(חי פה) – בין מאות בעלי חיים שניצלו מהתעללות ומהזנחה, פינות ירוקות, סדנאות יצירה ואנשי טיפול שמחכים להם בכל יום, פועלת בחוף הכרמל חוות "חוזרים לחיות" – חווה יוצאת דופן, שמבקשת להעניק ללוחמים וללוחמות המתמודדים עם פוסט טראומה את הדבר שלעתים נדמה שאבד להם, האפשרות לחזור לחיים. מאחורי המיזם עומדים שני חברי ילדות מחיפה, אסף נווה וחן שצברגר, שהפכו כאב אישי עמוק למפעל של תקווה.
"אנחנו לא מנסים לשנות אנשים או לרפא אותם בכוח. אנחנו רוצים לאפשר להם לחזור למעגל חיים מיטיב ומאוזן", אומר נווה. והמסר שלו לכל מי שמתמודד עם הפוסט טראומה הוא חד וברור אתם לא לבד, אפשר לקבל עזרה, והדלת פתוחה ללא עלות וללא צורך במסמכים.
בחוף הכרמל, לא רחוק משגרת החיים הסואנת, נמצא מקום שקשה להגדיר במילים רגילות. יש בו יותר מ- 300 בעלי חיים, בהם סוסים, כלבים וחיות משק, פינות ירוקות, גינות טיפוליות, סדנאות יצירה, אנשי מקצוע, מתנדבים ובעיקר אנשים שמבינים את מי שמגיע אליו. זהו מרחב שנועד עבור לוחמים ולוחמות, אנשי כוחות הביטחון וכל מי שנפגעו נפשית בעקבות השירות הצבאי או הביטחוני ואירועי לחימה.
חוות "חוזרים לחיות" אינה עוד מסגרת טיפולית. היא מבקשת להיות בית, מקום שאפשר להגיע אליו גם בלי לקבוע תור, בלי להסביר יותר מדי ובלי להרגיש צורך להסתיר את מה שעובר עליך. מקום שאפשר פשוט להיות בו.
"החווה היא קודם כול מקום מרפא מעצם הקיום שלה", מסביר אסף נווה, מייסד ומנכ"ל העמותה. "אנחנו פתוחים שבעה ימים בשבוע עבור המטופלים. אדם שמתמודד עם פוסט טראומה לא תמיד יכול לדעת מתי יהיה לו קשה. לפעמים הוא צריך לצאת מהבית, לא להישאר לבד עם המחשבות ועם השדים שלו, הוא יכול להגיע לכאן בכל רגע, ותמיד יהיה מישהו. יש בעלי חיים, יש טבע, יש אנשים ויש סביבה שנעים להיות בה.
לפעמים עצם הידיעה שיש מקום שאפשר להגיע אליו ושמישהו מחכה לך היא חלק משמעותי מאוד מההתמודדות".
מכאב אישי נולד מיזם של תקווה
מאחורי הקמת החווה עומדים אסף נווה וחן שצברגר, חברי ילדות שגדלו בחיפה ושמרו על קשר לאורך השנים. שורשי המיזם נעוצים באובדן כואב במיוחד, אמיר דני ירדנאי ז"ל, חברו של אסף לצוות ביחידת אגוז, שהתמודד במשך כעשור עם פוסט טראומה קשה ולבסוף שם קץ לחייו.
מותו של דני הפך עבור השניים לנקודת מפנה. הם הבינו שאי אפשר להמשיך להשלים עם המציאות שבה אנשים שהקדישו את חייהם להגנה על המדינה מוצאים את עצמם לבד במאבק נפשי ממושך, לעיתים בלי לדעת כיצד לבקש עזרה ולעיתים בלי להצליח להגיע אליה.
באפריל 2025 הפך הרעיון למציאות, עם הקמת חוות "חוזרים לחיות" – עמותת "חוזרים לחיות ע"ש אמיר דני ירדנאי". המיזם קם בתמיכתה של קהילת קיבוץ שדות ים, ובסיועו המשמעותי של ראש המועצה האזורית חוף הכרמל, אסיף איזק, שסייע בחיבור בין היזמים לקיבוץ ובקידום הקמת החווה בשטח שהועמד לרשותה.
נווה מבקש להדגיש את תרומתו של איזק ושל קהילת שדות ים: "אסיף לקח את הנושא הזה באופן אישי. הוא ראה במניעת אובדנות ובמתן מענה לאנשים שמתמודדים עם פוסט טראומה אתגר אישי. הוא חיבר בינינו לבין הקיבוץ ודאג שנקבל את השטח. גם לקיבוץ שדות ים מגיע קרדיט גדול על ההירתמות ועל הרצון לעזור. בלי האנשים האלה, לא היינו מצליחים להקים את המקום הזה".
לא רק טיפול – מקום שאפשר פשוט להגיע אליו
הייחודיות של החווה מתחילה בתפיסה הטיפולית שלה. לצד תוכניות טיפול מסודרות, היא מציעה מרחב פתוח, בטוח ולא שיפוטי, שבו המטופלים אינם נדרשים להוכיח דבר או לעמוד בציפיות של אחרים.
"אחד הקשיים הגדולים ביותר של מי שמתמודד עם פוסט טראומה, הרבה פעמים, הוא להסביר לסביבה מה עובר עליו", אומר נווה. "לא תמיד אפשר לתאר במילים את מה שאתה מרגיש, את מה שאתה חווה ואת מה שמתחולל בתוכך. כאן נמצאים אנשים שמבינים. אתה לא צריך להסביר הכול, לא צריך להתנצל ולא צריך להעמיד פנים שהכול בסדר. אתה יכול להיות מי שאתה".
לצד המרחב הפתוח, החווה מפעילה תוכנית טיפולית מובנית של 12 שבועות, הכוללת יום טיפול שבועי וקבוצות תהליכיות. את המעטפת המקצועית מובילים פסיכולוג מומחה בתחום הטראומה, עובדת סוציאלית ואנשי טיפול נוספים, המלווים את התהליכים ומעניקים מענה מקצועי למטופלים ולמטופלות.
אבל הטיפול בחווה אינו מסתכם בשיחות בחדר סגור. הוא מתרחש גם בחיבור לטבע, בעבודה עם בעלי חיים, ביצירה, בתנועה ובעשייה משותפת.
300 בעלי חיים, מאות הזדמנויות לחיבור מחדש
אחד המרכיבים המרכזיים בפעילות הוא הטיפול באמצעות בעלי חיים. בחווה חיים יותר מ 300 בעלי חיים, שניצלו ממקרים קשים של התעללות והזנחה, או חולצו לאחר שהיו מועמדים להמתה.
בעלי החיים, שכל אחד מהם מגיע עם סיפור משלו, הופכים לחלק בלתי נפרד מהתהליך השיקומי. הקשר איתם אינו דורש הסברים, אינו שיפוטי ואינו מבוסס על מילים. הוא מאפשר ליצור אמון, לפתח אחריות, להעניק ולקבל חום ולחוות תחושת משמעות.
לצד בעלי החיים פועלת בחווה גם גינה טיפולית. המטופלים שותלים, מגדלים ומטפחים ירקות, פירות וצמחים, לוקחים אחריות על תהליכי הצמיחה ורואים במו עיניהם כיצד משהו שהם מטפלים בו מתפתח ומשגשג.
החווה מציעה גם מגוון רחב של פעילויות וסדנאות: קרמיקה, נגרות, בנייה בעץ, גלישת גלים, יוגה, טאי צ'י, כתיבה, ציור ובישול. הפעילויות משתנות ומתקיימות לאורך השבוע, מתוך הבנה שלכל אדם דרך אחרת להתחבר לעצמו ולמצוא את המקום שבו הוא מרגיש בנוח.
"הרעיון הוא לאפשר לאדם להתנסות, ליצור, לזוז, לטפל, לבנות ולגלות מחדש דברים שהוא אוהב ויכול לעשות", מסביר נווה. "אנחנו לא מחפשים פתרון אחד שמתאים לכולם. כל אחד מגיע עם הסיפור שלו ועם הצרכים שלו, ואנחנו רוצים לתת לו כמה שיותר אפשרויות".
האתגר הגדול הוא לגרום לאנשים להיכנס
כיום מטופלים בחווה כ-165 אנשים, נשים וגברים, וקבוצות טיפול חדשות נפתחות באופן שוטף. הטיפול ניתן ללא עלות, ללא תלות בהכרה ממשרד הביטחון או באגף השיקום, וגם מי שאינו עובד או נמצא בקושי כלכלי יכול לקבל מענה.
תהליך הקבלה מתחיל בפשטות: מגיעים לחווה, נפגשים עם הצוות, מכירים את המקום ובודקים יחד אם המסגרת מתאימה לצרכים של האדם.
"אנחנו רוצים למנוע את הדני הבא שמתאבד", אומר נווה בכאב. "לצערנו, פונים אלינו אנשים שאומרים שהם רוצים לקבל טיפול. אנחנו מציעים להם לבוא לחווה, אפילו רק לשבת איתנו לקפה. אומרים להם לא צריך להתחייב לשום דבר, פשוט תבואו, תכירו אותנו. והם אומרים 'יאללה, אני בא' אבל בסוף לא מגיעים".
לדבריו, הפער בין ההבנה שמשהו אינו כשורה לבין הנכונות לבקש עזרה ולקבל טיפול הוא אחד המחסומים הקשים ביותר. "יש דרך ארוכה בין להודות שיש בעיה, להכיר בה, לרצות לטפל בה ולהאמין שאפשר להרגיש טוב יותר. לפעמים האדם יודע שהוא זקוק לעזרה, אבל עצם ההגעה למקום חדש, המפגש עם אנשים וההכרה בכך שהוא צריך טיפול, כל אלה קשים מאוד".
נווה מדגיש כי אין צורך להמתין להכרה רשמית, להפניה או לאישור כלשהו. "הטיפול אצלנו ללא עלות. לא צריך מסמכים, לא צריך הכרה ממשרד הביטחון ולא צריך להוכיח שום דבר. פשוט מגיעים, נפגשים איתנו ובודקים יחד אם המקום מתאים. הדבר הכי קשה לנו, הוא לא לגייס כסף, לא לתחזק את בעלי החיים ולא למצוא מתנדבים, האתגר הגדול ביותר הוא לגרום לאנשים שזקוקים לעזרה להגיע אלינו".
ניצחון קטן שהוא עולם ומלואו
אחד הסיפורים שממחישים אולי יותר מכול את תפיסת העולם של החווה, הוא סיפורו של אחד המטופלים שהפך בהמשך לעובד הראשון שהעמותה העסיקה.
לאחר שהתקבלה תרומה שאפשרה להעסיק בוגר של אחת מתוכניות הטיפול, החליטו בחווה להציע את התפקיד לאדם שהכיר היטב את בעלי החיים והיה בעל ניסיון בתחום. הוא התקבל לעבודה כמנהל המשק.
"זה היה העובד הראשון שלנו שקלטנו כעובד בשכר, ולא כמתנדב", מספר נווה. "הוא הגיע אלינו כמטופל, עבר תהליך, ואחר כך הצלחנו לתת לו מקום עבודה, אחריות ותפקיד משמעותי. מבחינתי, זה ניצחון עצום. זה בדיוק מה שאנחנו רוצים לראות, לא רק אדם שמגיע לקבל טיפול, אלא אדם שמצליח למצוא מחדש את מקומו, לקחת אחריות, לעבוד ולהרגיש שהוא חלק ממשהו".
250 מתנדבים ומפעל חיים שמתקיים בזכות הציבור
הפעלת חווה בסדר גודל כזה היא משימה מורכבת, במיוחד כאשר מדובר במקום שמחזיק מאות בעלי חיים ומעניק שירותי טיפול ושיקום לאורך כל השבוע.
מאחורי הפעילות עומדים כ-250 מתנדבים פעילים, שמגיעים מתחומים שונים ומעניקים מזמנם ומכישוריהם. עורכי דין המלווים את העמותה, רואי חשבון, וטרינרים המתמחים בבעלי חיים שונים, גננים, בנאים, אנשי מקצוע, מבשלים ומתנדבים רבים נוספים.
יותר מ-150 אנשים לוקחים חלק בטיפול השוטף בבעלי החיים ובהאכלתם פעמיים ביום. בלי ההירתמות הזאת, קשה היה לקיים את הפעילות בהיקף הנוכחי.
גם המימון נשען ברובו על הציבור ועל יוזמות עצמאיות. העמותה מקיימת אירועים לחברות טכנולוגיה, ובהם הרמות כוסית, סדנאות ומפגשים עסקיים, שבמסגרתם החברות משתמשות במתחם ותורמות לפעילות. לצד זאת, חלק משמעותי מהתקציב מגיע מתרומות של אנשים פרטיים.
"יש הרבה אנשים שמאמינים במה שאנחנו עושים ועוזרים לנו להמשיך", אומר נווה. "אבל נכון להיום אין גוף ציבורי שתומך בנו באופן שמאפשר לנו לבנות על תמיכה קבועה. החלום שלי הוא שיום אחד גוף גדול, כמו בנק או חברה משמעותית, יחליט לקחת את הארגון הזה תחת חסותו. יש כאן מפעל חיים שצריך יציבות כדי להמשיך להתפתח ולתת מענה לעוד אנשים".
המספרים שמאחורי המאבק והחשש ממה שעוד עלול לקרות
לצד ההצלחות והסיפורים המרגשים, נווה אינו מסתיר את גודל האתגר. ההתמודדות עם פוסט טראומה אינה תהליך עקבי, ואין בו נוסחה שמבטיחה תוצאה זהה לכל אדם.
"אנחנו עובדים עם אוכלוסייה רגישה מאוד, וכל אדם הוא עולם ומלואו. לפעמים אתה מסיים תהליך עם קבוצה ורואה שיפור משמעותי, אבל ברור לנו שהדרך לא מסתיימת שם. יש עליות וירידות, יש תקופות טובות יותר ופחות, ואנחנו לא יכולים להבטיח שמישהו סיים 12 שבועות והכול מאחוריו. אנחנו רוצים להעניק לאנשים כלים, תמיכה ומקום שהם יכולים לחזור אליו".
נווה מתאר גם את התחושה הקשה שמלווה אותו לנוכח היקף התופעה. "כשחן ואני היינו בצבא, היה לנו הרגל לסמן איקס על הנשק בכל פעם שהורדנו מחבל. היום אני מסמן איקסים הפוכים על החגורה. בכל שבוע אנחנו מאבדים עוד ועוד חברים לתופעה הזאת, למגפה של הפוסט טראומה. כל איקס כזה הוא עוד אדם שלא הצלחנו להציל".
לדבריו, ההערכות של משרד הביטחון מדברות על כ-50 אלף מתמודדים עם פוסט טראומה מקרב הלוחמים ואנשי מערכת הביטחון, אך המספר הזה אינו משקף בהכרח את מלוא היקף התופעה. מאחוריו נמצאים גם אנשים שטרם פנו לקבלת טיפול, כאלה שמתמודדים לבדם, ואחרים שכלל אינם מודעים לכך שמה שהם חווים קשור לפגיעה נפשית בעקבות השירות.
"עד היום, לשמחתי, לא הגיע אלינו אדם שסיים את דרכו בהתאבדות", הוא אומר. "אבל אני יודע שזה יכול לקרות מחר, בעוד שנה או בעוד עשר שנים. אני מפחד מהיום הזה. זאת אחת הסיבות שאנחנו עושים את כל מה שאנחנו עושים. אסור לנו לחכות שמישהו יגיע לקצה כדי להושיט לו יד".
לחזור לחיות – לא למחוק את מה שהיה, אלא למצוא דרך להמשיך
גם השם "חוזרים לחיות" נבחר מתוך תפיסת העולם שמנחה את העמותה. החיבור בין בעלי החיים שניצלו לבין האנשים שמגיעים לחווה אינו מקרי. אלה ואלה עברו חוויות קשות, וזקוקים למקום בטוח שבו יוכלו להתחיל מחדש.
אבל נווה מבקש לדייק: המטרה אינה למחוק את העבר, לשנות את האדם או להבטיח שהטראומה תיעלם.
"אנחנו לא מנסים לרפא אנשים בכוח ולא מנסים לשנות אותם. אנחנו רוצים לאפשר להם לחזור למעגל חיים מיטיב ומאוזן, כזה שאפשר להתמודד איתו. לחזור לחיות לא אומר לשכוח את מה שהיה. זה אומר למצוא מחדש את היכולת לחיות לצד מה שקרה, לבנות שגרה, ליצור קשרים, להרגיש משמעות ולדעת שיש לך מקום בעולם".
"אתם לא שקופים. אנחנו רואים אתכם"
לקראת סיום, מבקש נווה להעביר מסר אחד, בעיקר למי שקורא את הדברים ומרגיש שהדברים נוגעים בו, אבל עדיין מתלבט אם לפנות לעזרה.
"אני רוצה שמי שקורא את הכתבה הזאת יידע שהוא לא לבד. אנחנו רואים אתכם. אתם לא שקופים. אפשר לטפל, אפשר לעזור ואפשר להגיע למקום טוב יותר. פוסט טראומה היא לא גזירת גורל. לא צריך כסף, לא צריך מסמכים ולא צריך הכרה ממשרד הביטחון. פשוט תבואו. אפילו רק לקפה, אפילו רק כדי להכיר את המקום. אנחנו נהיה כאן".
ואולי זהו הסיפור האמיתי של חוות "חוזרים לחיות" לא רק מאות בעלי חיים שניצלו, לא רק סדנאות, טיפולים וקבוצות, אלא ההחלטה שלא להשאיר אף אדם להתמודד לבדו. ליצור מקום שבו מותר להיות חלש, מותר לשתוק, מותר לקחת את הזמן, ומותר להתחיל מחדש.
כי לפעמים הדרך חזרה לחיים לא מתחילה בטיפול גדול או בהחלטה דרמטית. לפעמים היא מתחילה בצעד אחד קטן לצאת מהבית, להגיע לחווה, לשבת לקפה ולגלות שמישהו מחכה לך.