"שיכון הפרופסורים" – שמורה מדעית בלב שמורת טבע

מדרום לשכונת אחוזה, בין צומת פרויד לבית בירם, בצידו התחתון של רחוב חורב (בתים 62–86), מבצבצים מתוך סבך הצמחייה כמה גגות רעפים אדומים. מאחורי המראה הפסטורלי מסתתר אחד הפרקים הייחודיים בתולדות הטכניון – “שכונת הפרופסורים”.

ראשית הדרך

השכונה הוקמה בראשית שנות ה־50, בשנים שבהן הטכניון החל להעביר את פעילותו לקמפוס החדש בנווה שאנן ושאף להרחיב את תחומי המחקר שלו. יעקב דורי, נשיא הטכניון דאז והרמטכ"ל הראשון של צה"ל, הגה יוזמה נועזת: להזמין מדענים יהודים מהתפוצות להצטרף לצוות האקדמי ולספק להם מתחם מגורים עצמאי וצנוע על הכרמל.

המשימה לאיתור השטח המתאים לשכונה ולהקמתה, הוטלה על פרופ׳ יוסף קרני, איש סגל הפקולטה להנדסת בניין.״

לשם כך רכש הטכניון חטיבת קרקע ממערב לרחוב חורב והסוכנות היהודית הביאה ארצה צריפי עץ משוודיה. בתוך זמן קצר קמה שכונת מגורים שנראתה כמעברה משודרגת, ובה שוכנו המדענים ומשפחותיהם. הדיירים הראשונים נכנסו לגור בשנת 1952.

חלוצי המדע הישראלי

בצריפים הצנועים הללו התגוררו החוקרים שבמשך שנים אחדות הניחו את היסודות לאקדמיה המדעית הישראלית: מחלקות הפיזיקה, הכימיה, המתמטיקה ותחומים נוספים. רבים מהם הגיעו לכאן ישירות ממוסדות מחקר מובילים בעולם. בין הדמויות הבולטות:

פרופ’ ניק קליין מלונדון – מייסד המעבדה הראשונה למיקרוביולוגיה בישראל.
פרופ’ הירש כהן – מייסד המחלקה לאווירונאוטיקה.
פרופ’ נתן רוזן – שפעל בפרינסטון יחד עם אלברט איינשטיין, ושימש ראש המחלקה לפיזיקה.

חלק מן המדענים נשארו בישראל ובנו כאן את חייהם ואחרים שבו בהמשך לארצותיהם.

עולם הולך ונעלם

חלפו יותר מ־70 שנה מאז הקמת השכונה. מרבית הצריפים התרוקנו: חלק מהדיירים נפטרו, אחרים עזבו לחו״ל. הטכניון, המחויב לדאוג לתחזוקת המבנים כל עוד מתגוררים בהם דיירים מקוריים או צאצאיהם, מצא את עצמו אחראי למתחם הולך ומתיישן.

בשנת 2024 חיו בשכונה שני דיירים בלבד. באותה שנה הלך לעולמו הפיזיקאי פרופ’ יהושע זק. מאז נותרה במקום דיירת אחת בלבד, "המוהיקני האחרון“, אריקה פוקס, אלמנתו של פרופ’ אמי (אמנון) פוקס. שאר הצריפים נטושים, מושכים חסרי בית וסוחרי עתיקות, בעוד הצמחייה מסתעפת ומשתלטת על השטח ועל שבילי הגישה.

עתיד לא ברור

על אף חשיבותה ההיסטורית של השכונה, עמדת הטכניון לגבי עתידה אינה ברורה. האם בכוונתו לפרק את המתחם, לשמרו או להפכו לאזור מגורים זמניים לאורחים וחוקרים?

אם ירצה הטכניון לנצל את הקרקע לבנייה חדשה, הוא ייתקל במכשול מהותי: הקרקע מסווגת כ־שמורת טבע, ובנייה חדשה בה אסורה. סוגיה זו הייתה ידועה לטכניון כבר בעת הקמת השכונה ועלולה להפוך לבעיה תכנונית מרחיקת לכת.

כאן יכולה לקום פינת מורשת חיה: שבילי ביקור משוחזרים, מרכז להיסטוריה של המדע הישראלי או אפילו מתחם אירוח אקדמי צנוע אך איכותי, פתרונות שייטיבו עם הטכניון והעיר יותר מהשארת המקום נטוש.

לפני שהמבנים יתפוררו לגמרי והזיכרון ייעלם, יש לשמר את שכונת הפרופסורים ולהפכה למתחם מועיל ונגיש, לטובת חיפה, הטכניון והדור הבא של החוקרים.

שעת הכרעה

לפיכך, הטכניון והעירייה יידרשו לקבל החלטה:
האם להוביל מהלך של שינוי ייעוד, הריסה ובנייה חדשה, או לשמר את “שכונת הפרופסורים”, שהיא עדות נדירה ומרגשת לפרק מרכזי בהתפתחות המדע וההשכלה הגבוהה בישראל.

תודות

תודתי נתונה בזאת לעמיתתי, אדר׳ נורית שפירא על הצעת הנושא ולד״ר חנה פייגר, מרצה באוניברסיטת חיפה, על הסיור שערכה עמי באתר ועל המידע המרתק ששיתפה שסייעו רבות לגיבוש הכתבה. 

קוראים יקרים,
הכתבות במדור זה מבוססות על מידע גלוי המפורסם במקורות כגון ויקיפדיה ובאתרי אינטרנט אחרים ועלול לכלול אי-דיוקים היסטוריים שונים הנובעים מן המקורות הנ״ל.
אנו מזמינים את קוראינו להציע בניינים כנושאים לכתבות ובמידה ויימצאו סיפורים מעניינים מאחוריהם נשמח לסקור אותם במדור זה.