אורי שרון מחיפה מצטרף להמוני ההמונים שמתחבטים, שואלים ודואגים, וכולם יודעים מדוע (או שלא?), ועל כך כתב כך:
א
ארצי לא מבינה:
הזיזו לה גבינה!!!
מאז היא ״מתגבנת״
בין ביבי, גד או בנט.
ב
ארצי היחידה
עדיין לי חידה.
קרועה, אך לא נגמרת;
עדיין מתיימרת
ג
לומר כאן את דברה
מטוב ועד לרע.
לקבוע מסלוליה
עם רוב משא עליה.
ד
ארצי תמיד שלי;
המון היא בשבילי
בין עמק לבין גבע
עם כול יפי הטבע!
ה
ממר ועד מתוק,
אבל אסור לשתוק!
אם היא קצת מתקפלת;
בזעם מתנפלת
ו
דוגלת בדרכה;
יודעת מה ערכה,
כי לה צידקת הדרך
עם משמעות וערך
ז
אבל היכן הראש
שגם יידע לדרוש
שטוב שירסנוה,
וכך תמשיך לנוע
ח
בין צדק לבין און,
וכך מן הון להון.
אז נתגאה: הרינו,
וזה יהיה אושרנו!…