אין ספור פעמים דווח על הרטייה השחורה שכיסתה את עינו השמאלית של משה דיין ז"ל. עד כדי כך שהיא הפכה ל"סמל" של הרמטכ"ל והשר המפורסם הזה.
על נסיבות איבוד העין פורסם כך: במלחמת העולם השנייה התקיים שיתוף פעולה בין הבריטים לבין הישוב העברי בארץ כנגד האויב הגרמני ובני בריתו. משה דיין נמנה עם כוח עברי בפיקוד יצחק שדה, במסגרתו סייע כוח זה לבריטים ולבני בריתם במשימות סיור ולוחמה זעירה.
ביוני 1941, כוח של הדיוויזיה האוסטרלית נע על כביש החוף צפונית לראש הניקרה. דיין צורף לכוח זה כמורה דרך. צלף צרפתי פגע במישקפת שקירב דיין לעיניו, ורסיסי זכוכית ומתכת פגעו בעינו השמאלית.

דיין הובהל אל בית החולים "הדסה" שברחוב שמריהו לוין בחיפה (מול הכניסה לטכניון בהדר), טופל ושוחרר עם המיסמך הבא: "לכול מאן דבעי: הרינו מאשרים בזה שהא' דין משה הובא אל בית החולים שלנו ביום 8.6.1941. הבדיקה הוכיחה שהיה לו פצע מצד הפנימי של העין השמאלית, והמשמש בתור מקום כניסה של קלע. מקום יציאה לא היה. הקלע הוצא לפני שהובא אל ביה"ח. חלל המצח היה פתוח ועצמות האף היו שבורות. העין השמאלית היתה מעוכה. צלום רנטגן מראה שנשארו הרבה רסיסי מתכת בעצמות הפנים.
"ביום 15.6.41 עזב את ביה"ח. הוא ישאר סומא בעינו השמאלית, וזקוק עדיין לרפוי ממושך של שברי עצמות האף. כמו כן נפגעו שלוש אצבעות בידו השמאלית. שתיים מהן תהינה זקוקות לרפוי ממושך, ויתכן שישאר בהן מום. (חתימה) ד"ר ז. רבינוביץ, רופא בי"ח".


כמה יפה שאף שחלפו 84 שנים, המסמך עדיין נשמר.
השימוש בעין אחת היה קשה לדיין שהתלונן בזכרונותיו על הקושי למזוג תה מקומקום,
שכן בשימוש בעין אחת מאבדים את עומק הראיה.
תודה על השיתוף.
אני עיוור בעין ימין. זה עניין של להתרגל לזה. אני (70) עדיין קרטקה (שוטוקאן). אבל למרות ההגבלה, לא פגעתי באף אחד בדוג'ו. רק בחוץ, כשתקפו אותי. כמובן, זה לא מהווה השוואה לצבא. החיים ממשיכים.