"אתה ויסצוקי? " ויסוצקי, בוא". " שלום, ויסוצקי"! – כך פונים אל יגאל אמיתי אנשים ברחוב, טכנאיי הבמה ולעיתים אף עיתונאים צעירים. חמש שנים של הרצת המופע "ולדימיר ויסוצקי מדבר עברית" הפכו את יגאל למזוהה לגמרי עם הבארד (הטרובאדור) הרוסי ( יהודי לפי אביו) האגדי, שזעזע בקולו הצרוד את קירות הממסד הסובייטי וחדר אל ליבם של מיליונים.
יגאל, איך זה התחיל?
בטח הכרת היטב את ויסוצקי כיליד ברה"מ?
כשהיינו נערים התעניינו יותר במוזיקה המערבית: ביטלס, רולינג סטונס, TEN YES AFTER, DEEP PURPLE, led Zepelin שהיו מבריחים אלינו תיירים מרומניה על גבי סלילי הטייפים.
שרנו קצת את שירי הפושעים של ויסוצקי, חיכינו את קולו הצרוד, הזדהינו עם רוחו המרדנית שהשתלבה יפה עם מרד הנעורים שלנו. אבל אי אפשר להבין את ויסוצקי לעומק בגיל 16. גם לא נחשפנו לשירים היותר מורכבים, הפילוסופיים, החברתיים, הביקורתיים-סאטיריים שלו, שמעולם לא הוקלטו בתקליטים הרשמיים אלא הועברו מיד ליד, באמצעות אותם סלילי הטייפ הביתי, על ידי המבוגרים יותר.
ויסוצקי היה לגביי מעין זיכרון נעורים נשכח, בארץ עניינו אותי דברים אחרים. עברתי גם מהפך מקצועי חד – ממהנדס תעשייה וניהול לבמאי ושחקן, אז רוב כוחות הנפש הלכו לשטח החדש, ובהמשך להקמה וניהול של תיאטרון הפרינג' חיפאי – תיאטרון מרכז העיר.
בסוף שנות ה-80 גרנו תמרה ואני במילאנו (תמרה היא בת הזוג של יגאל, משוררת ומחזאית, ילידת קריית ביאליק, שכתבה את הנוסח העברי לשירי המופע). שם, במילאנו, פגשתי במקרה צייר רוסי גולה, שנתן לי במתנה קלטת של שירי ויסוצקי. השירים הכו בי כמו בפטיש של פועלי שיפוצים. כאילו איזה מטען פנימי חבוי התפוצץ. השירים כאילו ענו על הכל: על משבר הזהות במישור האישי, המקצועי והלאומי שהייתי שורי בו. שקלתי אז לעזוב את הארץ בעקבות אבדן האמון במדינה ובמנהיגיה אחרי מלחמת לבנון הראשונה. לא יודע למה, אבל אולי השירים האלה החזירו אותי ארצה. לחיפוש מחודש אחרי השתייכות.
בסוף חזרנו, בעיקר מכיוון שתמרה לא יכולה לחיות בשום מקום אחר, פרט לישראל (עם כל הביקורת שיש לה על המדינה) ובאנו לחיפה, עיר שתמיד אהבתי, עוד מתקופת לימודיי ( שהיו שנואים עליי) בטכניון.
10 שנים אחרי זה הקמתי את תיאטרון מרכז העיר חיפה – תיאטרון הפרינג' המקצועי העצמאי הראשון בעיר, אותו אני מנהל יחד עם אשתי ובני עד עצם היום הזה.
אז איך צמח הפרויקט הגדול הזה, בו שותפים גם אשתך ובנך?
מדי פעם הייתי משמיע את אותה הקלטת לתמרה ומתרגם לה את מילות השירים, והיא מאוד הזדהתה, כישראלית, עם האומץ של ויסוצקי ללכת נגד הזרם והמוסכמות, בעד האדם הפשוט הנדרס על ידי המערכות והמיתוסים המגמתיים של השלטון. דרכה הבנתי את החשיבות, שיש לטקסטים של ויסוצקי אצלנו, כאן ועכשיו, וזה נתן לנו את הדחף, בהמשך, להירתם למלאכת התרגום
לפני כחמש שנים, כשהיינו בפרשת דרכים רצינית עם התיאטרון שלנו, שאחרי שנים של פעילות נתמך שוב ושוב, מדי שנה על ידי עיריית חיפה ב"סכומים אגדיים" שבין 7000 ל 11000 שקל בהקצבה שנתית, כשנזרקנו ממוזיאון חיפה, ששימש לנו במשך שבע השנים הראשונות כבימת בית, ואף נאלצנו לעזוב את הדר, בה גרנו במשך 20 שנה, ביקשתי מתמרה לתרגם מספר שירים. חשבתי לעשות מופע קטן, אינטימי עם גיטרה, ולשיר 7- 10 שירים, בעברית. ככה לסגירת מעגל אישי, בשביל הכיף.
לא שרתי מול קהל מאז להקת בית הספר, מגיל 16, אז בהתחלה זה היה ממש מפחיד, למרות ששיחקתי בהצגות, אותן ביימתי. אבל לשיר – זה משהו אחר. אז כדי לצבור אומץ הייתי הולך לבמות פתוחות, בחיפה, בתל אביב. עולה עם שיר או שניים. שרתי, למשל, את השיר: " הוא לא שב מהקרב" על חבר, שבחייו די עיצבן, אבל כשלא שב מהקרב – הפך למאוד חסר, ופתאום הרגשתי שהקהל, גם של צעירים – קשוב, מזדהה. אפילו ניגשו אליי לאחר מכן והחמיאו. אז גייסתי את דני, בני, מוזיקאי מוכשר, זמר קלאסי בהכשרתו ובמקצועו (זמר במקהלת האופרה הישראלית, זוכה קרן שרת בזמרה קלאסית) וביקשתי שיעזור לי בליווי.
בתחילת הדרך הופענו בתיאטרון קרוסל, שפעל כמה שנים בעיר התחתית, אצל קובי צרפתי, שנתן לנו את הבמה ברוחב לב, למרות שבאו בהתחלה בודדים.
יום אחד הגיעו למופע שני אנשים ממרכז הארץ, ביקשו חתימה על הפלקט וסיפרו שנודע להם על המופע בחיפה ממנהלת הפסטיבל הבינלאומי של ויסוצקי בפולין, שראתה באינטרנט, ששרים אותו בישראל, בעברית. שניהם, אלכס ולאון, היו מומחים ואספנים של ויסוצקי עוד מברה"מ, ואלכס אף היה שותף להוצאה לאור מחתרתית שהפיצה את השירים, שלא הוצאו לאור בברה"מ.
כך, כעבור כמה חודשים מצאנו את עצמנו כאורחי כבוד בפסטיבל בעיר קושאלין, שלחופי הים הבלטי. הקליטו אותי ואת דני לרדיו הפולני ואף זכיתי באות הוקרה על תרומתי להפצת יצירת המשורר בעברית.
באותה התקופה, תמרה ואני עבדנו שעות וימים על התרגומים. האינטרנט סיפק את רוב הטקסטים והביצועים. מצאנו בשירים המון דברים אקטואליים ורלוונטיים למציאות הישראלית, ותמרה התאהבה בשירים אף יותר ממני.
תרגמנו יותר מ-50 שירים, 44 מהם נכללו בספר: " ולדימיר ויסוצקי מדבר עברית" שהוצאנו לאור ב-2013 במסגרת פרויקט תרגומי שירת עולם של מפעל הפיס. בספר התרגומים שלנו בעברית מופיעים לצד המקור הרוסי, עם איורים חזקים, בשחור-לבן, לכל שיר של דני אמיתי (דני הוא גם צייר, פסל וחבר באגודת המאיירים). כך בעצם, במקביל לתיאטרון מרכז העיר, נוצר "צוות אמיתי" – והשם הזה מוצמד היום לתיאטרון מרכז העיר חיפה. www.artamitai.com
מה הייחוד של המופע שלכם לעומת קודמיכם שעסקו בויסוצקי – ארקדי דוכין, ליאו ייני, רפי פרסקי?
ויסוצקי כתב בחייו הקצרים כ- 1000 שירים. 700 מהם מולחנים. הוא מתורגם כיום ליותר מ- 150 שפות. כל אחד וויסצקי שלו. אנחנו, כאנשי תיאטרון, שמים דגש מיוחד על הטקסטים. בחרנו בשירים, בהם הסיפור והדרמה – הם העיקר. חלק ניכר מהשירים הם מעין מונולוגים ודיאלוגים, מעין תיאטרון מושר, עם דמויות וקונפליקטים. הרי שירת הבארדים הרוסית התפתחה מאוד שם, משום שהמשוררים דוגמת ולדימיר ויסוצקי, בולאט אקודג'אבה (משורר- זמר חשוב נוסף שגם לו מקדיש "צוות אמיתי" מקום במופע) לא זכו לפרסם את שיריהם בדפוס, לכן הלחינו ושרו אותם עם גיטרה, מול קהל, לרוב במקומות קטנים, מחוץ למרכז.
לכן אנחנו מגישים את השירים בליווי גיטרות, מנדולינה, חצוצרה – כלים אקוסטיים בלבד, כדי לתת למילים לחיות ולהגיע לאלה שאולי הכירו פה ושם את ויסוצקי, אהבו את האנרגיה הכובשת שבקולו הצרוד, אבל לא הבינו לעומק את התוכן, וזה בעצם העיקר. למרות שויסוצקי, שלא היה מוזיקאי מקצועי, הלחין גם מלודיות מאוד יפות. את השירים היותר ליריים מגיש במופע דני אמיתי, בקול הבריטון היפה שלו. בעוד אני אחראי על השירים המחאתיים, החברתיים, הפוליטיים.
מי הקהל שבא להופעות?
באים ישראלים, דוברי עברית, ששמעו והכירו קצת את ויסוצקי מתכניות רדיו, התקליט של ארקדי דוכין, ורוצים להכיר אותו יותר לעומק. בזמנו המופע שלנו סוקר יפה בתכניות הרדיו אצל יואב גינאי, מולי שפירא ואחרים, והאולם בצוותא 2 התמלא אז עד אפס מקום. אפילו במהלך " צוק איתן" אי אפשר היה להשיג כרטיסים למופע.
באים גם יוצאי ברה"מ לשעבר, ותיקים, שמסקרן אותם לשמוע איך שרים את המשורר הנערץ עליהם בעברית או כאלה שרוצים להכיר אותו לבני/בנות הזוג הישראלים, כחלק מעולמם התרבותי או לילדים שלהם, שגדלו בארץ. לפעמים באים סבים וסבתות עם נכדיהם הישראלים, כדי ליצור איזה חיבור בין דורי כזה.
חלק מהקהל דוברי הרוסית באו סקפטיים, משוכנעים ש"אי אפשר לתרגם את ויסוצקי לעברית", אבל אחרי המופע ניגשו והחמיאו, אמרו שדעתם השתנתה בעקבות ההגשה שלנו ובמיוחד לאור ההצלחה של תמרה להתקרב למקור, גם לצליל הויסוצקיאני הייחודי של הטקסטים. העברית, שהיא שפה שמית קשה, מאפשרת את זה. כמעט בכל מופע חלק מהצופים האלה מגישים לנו פרחים, כמנהג הקהל הרוסי, שבתרבות שלהם יש חשיבות רבה למשוררים, כי משורר נתפס כסוג של נביא.
ברוסיה של היום יודעים על הפרויקט שלכם?
הספר שלנו נמצא במוזיאון של ויסוצקי במוסקבה המנוהל על יד בנו – ניקיטה ויסוצקי. היו במוזיאון ספרים בשפות רבות, כולל ערבית, סינית, סנסקריט, ורק בעברית לא היה. אז אנחנו גאים שהספר שלנו מילא את המדף החסר. בפסטיבל בפולין פגשנו חוקרי שירה וספרות, מומחים לויסוצקי משם, שכללו את הטקסטים שלנו בפרסומים שלהם.
אבל ויסוצקי שלנו מיועד קודם כל לקהל הישראלי. במיוחד החיפאי, שחלקו עוקב אחרי ההצגות שאנחנו מעלים, במשך שנים. עוד מתקופת הצגות הילדים הקסטנריות שלנו – פיצפונת ואנטון" , אמיל והבלשים", שהעלינו במוזיאון חיפה, במטרה להגיש לקהל החיפאי תיאטרון איכותי, אחר, לילדים.
אתם ממשיכים לעסוק בתיאטרון?
הפרויקט של ויסוצקי בלע אותי לגמרי למספר שנים. אבל לפני שנה חידשנו את האופרה שלנו: " רוצה להיות זמר של אופרה", שתמרה כתבה את הסיפור שלה (על נער שחולם להיות זמר אופרה למגינת ליבם של הוריו, המעדיפים שיהיה עורך דין, מהנדס או רופא, והוא לא מוותר…. המלחין החיפאי מקסים לוי הלחין את המוזיקה, ודני שר בתפקיד הראשי, לצד שלושה זמרי אופרה נוספים, רובם חיפאים בליווי פסנתר).
האופרה מוצגת במסגרת הפרינג' של צוותא ת"א ומדי פעם מגיחה לבמה 2 בתיאטרון חיפה או לתיאטרון הסטודיו, בהנהלת יונתן שוורץ (שוורץ שיחק בכמה הצגות בתיאטרון מרכז העיר בצעירותו, במחזות של תמרה בבימויו של יגאל, ואף הופיע עם "צוות אמיתי" עם ההצגה " יש לי חבר" בפסטיבל בסרדיניה, באיטליה, ב2004).
אנחנו מקווים שבקרוב נתפנה להפקה חדשה. סוף סוף נעלה את המחזה של תמרה: "כיפה אדומה וכחול הכובעון הלבן" ( פרס הספרות של קרן תרבות חיפה). אולי בעידן החדש שבעיר ועם הרוחות החדשים הנושבים מכיוון ראשות העיר – נזכה ביותר תמיכה, הכרה ואולי סוף סוף לבמת בית קבועה, שמאוד חסרה. אז אולי דווקא עכשיו, בגילי המופלג למדי, אוכל לשיר: "סוף לנדודיי"…
יגאל, תודה על הראיון. תרצה להוסיף משהו לסיום?
בואו להופעה ב26/7/18 בתיאטרון חיפה. ו..בעוד כחודש יוצא לאור הספר החדש והמהפכני של תמרה: "אלוהים מה זה בכלל?". אז תעקבו אחרי הפרסומים ב" חי פה" ותרכשו אותו בחנויות של סטימצקי.
סוף סוף למדתי להיות קצת סוחר. שזה הדבר הקשה ביותר עבורי ללמוד לאור החינוך הסוציאליסטי בו גדלתי.
לפרטים ויצירת קשר עם צוות אמיתי:
(תיאטרון מרכז העיר – הפרינג' החיפאי- צוות אמיתי)
- אתר האינטרנט של צוות אמיתי: www.artamitai.com
- טלפונים: 04-8333336. 054-7335346
- דוא"ל: [email protected]
לא ניתן להגיב