בעיה קולנית מפרה לא אחת את שלוות הנוסעים ברכבת: אישה משוחחת עם בעלה ב"נייד" בקולי קולות. הם רוטנים ומסמנים לה להנמיך את קולה, אך לשווא! עד שאחד הנוסעים מוצא פתרון הולם
א'
"הו, מון-שרי, אני כבר בקרון.
כן, בעלי, בדרך לשרון.
כן, כבר יוצאת רכבת מחיפה.
הוי, אהובי, 'ני מה זה עייפה!".
ב'
כך בנייד ובקולי קולות
היא כבר עונה לכל השאלות
של בעלה שלבדו נשאר
עם הילדים, ליכלוך וכל השאר.
ג'
"מה לעשות? כן, זה היה מתיש.
הישיבות הן כמו בראש פטיש.
אז מהראש שלך מיד תוציא
כל מחשבה זולה שרק תמציא!".
ד'
מה שמוזר שבעלה חושב
שהסברה בכלל לא מתיישב
עם החשד שהיא עושה תרגיל.
הוא, איך לומר? לזה הוא כבר רגיל…
ה'
כך זה נמשך ומעצבן נוסעים.
קצת לנמנם לשווא הם מנסים.
זו בנייד לצעוק לא מפסיקה,
ולנוסעים היא בפירוש מכה.
ו'
נו, הם חשבו כיצד להתקומם,
ואת ההיא מיד פה לדומם.
אז זה אשר ישב ממש ליד
הוא חיש קירב את פיו אל הנייד.
ז'
כך, בקריאה, בטון של מפלרטט,
הוא את קולו כיוון לטון רוטט.
אז בחיוך הוא את ראשו היטה:
"נו, מון-שרי, חיזרי אל המיטה".
ח'
הוא את שלו אמר בטון מתוק,
מה שגרם להיא מיד לשתוק.
אז הנוסעים נשמו הם לרווחה,
ורק ההיא נותרה לה במבוכה.
ט'
מה הוא חשב הבעל בביתו
מה יעשה כשתשוב אשתו
זאת כל אחד יכול רק לדמיין.
מה שברור: יהיה זה מעניין…