להאיר, להבהיר, לראות באור אחר, להתחבר למצב המואר. האפלה היא בורות, האור הוא פתיחות ונאורות. אבל זה לא הכל. האור, כך מסתבר, הוא גורם משמעותי ביותר לבריאות הפיזית, הנפשית והרוחנית. עבור בני האדם, האור הוא לא רק עניין של ראיה. הוא חיוני לפעילות הביולוגית של הגוף, למערכת ההורמונלית, לשמירה על יציבות רגשית , לתחושת רעננות וצמיחה קוגניטיבית. השהות בחשכה לפרקי זמן ארוכים משפיעה עמוקות על מערכות הגוף והנפש. היעדר אור לאורך זמן פוגע לא רק במצב הרוח, אלא גם בבריאות הפיזית של האדם.
את איכות האור מודדים בקלווין. K. זו שיטה לתאר את גוון האור. האם הוא חמים וצהבהב, או קר וכחלחל. הטמפרטורה הזו לא מדברת על חום פיזי, אלא על האופי הצבעוני של האור . ערכים נמוכים אומר אור חם , צהוב-כתום, כמו נר או מנורה ישנה. ערכים גבוהים מאפיינים אור קר, לבן-כחול, כמו אור יום בצהריים או מסכי מחשב.
אור היום ואור הבריאה
הכל התחיל כשהחלטתי להחליף את התאורה בבית. לא היה מספיק אור בחדר העבודה, בחדר השינה האור מהמנורה היה בוהק מיד, ובסלון, שם יש חלונות גדולים עם אור טבעי, התלבטתי איזה תאורה תתאים לערב, במיוחד לשעות בהן אנחנו, רחמנא ליצלן, שרועים מול הטלוויזיה. מה הכי טוב? אור טבעי, אור מלאכותי, אור לבן, אור צהוב, ניאון, הלוגן… שאלתי חברים מה הם חושבים אבל לא היתה שם הכוונה ברורה. אז התחלתי לבדוק.
מה אתם חושבים שהכי טוב? מה הכי רומנטי. מה הכי בריא – או פחות מזיק? איזה אור אתם אוהבים ובאיזה שעות או ימים? מסתבר שזאת אינה שאלה פשוטה והתשובה עליה היא שילוב של מצב פסיכולוגי, בריאות הגוף, גישה אסטטית בנושא עיצוב תאורה, ואפילו פילוסופיה.
המילה אור טומנת בחובה עולם ומלואו. בסינית המילה "דאו" פירושה "הדרך", נחשבת בלב הפילוסופיה הדאואיסטית לעיקרון הקוסמי העליון, זה שמכוון את העולם ברמה הנסתרת והגלויה, ללא צורה או שם. הדאו איננו אל דתי בעל אישיות, אלא חוק טבע עמוק, תנועה נצחית, דרך שכוללת הכל ואיננה זקוקה להסבר. מפתיע לגלות, שבעוד שבמזרח ה"דאו" הוא הדרך, במערב מתכנסות מילים אחרות לאותו שורש רעיוני. בשפות לטיניות ואינדו-אירופיות, המילה "Deus" (אלוהים בלטינית), ו־"Dies" (יום), נובעות מאותו שורש קדו – dyeu – שפירושו: "לזהור", "להאיר".
גם שמו של האל זאוס, ושל יופיטר הרומי, מגיע מאותו שורש שמימי של אור היום, של ברק, של שמים פתוחים. בשפה ההודית העתיקה, סנסקריט, אל השמים הקדום, אבי השמיים, נקרא Dyaus Pitar , ומשם כנראה נגזר השם יופיטר, האל הרומאי. האור מסמל כוח שגדול מהאדם אבל מלווה אותו, מחיה אותו ומאפשר לו לראות את העולם, את החיים ואת התהליכים. בעברית האור מסמל את גילוי האל, את התורה אורה, את ראשית הבריאה. ויהי אור.
לאבד את תחושת הזמן בחשכה
השעון הצירקדיאני (שעון ביולוגי פנימי בן כ-24 שעות) מושפע ישירות מאור טבעי. כשאין חשיפה לאור יום, נוצרת הפרה של מחזורי שינה ופגיעה בשעון הביולוגי. הגוף מתקשה לזהות "יום" ו"לילה", מה שגורם לקשיי הירדמות, עייפות מתמדת, שינה לא סדירה ופגיעה בייצור של הורמונים. מחקר שנעשה על אנשים ששהו ימים רבים במערות מצא שאנשים נטו לפתח תחושה של ימים ארוכים יותר, בני 25–28 שעות בלי לדעת מתי יראו אור יום.
אור (במיוחד אור כחול בשעות בוקר) מעכב את הפרשת מלטונין, ההורמון שמשרה שינה. בחושך מתמיד, מלטונין מופרש בשפע, וזה יוצר תחושת עייפות, דיכאון, חוסר ערנות. גם סרוטונין, המעורב בשיפור מצב הרוח, מושפע מאור שמש ולכן חשכה ממושכת יכולה לגרום לתחושת דכדוך. מישל סיפרא, Michel Siffre , חוקר צרפתי ששהה חודשים במערות ללא גישה לשעון או אור טבעי. הוא איבד תחושת זמן, השינה והערות התבלבלו, הוא חווה קשיי זיכרון ומצב רוח ירוד.
בעונות חשוכות אנשים נוטים לדיכאון עונתי ודיכאון כללי -SAD – Seasonal Affective Disorder. הסימפטומים הם עייפות, ירידה במצב הרוח, חוסר מוטיבציה. אצל אנשים החיים באזורים בהן ישנן תקופות ארוכות של חשכה, התופעה של SAD שכיחה יותר. החוקרים בתחנות מחקר באנטרקטיקה, שנמצאים חודשים באפלה, סובלים מדיכאון, עייפות ופגיעה בתפקוד קוגניטיבי.
שהות ממושכת בחשכה מוחלטת עשויה להשפיע על כושר ההסתגלות לאור, ירידה ברגישות לצבעים, קשיים במיקוד לאחר חשיפה חוזרת לאור. בחושך תחושת זמן משתבשת. אנשים שנשארו לבד בחשכה במשך שבועות תיארו "אובדן תחושת זמן" ובלבול בין לילה ליום. התופעה הזאת מוכרת במחקרים שנעשו על תושבי במערות וגם על אנשים שהיו בתנאי בידוד תקופות ארוכות.
השפעת האור על מצב הרוח
אור טבעי מעורר את המערכת האנדוקרינית (ההורמונלית), עוזר לתיאום שעונים ביולוגיים פנימיים, מווסת מצב רוח באמצעות הורמונים כמו סרוטונין ודופמין. חשיפה לאור שמש (UVB) הכרחית לייצור ויטמין D בגוף, ועוזר לאיזון מצב הרוח ולבניית חוזק העצמות. חוסר בויטמין D עלול לגרום לירידה בחוזק העצמות, עייפות ודיכאון.
התאמה נכונה של תאורה יכולה לשנות את כל החוויה הלימודית, לא רק את הציונים. בבית ספר באירופה ערכו ניסוי. בחדר אחד התקינו תאורת לד לבנה חזקה, ובשני עם תאורה חמה ורכה. "הילדים בכיתה שלנו לא הפסיקו לזוז. ואז החליפו את גופי התאורה לתאורה לבנה אבל מרוככת, בלי ריצוד. גם הוסיפו אור טבעי דרך חלונות שהיו מוסתרים קודם. בתוך שבועיים . זה היה מדהים. פחות תלונות על כאבי ראש, יותר שקט בשיעור. אפילו המורה התחילה להרגיש אחרת."
אור טבעי, הוא אור השמש, נחשב לבריא והמאוזן ביותר לגוף ולנפש. הוא משתנה לאורך היום. בבוקר הוא רך וכחלחל, בצהריים לבן-חזק, ובערב זהוב וחם. אור טבעי בבוקר מסנכרן את השעון הביולוגי, משפר מצב רוח ועוזר אפילו במצבים של דיכאון עונתי. האור של הבוקר תורם לייצור ויטמין D. אור כחול בלילה, כמו מסכים וניאון, כלולים לדכא ייצור מלטונין ולפגוע בשינה. לכן ביום עדיף חשיפה לאור שמש או אור לבן-קר, ובערב לעבור לאור צהוב חם כדי להרגיע את הגוף ולהכין אותו לשינה.
אור כחול (כמו אור יום) משפיע ישירות על ערנות וריכוז, דרך הפעלת חלקים במוח הקשורים לדריכות. עוד סיבה למה לא כדאי לישון בחדר שיש בו אור כחול. במקומות עבודה עם תאורה חלשה, העובדים חווים יותר טעויות, עייפות וקושי קוגניטיבי. אך צריך לזכור שתאורה מלאכותית לא מחליפה אור טבעי. תאורה פלואורסצנטית או LED מחקה רק חלק מהספקטרום של אור יום, ומחקרים מראים שתאורה מלאכותית לא מספקת לעידוד מלטונין וסרוטונין במידה טבעית.
אור כחול מהמסכים בלילה משבש את השעון הביולוגי. אור חם לקראת שינה הוא כמו חיבוק למוח. עומר, סטודנט, התקשה להירדם בלילות. הוא חשב שזו חרדה מהלימודים. "הייתי הולך לישון עם הסדרה האהובה עליי, עד שנרדמתי. אבל בפועל – נרדמתי מאוחר, קמתי עייף, לא הייתי מרוכז. אחרי שמישהי סיפרה לי על ההשפעה של האור הכחול, ניסיתי שבוע בלי מסכים אחרי 21:00. במקומם הדלקתי מנורת מלח כתומה, השמעתי ברקע מוזיקה שקטה, קראתי ספר. נשמע ניו אייג'? אולי. אבל זה עבד. אני נרדם מהר, ישן עמוק, וקם כמו בן אדם."
אור לבן במשרד, אור צהוב בסלון
ב 2014 פורסם במגזין לפסיכולוגיה סביבתית מחקר על השפעת האור על מצב הרוח ועל הריכוז. החוקרים מצאו כי תאורה חזקה, במיוחד אור לבן-קר מגבירה עוררות, חדות מחשבתית ומתח נפשי. לעומת זאת, אור חם מעודד רוגע, אינטימיות, ומוריד מתח. מסקנת המחקר היתה שהשימוש באור חם בערב עשוי לתרום לרוגע נפשי, שינה טובה יותר ולתחושת שלווה בבית.
ב-2018 פרסם במגזין פסיכיאטריה מחקר על הקשר בין אור יום לבריאות נפשית . המסקנות היו שחשיפה מועטה לאור טבעי , מצב של עבודה במשרדים חשוכים, נקשרה לדיכאון עונתי, פגיעה בריכוז, עייפות וחוסר אנרגיה. לעומת זאת, חשיפה יומית לשמש בבוקר שיפרה את המצב הרגשי והפחיתה חרדה.
האור הלבן, אור קר כמו ניאון, פלורסנט, לדים מסוימים, מגרה, ערני, מתאים למקומות עבודה. אור חזק אך קר נפוץ במוסדות. כאשר הוא מלווה בריצוד, הסתבר שזה עלול להפריע לעיניים ולמוח.
אור צהוב חם כמו נורות להט, חלק מהלדים, אור רגוע, רך, מתאים לבית, במיוחד בערב. אור חם, עמום, צהבהב, נחשב לאור הכי רומנטי. נרות, מנורת לילה רכה, או תאורה בגווני זהב כתום. זה יוצר אינטימיות, תחושת חום וביטחון. מבחינה פסיכולוגית, אור חם גורם לנו לחוש נינוחים יותר. מסתבר שתאורה רכה ומחבקת תורמת לקרבה ולתקשורת.
רוני ונעמה, זוג מהצפון, ניסו לשפר את האווירה בבית אחרי תקופה של מתח זוגי. "היינו כל הזמן באור לבן, חזק, מהתקרה. זה התאים כשעבדנו מהבית, אבל בערב פשוט לא הצלחנו 'לרדת' לרוגע. כאילו כל הזמן אנחנו במשרד. הייתה תחושת ניכור, לא היה חשק להתקרב. חבר הציע לנו להחליף את הנורה במנורה עומדת עם אור צהוב. זה שינה הכול. כאילו משהו הרגיע בבת אחת. פתאום רצינו לשבת בסלון, לדבר, לשתוק. כאילו הפכנו את הבית לבית, לא לתחנת עבודה. מאז, כשיוצאים משעות העבודה ועוברים לסלון, האור הצהוב יוצר את השלווה במרחב שלנו."
ב-2020 פורסם מחקר שבדק את הקשר בין חשיפה לאור ובריאות העיניים. הסתבר שילדים שנחשפו יותר לאור טבעי במהלך היום, פיתחו פחות קוצר ראייה. אור טבעי מעודד שחרור דופמין ברשתית, שמווסת את גדילת גלגל העין. במחקר אחר שנעשה ב 2016 הסיקו החוקרים שאור לד חזק לבן וקר עלול לגרום ליובש בעיניים, טשטוש ראיה זמני ועייפות, במיוחד כאשר נעשה בו שימוש בלילה. אור טבעי הוא משאב קיומי, לא רק עיצובי. בעבודה הוא ההבדל בין השראה לשחיקה. הילה עבדה 7 שנים במשרד מואר טבעית. כשהעבירו אותה לפינה פנימית בלי חלון, הכל השתנה. "חשבתי שאני מדמיינת. פחות חשק, פחות יצירתיות, כל הזמן עייפות. בבוקר זה עוד היה סביר, אבל אחרי הצהריים הרגשתי שהמוח נכבה. בסוף ביקשתי לעבור חזרה – רק בגלל האור. פתאום חזרה לי האנרגיה, שוב הייתי ערנית ומלאת רעיונות. כל כך לא הערכתי את האור הטבעי עד שהוא נעלם." היום אני יודעת שהאור לא רק עוזר לי לראות טוב יותר את הדברים, הוא מקור אנרגיה עבורי, מקור של איכות חיים