(חי פה – תאגיד החדשות של חיפה והסביבה) – בריאיון מיוחד לחי פה, מדבר סגן ראש העיר הנכנס פאח׳ר ביאדסי, על המאבק לשמירה על אופייה הרב תרבותי של חיפה, ההתנגדות למינויו, הפערים המתמשכים בשכונות הערביות, אתגרי הביטחון האישי, האלימות והצורך בחיזוק החיים המשותפים. לצד הביקורת על האווירה הציבורית והארצית, הוא מציג חזון לעיר שבה יהודים וערבים אינם חיים זה לצד זה בלבד, אלא שותפים מלאים לעיצוב עתידה.
מינויו של פאח׳ר ביאדסי לתפקיד סגן ראש עיריית חיפה, הוא מבחינתו הרבה מעבר למינוי פוליטי. הוא רואה בו ביטוי למחויבות של העיר לעקרונות החיים המשותפים, לשוויון ולשותפות אמיתית בין כלל תושביה. אלא שלצד השמחה על השלמת המהלך, ביאדסי אינו מסתיר את האכזבה והדאגה מההתנגדות שהתעוררה סביב מינויו, דווקא בעיר שמתגאה בזהותה הרב תרבותית.
"מהרגע הראשון התחושה שלי הייתה שזה דבר נפלא לחברה הערבית, אבל חשוב לי להדגיש זה לא אמור להיות אירוע יוצא דופן. בעיר כמו חיפה, עיר מעורבת שבה האוכלוסייה הערבית היא חלק בלתי נפרד מהמרקם האנושי, העובדה שסגן ראש העיר הוא ערבי, צריכה להיות דבר טבעי, מובן מאליו ואלמנטרי. זה לא אמור לעורר דיון או התנגדות".
לדבריו, העובדה שהמינוי הצליח בסופו של דבר משמחת, אך עצם ההתנגדות מעוררת שאלות עמוקות יותר על מצבה של החברה הישראלית ועל משמעותם של חיים משותפים.
"מצד אחד אני שמח שבסופו של דבר זה הצליח, כי זה ממחיש את המחויבות שלנו לחיים משותפים אמיתיים ולא מדומים. מצד שני, עצוב ומדאיג שגם בחיפה, העיר השלישית בגודלה בישראל, שאמורה להיות מגדלור של שפיות, אחריות, אהבה ואחווה, עדיין יש מי ששואלים אם זה לגיטימי, אם אנחנו שותפים ואם אנחנו צריכים לחיות יחד".
ביאדסי מדגיש כי חיים משותפים אינם מחייבים הסכמה על כל נושא, אלא דווקא את היכולת לקבל את השונות ולכבד אותה.
"לחיות חיים משותפים פירושו לקבל את האחר כפי שהוא עם השפה שלו, הזהות, הערכים, ההיסטוריה והמורשת שלו. תמיד יהיו דברים שלא נסכים עליהם, אבל מחובתנו למצוא את המשותף, לחפש את הדברים שמחברים בינינו ולפעול למען העתיד שלנו ולמען עתיד הילדים שלנו. נגזר על כולנו לחיות באותה מדינה ובאותה עיר. אין לנו חיפה אחרת".
"דווקא מול ההסתה והרוע אסור לנו להרים ידיים"
ביאדסי נכנס לתפקיד בתקופה רגישה במיוחד, על רקע המתיחות הביטחונית, התגברות השיח הגזעני וההסתה נגד החברה הערבית. לדבריו, האווירה הארצית משפיעה באופן ישיר גם על חיפה, ולא ניתן להתעלם ממנה.
הוא מבקש להודות לראש העיר על עמידתו מאחורי עקרונות השותפות גם בתקופה שבה לא פשוט להגן עליהם.
"אני רוצה לומר מילת תודה לראש העיר על העמידה האיתנה שלו על עקרונות נשגבים. בתקופה שבה המושג 'חיים משותפים' הפך אצל חלק מהאנשים למילת גנאי, נדרשת מנהיגות ואומץ. יש מי שלא היה להם האומץ אפילו לומר את המילים האלה, ויש מנהיגים שבחרו לעמוד על העקרונות שלהם. אני מעריך את מי שמבין לעומק את משמעות השותפות".
לדבריו, דווקא בתקופה שבה ההסתה והגזענות מרימות ראש, אסור לוותר על הדרך.
"אם אנחנו מאמינים באמת שאין לנו עתיד מלבד קיום חיים משותפים, המבוססים על כבוד, הערכה, שוויון וצדק, אנחנו חייבים להיות נחושים. אוי לנו אם נרים ידיים דווקא מול המציאות הקשה הזאת. מול הרוע צריך לחפש את האור, ומול כל מה שמפריד בינינו צריך למצוא את המשותף. זה המנוע שנותן לנו כוח להמשיך".
הוא מתאר את הפסיפס האנושי של חיפה כנכס הגדול ביותר שלה: "הקסם של העיר הזאת הוא לא רק הטבע, הים וההר. הקסם האמיתי הוא הפסיפס האנושי שלה. זה ה-DNA החיפאי, אנשים שחיים יחד ושומרים זה על זה. העיר עברה לא מעט משברים, אבל תמיד הייתה לה יכולת לרפא את עצמה. אנחנו צריכים לחזק את מערכת החיסון החברתית שלנו. הדבר המסוכן ביותר הוא כשהמערכת החיסונית תוקפת את עצמה, ואסור לנו להגיע למצב שבו אנחנו מתחילים לתקוף זה את זה".
"אני מייצג את כל תושבי חיפה, ללא הבדל לאום"
אחת השאלות המרכזיות שהופנו לביאדסי, היא האם הוא רואה את עצמו כנציג החברה הערבית בלבד או כסגן ראש עיר המייצג את כלל הציבור החיפאי. תשובתו חד־משמעית:
"אני מייצג את כל החברה החיפאית, בלי להסס ובלי לחשוב פעמיים. מגיעות אליי פניות מתושבים ומשכונות שונות, ואי אפשר באמת להפריד בין הצרכים של החברה הערבית לבין הצרכים של החברה היהודית. בסופו של דבר, איכות החיים, החינוך, התשתיות, הביטחון והסביבה נוגעים לכולנו".
לדבריו, החברה הערבית בחיפה כבר אינה מתגוררת רק בשכונות שבהן הייתה מרוכזת בעבר, אלא מפוזרת כיום גם בשכונות מעורבות רבות. הדבר מחייב התאמה של שירותי העירייה למציאות הדמוגרפית המשתנה, ובכלל זה מוסדות חינוך, גני ילדים, תחבורה ורצף חינוכי.
"יש לנו אחריות לדאוג לכך שמוסדות החינוך יתאימו למקום שבו התושבים חיים בפועל, לרבות גני ילדים והבטחת רצף חינוכי לחברה הערבית. במקביל, יש נושאים שמשפיעים על כולנו. מפעלים מזהמים פוגעים בבריאות של כולנו, המלחמה והמיגון חשובים לכולם וגם התשתיות, התרבות והמרחב הציבורי הם עניין משותף".
הוא מזכיר את פתיחת המרחבים המוגנים הציבוריים בתקופת המלחמה כדוגמה לאחריות העירונית שאינה מבחינה בין קבוצות אוכלוסייה.
"כשפתחנו מרחבים מוגנים יחד עם אגף הביטחון, דאגנו לביטחון של כולם, ללא הבדל צבע, גזע או לאום. כך צריכה להיראות עיר שמבינה את האחריות שלה לכלל תושביה".
צמצום הפערים בשכונות הערביות: "יש כאן הזנחה של שנים"
לצד תפיסת האחריות העירונית הכוללת, ביאדסי אינו מתעלם מהפערים הגדולים הקיימים בשכונות הערביות, שלדבריו סבלו במשך שנים מהזנחה בתחומי התשתיות, החינוך, התחבורה, הנגישות והמרחב הציבורי.
"יש כאן פערים גדולים מאוד, והזנחה רבתית. אי אפשר להתעלם מכך ששכונות ערביות רבות לא קיבלו במשך שנים את המענה הראוי בתחומי התשתיות, החינוך, התחבורה, בתי הספר והקמת גני הילדים. אנחנו חייבים לפעול בשני מישורים: לצמצם את הפערים בשכונות הערביות, ובמקביל לדאוג לטובת העיר חיפה כולה".
ביאדסי מציין כי הוא רואה יתרון בכך שהגיע לתפקיד מתוך היכרות עם השטח ועם הצרכים של התושבים.
"קצת יותר משנתיים של עבודה והיכרות עם השכונות, המפגשים עם התושבים, בתי הספר והמרכזים הקהילתיים מאפשרים לנו לזהות את הצרכים ולקדם פתרונות אמיתיים. צריך לעבוד גם על השירות היומיומי וגם על תכנון לטווח ארוך".
בין הנושאים שהוא מבקש לקדם נמצאים פרויקטים של התחדשות עירונית, שיפור תשתיות, פתרונות תחבורה וחניה, הקמת מוסדות חינוך ופיתוח המרחב הציבורי.
בשכונת חליסה, לדבריו, נדרשת התחדשות עירונית משמעותית, לצד פיתוח מרחבים ציבוריים ומוסדות ציבור, פתרונות דיור להשכרה לטווח ארוך ומתן מענה לצעירים ולמשפחות השכונה.
בשכונת עבאס נדרשת התייחסות רצינית למצוקת החניה והתחבורה, לפקקים ולפגיעה באיכות החיים. לדבריו, אם לא יתחילו לקדם כבר עכשיו תהליכי תכנון, לא ניתן יהיה להגיע בעתיד לפתרונות.
גם בוואדי ניסנאס ניצבים אתגרים מורכבים, במיוחד בכל הקשור למיגון, למקלטים ציבוריים ולהתחדשות עירונית, בין היתר לנוכח העובדה שחלק ניכר מהמבנים בשכונה מיועדים לשימור.
"יש דברים שאפשר וצריך לבצע באופן מיידי, כמו שיקום תשתיות, כבישים, מדרכות ומבני ציבור. הצלחנו לקדם עבודות ריבוד כבישים ותשתיות ברחובות בשכונות הערביות, לצד הכשרת מגרשים, הקמת מגרשי ספורט סינתטיים, שיפוצי קיץ בבתי הספר וחיזוק המרכזים הקהילתיים. במקביל, חייבים להתחיל היום את התכנון של הפרויקטים הגדולים, גם אם הפירות שלהם יגיעו רק בעוד שנים".
ביאדסי מציין גם את קידום שיקום ואדי ניסנאס והמרכז המסחרי בחליסה, לצד הצורך בהקמת בית ספר ערבי חדש במערב חיפה.
"חלוקת המשאבים צריכה להיות הוגנת ופרופורציונלית. אסור להזניח את הצרכים המיידיים, אבל אסור גם לוותר על התכנון העתידי. גם אם אחרים יקצרו את הפירות של התכנון שאנחנו מתחילים היום, אנחנו חייבים לעשות אותו למען הדורות הבאים".
תרבות כגשר בין קהילות
אחד התחומים שבהם ביאדסי מבקש להרחיב את הפעילות הוא התרבות בשכונות הערביות ובמרחב העירוני כולו. לדבריו, המרכזים הקהילתיים הפכו בשנים האחרונות למוקדים משמעותיים של פעילות תרבותית וחברתית, המיועדת לכלל האוכלוסיות ולכל הגילים.
"אנחנו מעדיפים פחות אירועים חד פעמיים ויותר סדנאות ופעילות מתמשכת. המרכזים הקהילתיים הם היום הלב הפועם של השכונה. מגיעים אליהם צעירים, ילדים, נשים ומבוגרים. הם פתוחים לכלל האוכלוסיות ומאפשרים מפגש אמיתי בין אנשים".
הוא מציין את שיתוף הפעולה עם אגף התרבות, המרכזים הקהילתיים ובית הגפן, וכן עם עמותות תרבות ערביות וארגונים מקומיים.
לדבריו, בחודשים נובמבר ודצמבר מתוכננים יותר מ 45 עד 50 אירועים משותפים בשיתוף העמותות הערביות, בית הגפן, מינהל השוויון ועיריית חיפה, נוסף על אירועי חג המולד, כריסמס וחג החגים.
"אנחנו מקדמים אירועים בתחומי התיאטרון, ההצגות, המופעים והקונצרטים, ומשתפים פעולה גם עם הכנסיות ועם עמותות תרבות. חשוב לנו לתת במה לאמנים מקומיים וליזמים תרבותיים, גם מתוך חיפה וגם מחוצה לה. כמעט כל אמן שפונה אלינו ומבקש שיתוף פעולה מקבל הזדמנות לקדם את העשייה שלו".
ביאדסי מדגיש כי התרבות היא הרבה מעבר לבילוי או לאירוע קהילתי. "כל ספר שאנחנו משיקים, כל הצגה וכל אירוע תרבותי הם הצלחה וניצחון. הם ממחישים את השפה, הזהות, המורשת והקיום המשותף. ככל שאנחנו מצליחים להתחבר לאוכלוסיות, לכבד אותן ולתת להן מקום, כך אנחנו מחזקים את העיר כולה".
בהמשך מתוכננים גם אירועי תרבות במרחבים הפתוחים, בהם חוף הים וגן האם, מתוך רצון להרחיב את הפעילות ולהנגיש אותה לקהל רחב יותר.
הביטחון האישי: "התושבים רוצים קודם כול להרגיש בטוחים"
אחד הנושאים המרכזיים והמדאיגים שעלו בריאיון הוא סוגיית האלימות והביטחון האישי. ביאדסי אינו מסתיר את דאגתו מהתגברות האלימות בחברה הערבית ומהשלכותיה על חיפה.
"לצערי, גל האלימות והרציחות בחברה הערבית לא פסח על חיפה. העיר שילמה מחיר כבד ועדיין משלמת אותו. יש כאן אחריות גדולה של המשטרה, שאחראית למאבק בנשק הבלתי חוקי, במיגור האלימות ובתופעות כמו פרוטקשן, שמטילות אימה על בעלי עסקים".
עם זאת, הוא מדגיש כי גם לעירייה יש תפקיד מרכזי בשיפור תחושת הביטחון במרחב הציבורי, בשכונות, ברחובות, בחופי הים ובסביבת מוסדות החינוך. לדבריו, כניסתו של השיטור העירוני לפעילות בחיפה היא נקודת אור משמעותית, במיוחד על רקע תחושת חוסר הביטחון של התושבים.
"אני חושב שהשיטור העירוני הוא נקודת אור. במקרים רבים ראינו אותו מגיע ראשון לאירועים ונותן מענה לתושבים. גם מניסיוני האישי, בהתמודדות עם בעיות של סמים, אלימות ומצוקות בשכונת הרצליה ובאזור הדר, ראיתי את התרומה שלו".
הוא מזכיר גם את ההתמודדות עם תופעות של רכבים משופרים ורעש, בעיות הקשורות להוסטלים לדרי רחוב, שימוש בסמים והפרעות לסדר הציבורי. עם זאת, הוא מבהיר כי השיטור העירוני אינו יכול להחליף את המשטרה.
"השיטור העירוני לא יכול ולא צריך להחליף את המשטרה. אנחנו צריכים שיתוף פעולה משמעותי יותר בין הגורמים, אבל האחריות למאבק בפשיעה, באלימות ובנשק הבלתי חוקי מוטלת על המשטרה. אנחנו חייבים לדרוש מהמשרדים הממשלתיים להקצות את המשאבים הנדרשים ולפעול בנחישות".
ביאדסי מבקש להדגיש כי צורכי הביטחון משתנים משכונה לשכונה. הצרכים בחליסה שונים מאלה שבעין הים, והצרכים בכרמל הצרפתי שונים מאלה שבהדר.
"אנחנו צריכים תוכניות מותאמות לכל שכונה, שיכללו סיורים, נוכחות משטרתית ומענה לבעיות המקומיות. אני מקבל פניות מתושבים בכרמל הצרפתי שמבקשים יותר נוכחות משטרתית, בעקבות מקרי שריפות רכבים, תקיפות ואירועי אלימות. אנשים רוצים לחיות באיכות חיים בסיסית, והדבר הראשון הוא להרגיש בטוחים".
הוא מזהיר גם מפני חדירת האלימות למוסדות החינוך: "כשאנחנו מתחילים לראות סימנים של אלימות גם בבתי הספר, זה מדאיג ומחייב התייחסות רצינית. האקלים הכללי משפיע על כולנו, ואסור לאפשר לאלימות לכרסם גם במערכות החינוך".
לדבריו, חיפה היא עיר שמארחת מדי שנה מספר רב של מבקרים ותיירים, ולכן האחריות לביטחון אינה מסתכמת בתושבי העיר בלבד.
"בחיפה חיים כ-300 אלף תושבים, אבל העיר מארחת גם מבקרים ומטיילים רבים. אנחנו צריכים להבטיח את ביטחונם של התושבים ושל המבקרים, למנוע ונדליזם, רעש, פגיעה במרחב הציבורי והשתלטות על שטחים ציבוריים. בסופו של דבר, התושבים רוצים קודם כול דבר בסיסי: ביטחון אישי. לפני שמדברים על מותרות, אנשים רוצים לדעת שהם יכולים לשלוח את הילד לגן הציבורי ולהרגיש בטוחים".
"שותפות היא לא רק סביב שולחן האוכל, אלא גם סביב שולחן קבלת ההחלטות"
כשמדברים עם ביאדסי על הדרך לחיזוק החיים המשותפים, הוא חוזר שוב ושוב לאחריותם של המנהיגים והמנהיגות לעצב את השיח הציבורי ואת המציאות בשטח.
"לאנשים שמנהיגים ציבור יש תפקיד משמעותי מאוד. כמו שהורים משמשים מודל לילדים שלהם, כך גם מנהיגים צריכים לשמש דוגמה. מי שמאמין בחיים משותפים צריך לקיים אותם הלכה למעשה, ולא להסתפק בסיסמאות, במחוות או באירועים חגיגיים".
לדבריו, יש להפסיק להתייחס לשותפות כאל מפגש סמלי בלבד.
"חיים משותפים אמיתיים פירושם לקבל את האחר כפי שהוא, ולא לנסות להתאים אותו למידות שלנו. פירושם שותפות בקבלת ההחלטות, כבוד והערכה הדדיים. שותפות היא לא רק לשבת יחד סביב שולחן האוכל או להשתתף בסעודות חג. היא גם לשבת יחד סביב שולחן קבלת ההחלטות ולהיות שותפים אמיתיים בעיצוב העתיד".
ביאדסי רואה בתקופת החגים הזדמנות מיוחדת לחזק את החיבור בין הקהילות, ומזמין את כלל תושבי העיר לקחת חלק באירועי חג החגים.
"תקופת החגים היא הזדמנות לפתוח את הלב, להמחיש את הקיום המשותף ואת האחווה בינינו. אנחנו צריכים להזמין את כולם, לשמור זה על זה, לכבד אחד את השני ולמצוא את הדברים שמחברים בינינו".
"אין לנו חיפה אחרת"
בסיום הריאיון מבקש ביאדסי להעביר מסר של אחריות משותפת ותקווה, גם בתקופה מורכבת ומתוחה.
"לעיר חיפה יש אתגרים רבים. עברנו תקופות לא פשוטות, אבל אם אנחנו רוצים עתיד טוב יותר לכולנו ולילדים שלנו, אנחנו חייבים לשנס מותניים. לכל אחד יש מה לתת ולכל אחד יש מה לתרום. אסור לנו להזניח את העיר ואסור לנו לוותר על החיים המשותפים".
הוא מדגיש כי הצלחתה של חיפה אינה תלויה באדם אחד או בקבוצה אחת, אלא במאמץ משותף של כלל תושביה ושל הנהגתה.
"אנחנו צריכים לעבוד יחד, לשים לנגד עינינו את המטרה הנשגבת של שמירה על החיים המשותפים כערך עליון, לצד שמירה על הדמוקרטיה ועל אופייה של העיר. זה דורש מאמץ משותף, שיתופי פעולה והרבה רצון טוב. אני מאמין שהדרך קשה, אבל בסופו של דבר נצליח בה. ההצלחה של חיפה היא ההצלחה של כולנו".
אין לנו חיפה אחרת. השאלה היא לא רק איזו עיר אנחנו רוצים להשאיר לילדים שלנו, אלא גם איזו חברה אנחנו בוחרים להיות בדרך לשם.