שכונת הדר בחיפה • פינוי אמל"ח חשף שכונה ותיקה שנשארה מאחור

(חי פה) – הבוקר, יום ראשון 05/04/2026, החל בהדר פינויו של שבר מיירט שנפל בשכונה לפני כעשרה ימים. התהליך, שנדחה פעמיים, דרש מתושבים המתגוררים בסמיכות לאזור הפגיעה להתפנות מבתיהם לשעות ארוכות ולהמתין בתלמוד תורה סמוך עד לסיום הפעולה. לצד ההיערכות המבצעית, היום הזה חשף שוב את המציאות המורכבת של תושבי הדר: היעדר מרחבים מוגנים, בניינים ישנים, תחושת בדידות חברתית וחוסר ודאות מתמשך מאז תחילת מבצע שאגת הארי.

הדחיות, ההודעות והבלבול: כך התנהל הפינוי

לפני כעשרה ימים נפל שבר מיירט בלב שכונת הדר. העירייה ופיקוד העורף עדכנו את התושבים ביום רביעי שעבר כי יהיה צורך לפנותם למספר שעות כדי לאפשר הוצאה בטוחה של האמל"ח. התושבים התבקשו להגיע בשעה 7:00 בבוקר לתלמוד תורה סמוך ולהמתין שם עד לסיום הפעולה.

בשעה 7:30 באותו יום נמסר שהתהליך נדחה. הדחייה חזרה על עצמה פעם נוספת, והתושבים נותרו ללא מידע ברור על מועד הפינוי. רק בסוף השבוע האחרון התקשרו נציגי העירייה לעדכן כי הפינוי יתקיים הבוקר.

עובד עירייה צעיר שהגיע למקום הסביר כי חלק מהתושבים בחרו לנסוע לקרובי משפחה, אחרים כלל לא היו בבית במהלך סוף השבוע, וחלק הגיעו לתלמוד התורה כבר בשעות הבוקר המוקדמות.

רות מהדר: “הגעתי בשבע בבוקר — ולא היה פה כלום”

רות, תושבת השכונה שעלתה לישראל מצרפת לפני 40 שנה, הגיעה לתלמוד התורה בשעה 7:00 בדיוק, כפי שהתבקשה. היא הגיעה עם כלבתה, משום שלא יכלה להשאיר אותה לבד בבית.

“הגעתי לפה ולא היה פה כלום”, היא מספרת. “לא מים חמים, לא קפה, אפילו לא נייר טואלט בשירותים. רק אחרי זמן מה הגיע מישהו, הניח נייר טואלט והלך. אף אחד לא דיבר איתנו ולא הסביר מה קורה”. רות מתגוררת בשכירות, ולכן שמה כלל לא הופיע ברשימות העירייה. “הם הכירו רק את שם בעל הדירה. אני בכלל לא הייתי רשומה”.

מגורים בהדר: בין חרדים, כלבים ותחושת ניכור

כשאני שואלת את רות על החיים בהדר, היא מספרת על מציאות חברתית לא פשוטה. היא גרה בבניין שבו כל השכנים חרדים, והיא מרגישה שהם מתייחסים אליה בזלזול בגלל הכלבה שלה. “הם לא מדברים איתי”, היא אומרת. “הילדים מקללים אותי כשאני עוברת. אני מבינה שהם לא אוהבים כלבים, וגם לא נשים. אז אני מקבלת את היחס הזה”.

רות מספרת שבנה, המתגורר בצרפת, תכנן להגיע לבקר אותה באוגוסט. “אני מאוד מחכה לראות אותו, אבל אני חוששת שהמצב בארץ לא יירגע. אין לי מקלט בבניין, רק מקלט ציבורי ישן ברחוב. אני מקווה שהוא יגן עליי אם תהיה נפילה, אבל אין לי מושג אם הוא בכלל תקין”.

רקע על מצב המיגון בהדר: שכונה ותיקה ללא הגנה בסיסית

הדר היא אחת השכונות הוותיקות ביותר בחיפה, ורוב בנייניה נבנו לפני עשרות שנים, הרבה לפני תקנות המיגון המחייבות בניית ממ"דים. רבים מהמבנים כוללים מקלטים ישנים, לעיתים מוזנחים, שאינם עומדים בתקנים. חלק מהמקלטים הוסבו למחסנים או לחללים קהילתיים, וחלקם פשוט אינם נגישים.

במהלך השנים הוצעו תוכניות לחיזוק מבנים ולהוספת ממ"דים, אך בשל מורכבות הנדסית, עלויות גבוהות ומבנים משותפים עם דיירים רבים, מעט מאוד מהן יצאו לפועל. התוצאה היא שכיום, בעיצומו של מבצע שאגת הארי, אלפי תושבים בהדר מוצאים את עצמם ללא מיגון תקני, נאלצים לרוץ למקלטים ציבוריים או להסתפק בחדר פנימי.

המציאות הזו הופכת כל אזעקה לאירוע מסוכן, וכל נפילה, כמו זו של שבר המיירט, לאיום ממשי על חיי התושבים.

מבצע שאגת הארי: הרקע הביטחוני שמלווה את חיפה

מבצע שאגת הארי, שהחל בעקבות ההסלמה מול איראן וארגונים נוספים בזירה הצפונית, הביא לגל תקיפות רחב היקף על אזורים שונים בישראל, כולל חיפה. העיר, שבעבר נחשבה יחסית בטוחה, מצאה את עצמה תחת איום מתמשך של טילים, יירוטים ושברי מיירטים.

הדר, בשל צפיפותה, בנייניה הישנים והיעדר המיגון, הפכה לאחת השכונות הפגיעות ביותר בעיר. תושבים רבים מדווחים על חרדה, על קושי לישון בלילה ועל תחושת חוסר אונים. הפינוי הבוקר היה רק אחד מתוך שורה של אירועים שממחישים עד כמה המלחמה הזו שונה מקודמותיה וכמה מעט הגנה יש לתושבים בשטח.

שבר המיירט ברחוב: “פחדתי שילדים יתעסקו בו”

רות מספרת כי פיקוד העורף כיסה את שבר המיירט, אך עצם העובדה שהוא נותר ברחוב במשך עשרה ימים הדאיגה אותה מאוד. “פחדתי שילדים יגעו בזה. זה היה ממש באמצע הרחוב. לא קיבלנו הסבר למה הפינוי נדחה פעמיים. אני רק שמחה שזה קורה היום ושלא היה אסון”.

היערכות העירייה: “עשינו את המקסימום”

בשעה 8:30 הגיע לתלמוד התורה עובד עירייה מהמחלקה לחינוך. הוא הביא חלב, קפה ומעדנים לילדים, והסביר כי בשל חג הפסח היה צורך למצוא מוצרים בכשרות מתאימה לחרדים. הוא ציין כי בסוף השבוע יצרו עובדי העירייה קשר טלפוני עם כל אחד מהתושבים כדי לוודא שהם ערוכים להתפנות. “עשינו את המקסימום כדי לתת מענה מהיר”, אמר.

זוג רוסי, גשם וברט אחד

בתוך תלמוד התורה ישב זוג מבוגר דובר רוסית. כשהחל לרדת גשם, האישה יצאה החוצה ואמרה לי בחצי עברית חצי רוסית: “גשם — טוב”. כשאמרתי לה שלא כשהוא נופל על הראש, היא צחקה והצביעה על כובע הברט שלה, כאומרת: “הוא יגן עליי”.

משפחה חרדית עם שלושה ילדים: “מתי נוכל לחזור?”

בהמשך הגיע זוג חרדי צעיר עם שלושה ילדים קטנים. הם חיפשו שירותים, משהו לתת לילדים, ובעיקר תשובה לשאלה, מתי יוכלו לחזור הביתה? הגשם שהחל לרדת הפך את תלמוד התורה למקלט כפול: גם מפני האמל"ח, גם מפני מזג האוויר.

המשימה הושלמה: התושבים חוזרים הביתה

לאחר זמן קצר התברר שהמשימה הושלמה בהצלחה. התושבים הורשו לחזור לבתיהם. רות, למרות ההקלה, נותרה מאוכזבת מהבוקר הארוך. “הגעתי בשבע בבוקר ולא היה פה אף אחד”, היא אומרת. “לא מים חמים, לא קפה, לא נציג עירייה. זה לא צריך להיות ככה”. נציג העירייה השיב כי נעשה מאמץ לתת מענה מהיר.

הדר במלחמה: בין היעדר מיגון לסולידריות חסרה

כאשר תסתיים הפעילות לפינוי שברי היירוט, יוכלו תושבי הדר לנשום לרווחה ולחזור לבתיהם, אך המציאות המורכבת נותרת בעינה. רבים מהבתים בשכונה ישנים, ללא ממ"דים, ללא מקלטים תקניים ולעיתים ללא כל מיגון. תושבים רבים חיים בתחושת חוסר ביטחון מתמשך.

לצד זאת, רות מצביעה על בעיה נוספת: “אין פה מספיק סולידריות. התורה אומרת ‘ואהבת לרעך כמוך’, אבל זה לא תמיד קורה. כל אחד לעצמו”.

הבוקר הזה בהדר חשף לא רק את האתגר המבצעי של פינוי אמל"ח, אלא גם את האתגרים החברתיים, התשתיתיים והרגשיים של שכונה ותיקה בלב חיפה, שכונה שמנסה להחזיק מעמד בין אזעקות, בניינים ישנים, קהילות מגוונות ולעיתים גם בדידות גדולה.