אורי שרון מבכה את המצב החברתי הרע ומדגיש כי:
א'
יבוא היום ולא נשכח את העבר
המחורבן וההזוי במקומותינו.
בו השנאה כבר התפשטה היא עד צוואר
ו"חגגה" ברוב חלאה על במותינו.
ב'
אותה שנאה אשר חצתה את הגבולות,
וגם שלחה מכות אגרוף איש ב"רעהו".
האנשים כינו שכניהם: "נבלות".
מיום ליום את המצב ממש הרעו.
ג'
בתוכך אתה יודע: זה נורא
להתייצב מול השנאה ומול הרוע.
מול שלל זרעים עוינים של זעם ושל רע,
שהשטנה כה ממשיכה היא פה לזרוע.
ד'
אולי אתה בנפשך, בתוכך
סולד מאוד מן המצב הכה גרוע.
וכבר רוצה אתה לצאת בתוכחה
ולתקן את המצב הכה פרוע.
ה'
אבל ברגע שתצא אל הרחוב,
ובלשונך דברי פיוס וגם מרגוע,
אתה תחוש כיצד פושט בך מכאוב,
ולא תוכל גם במיתרי הלב לנגוע.
ו'
או-אז תשוב אל חום ביתך המגונן
כה מתוסכל מן המצב הזרוע ארס,
בעוד אתה מן החלון שוב מתבונן
ומה רואות שם זוג עיניך? גל של הרס.
ז'
אז תיאנח מזיכרון: היו זמנים
בהם ערבנו לזולת גם בדמנו.
היום אנחנו ניצבים חסרי אונים,
ומבכים בקול כואב רעת ימינו!!!