שערורייה: נמלי חיפה לא בידינו?! המחיר הביטחוני והאסטרטגי של הפרטת הנכסים הימיים של ישראל
נמל חיפה אינו רק מתחם מסחרי לפריקת מכולות והעמסת סחורות. הוא אחד משערי הכניסה המרכזיים של ישראל, עורק אספקה חיוני ונכס בעל חשיבות כלכלית, ביטחונית וגיאופוליטית. לכן, העברת השליטה העסקית בנמלים לגורמים בעלי זיקה זרה מחייבת בחינה מחודשת של המחיר האסטרטגי שהמדינה עלולה לשלם.
בשנת 2023 נמכרה חברת נמל חיפה לקבוצת אדאני–גדות, הכוללת את תאגיד אדאני ההודי והחברה הישראלית גדות. במקביל, נמל המפרץ, שנפתח בשנת 2021, מופעל בידי חברת SIPG הסינית.
כך נוצר מצב שבו שניים מהנמלים המרכזיים באזור חיפה מופעלים בידי קבוצות עסקיות שאינן בשליטה ממשלתית ישירה. אין פירוש הדבר שישראל איבדה את ריבונותה או את סמכויות הפיקוח הביטחוניות שלה, אך מתעוררת שאלה חשובה: האם המדינה שמרה בידיה מספיק כלים להבטיח את האינטרס הלאומי בכל תרחיש?
הסיכון הביטחוני: מי מבטיח את רציפות האספקה?
ישראל תלויה במידה רבה בייבוא ימי של מזון, דלק, חומרי גלם, ציוד תעשייתי ומוצרים חיוניים. בעת מלחמה, כאשר נתיבי שיט עלולים להשתבש ונמלים עלולים להיות נתונים לאיום טילים, חשיבותם הופכת קריטית.
במצבים כאלה, האינטרס הלאומי אינו בהכרח זהה לשיקולים המסחריים של מפעיל פרטי. המדינה חייבת להבטיח יכולת לתעדף מטענים חיוניים, להפעיל מנגנוני חירום ולשמור על רציפות תפקודית גם בתנאים קיצוניים.
השאלה היא האם מנגנוני הפיקוח, החוזים וסמכויות ההתערבות הקיימים מעניקים למדינה שליטה אפקטיבית ומיידית בעת משבר.
המעורבות הסינית והיחסים עם ארצות הברית
הפעלת נמל המפרץ בידי חברה סינית מקבלת משמעות נוספת לנוכח היריבות האסטרטגית בין ארצות הברית לסין.
וושינגטון רואה במעורבות הסינית בתשתיות אסטרטגיות במדינות אחרות סוגיה רגישה מבחינה ביטחונית. ישראל, הנשענת על שיתוף פעולה ביטחוני ומודיעיני עמוק עם ארצות הברית, אינה יכולה להתעלם מהרגישות הזאת.
אין בכך הוכחה לפגיעה ביטחונית מצד החברה הסינית, אך הקרבה לבסיס חיל הים בחיפה ולמתקנים אסטרטגיים, מחייבת פיקוח קפדני על מערכות הנמל, המידע הנאסף בו והגישה למתקנים.
המידע האסטרטגי והסיכון הטכנולוגי
נמלים מרכזים מידע רגיש על תנועת אוניות, סוגי מטענים, היקפי יבוא ודפוסי אספקה. מידע כזה עשוי לספק תמונה חשובה על הפעילות הכלכלית והלוגיסטית של ישראל.
בנוסף, מערכות המחשוב והבקרה של הנמלים הן חלק מתשתיות קריטיות. מתקפת סייבר או שיבוש מערכות תפעול עלולים לפגוע ביכולת הפריקה והאספקה וליצור נזק למשק כולו.
נמל הוא נכס לאומי, לא רק עסק
הכנסת משקיעים פרטיים יכולה להביא הון, תחרות והתייעלות. אולם כאשר מדובר בתשתיות חיוניות, אין להסתפק בשיקולי רווחיות ובתמורה הכספית שהתקבלה ממכירתן.
המדינה חייבת להבטיח לעצמה סמכויות התערבות, פיקוח ביטחוני, הגנה על מידע רגיש ויכולת להפעיל את הנמלים בהתאם לצרכים הלאומיים בכל מצב.
בסופו של דבר, השאלה אינה רק מי מנהל את הנמל ומי מרוויח ממנו, אלא האם למדינת ישראל נשארו מספיק כלים להבטיח את עצמאותה האסטרטגית בשעת מבחן.
אפשר למכור נכס ולקבל תמורתו מיליארדים, אבל האם אפשר להבטיח שהמחיר הביטחוני והלאומי של המכירה לא יהיה גבוה בהרבה?