת אמנות שאיננה הצבעה, לקיחה, שאילה וניכוס? והאם נותר היבט רדיקלי בשימוש בחפץ מן-המוכן בעולם שבו חפצים הם חלק מהשיטה הקפיטליסטית?
בתערוכה יוצג 'גלגל אופניים' של דושאן ועבודות רדי-מייד נוספות שלו מאוסף מוזיאון ישראל, (מתוך מהדורת הרפליקות שעשה דושאן בשנות ה-60 יחד עם ארטורו שוורץ) לצד העתק של "גלגל אופניים" שהכין אריה ארוך בסוף שנות ה-60 ועבודת וידאו של האמן הבלגי פרנסיס אליס – The Modern Procession – בה הוא מצלם תהלוכה המובילה עבודות מאוסף המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק לקווינס, ובראשן 'גלגל אופניים' של דושאן. אחריהן – "העלמות מאביניון" של פיקאסו, ופסל אישה של ג'קומטי (כולם, כמובן העתקים…).
בנוסף, תוצגנה עבודות של 36 אמנים עכשוויים ישראליים הפורסות טווח של מחוות, התרסות והתגרויות ביחס למהלך ששינה את פני האמנות.
עבודה של יאיר גרבוז עם הכיתוב "רדי מיידעלה" פותחת את התערוכה ומציעה גרסה ישראלית בוטה למשחקי המילים בעלי הקונוטציות המיניות של דושאן, פיליפ רנצר ועדו בר אל מוצגים כאמנים הבכירים, אשר מאז שנות ה-80 עובדים עם רדי-מייד ועם חפצים מצויים, עבודותיה האחרונות של מיכל נאמן מייצגות פן נוסף של עשייה ציורית במחוזות הרדי-מייד (עבודות שלצידן תצלומים של שפופרות צבע) וגיא בן נר מוצג כאחד האמנים המובהקים מבחינת עשייה בתחום המצוי, המוכן והשאול.
אמנים צעירים יותר מגיבים באופנים שונים למורשת דושאן. ביניהם: דן אלון ושני ברונר, סיון גרוס, אורלי הומל, הדס חסיד, ראובן ישראל, הראל לוז, טמיר ליכטנברג, אסף סטי, אפרת קדם, אפרת קליפשטיין, אריאל רייכמן, שי רטנר, מרב שין בן-אלון ועוד.
קבוצת ארט אספיונאז' תציג הצבת ענק הכוללת 1000 ציורי נוף ישראלי שצוירו על ידי ציירים סינים. ציורי הנוף הוצגו לאחרונה בתערוכה בשנחאי שבסין ומשם הם מגיעים למוזיאון חיפה.
בתיה שני, בדומה לאמני דואר,מנצלת את המרחב הדמוקרטי העומד בפני כל מי שקונה מעטפה ובול וממלא אחר כללי כתיבת כתובת. היא רוקמת ומציירת על מעטפות ושולחת אותן לנמענים בדויים ולכתובות מפוברקות ברחבי העולם, תוך שהיא מקפידה לרשום את כתובתה. כך היא מבטיחה שהמעטפות תחזורנה אליה.
בין השאר, הכוונה להפנות את תשומת הלב לעולם החפצים העוטף אותנו. במסגרת זו ייפתח במוזיאון חיפה כחלק נוסף של התערוכה- חדר חפצים. אמנים ואנשי אמנות הוזמנו להציג חפצים העונים על הגדרה של: החפץ ההזוי ביותר שלי, החפץ המופרך ביותר שנתקלתי בו, החפץ הנחשק ביותר, הפרברטי ביותר, המיותר ביותר, היקר ביותר, הזול ביותר, האהוב ביותר, הישן ביותר, הסתמי ביותר, ועוד… החדר יהיה מעין מחסן שבו יוצגו החפצים על מדפים ושידות, מלווים בטקסטים שמספרים את סיפורם. המשכה של התערוכה במוזיאון חיפה ייפתח באוקטובר במוזיאון לאמנות בבת ים (אוצר:יהושע סימון). בין חיפה לבת ים תימתח רשת התייחסויות לחפצים, לאמנות כסחורה ולממד המוכן והמצוי באמנות. ימי עיון משותפים לשני המוזיאונים יתקיימו בהמשך.
[attachment=3:2d22xewh]ליהי חן, ,Are you lonesome tonight2013,.jpg[/attachment:2d22xewh]
[attachment=2:2d22xewh]אריאל רייכמן, והיא עשתה, לעצמה, בית, 2013 , ציפור קלקר.jpg[/attachment:2d22xewh]
[attachment=0:2d22xewh]בתיה שני , ללא כותרת 1994-2012 (1).jpg[/attachment:2d22xewh]