רוזי בן יעקב הלכה לעולמה: מורה חיפאית עם מורשת של חינוך וגשרים בינלאומיים

(חי פה) – המורה רוזי בן יעקב, דמות מופת בעולם החינוך החיפאי, הלכה השבוע לעולמה בגיל 74. במשך עשרות שנים הייתה רוזי חלק בלתי נפרד ממערכת החינוך של בית הספר ליאו באק, שם לימדה, חינכה, יזמה והובילה פרויקטים חינוכיים פורצי דרך, במיוחד בתחום הקשרים הבין-לאומיים בין תלמידים בישראל ובגרמניה. תלמידים, עמיתים ומנהלים נפרדים ממנה בכאב, ומספרים על אישיות נדירה שפעלה מתוך שליחות, מסירות ותחושת אחריות חינוכית עמוקה.

שנים של עשייה חינוכית בליאו באק

רוזי בן יעקב התחילה את דרכה כמורה בבית הספר הטכני בסמ"ת, אך את מירב שנות הקריירה שלה הקדישה לבית הספר ליאו באק. היא החלה ללמד שם בתחילת שנות ה-80, ועד ליציאתה לפנסיה לפני כשבע שנים, הייתה דמות מרכזית בצוות ההוראה של בית הספר. היא לימדה אנגלית, חינכה דורות של תלמידים, והובילה יוזמות חינוכיות רבות, חלקן בקנה מידה בין-לאומי.

דמות חינוכית אידיאולוגית ומקצועית

מנכ"ל ליאו באק, הרב אופק מאיר, ספד לרוזי והדגיש את התרומה המשמעותית שלה למוסד: "רוזי הייתה אשת חינוך במלוא מובן המילה. עשרות שנים הקדישה מליבה, מנשמתה ומיכולותיה הייחודיות לליאו באק – מוסד שהיה לה לבית אידיאולוגי ומקצועי. היא לא רק עבדה שם – היא חיה את המקום, את רוחו, את ערכיו ואת חזונו". רוזי לא רק העבירה שיעורים – היא יצרה, בנתה, וטיפחה מערכת שלמה של ערכים חינוכיים סביב הקשרים בין ישראל וגרמניה.

פרויקט חינוכי עם שליחות בין-לאומית

אחת מהתרומות המרכזיות של רוזי הייתה יוזמת הקשרים בין בתי ספר בישראל ובגרמניה. הפרויקט, שהחל כחזון אישי, הפך למפעל חינוכי של ממש: חילופי תלמידים, שליחות של מורים ללמד בגרמניה, וביקורים הדדיים של תלמידים ומורים משני הצדדים. רוזי הייתה הגשר בין התרבויות, והובילה את המפגשים מתוך אמונה בכוחו של החינוך לרפא פצעים היסטוריים.

חזון עמוק לשיח בין דורי

ורה לחמנוביץ', מורה שליוותה את רוזי לאורך שנים, סיפרה כי הפרויקט היה מפעל חיים של ממש: "אין הרבה מורים שהרימו פרויקט מ-0 כמוה. היא ראתה בזה שליחות, לגשר על המשקעים שיש בין ישראל לגרמניה". המפגשים כללו לא רק תלמידים אלא גם מורים, שלמדו להכיר זה את תרבותו של זה לעומק. מורים גרמנים הגיעו לליאו באק ולימדו, והחוויה הייתה משמעותית לשני הצדדים. לחמנוביץ' מתארת גם כיצד רוזי דאגה לכך שגם תלמידים מעוטי יכולת יוכלו להשתתף במשלחות, תוך גיוס תרומות ומאבק למען שוויון הזדמנויות.

קשרים ששרדו עשרות שנים

לחמנוביץ' ציינה כי ישנם בוגרים ששמרו קשר עם המארחים הגרמנים שלהם גם 20 שנה לאחר המשלחת. הקשרים היו אמיתיים ועמוקים, והעידו על הצלחתה של רוזי ביצירת חיבורים אנושיים בעלי משמעות ארוכת טווח. "תפיסת העולם של רוזי הייתה לעשות משהו אמיתי, משהו שישאר", היא אומרת.

תרומתה החינוכית והאישית

לצד פעילותה הבין-לאומית, רוזי הייתה מורה מעולה לאנגלית, מסורה ומקצועית. היא ידעה כיצד לגשת לתלמידים, איך לעודד ואיך לחזק את מי שהיה זקוק לתמיכה. היא גם השתתפה באירועי יום השואה וסיפרה את סיפור משפחתה, מתוך תחושת שליחות לזכור ולהזכיר. עמיתיה מספרים על אישה רחבת אופקים, אוהבת ספרות ומוזיקה, עדינת נפש אך גם נחושה ומסורה.

מורה שהייתה גם אשת שיחה וחברה

לימור גנות, מורה נוספת שלימדה לצד רוזי במשך 20 שנה, מתארת את הקשר האישי העמוק ביניהן: "רוזי הייתה חברה אמיתית. היא תמיד שיתפה מניסיון חייה, ולא נתנה לי להרגיש צעירה או פחות מנוסה ממנה". גנות מספרת על האהבה של רוזי לתרבות, על הזוגיות המיוחדת שהייתה לה עם בעלה גבי שנפטר במפתיע, ועל ההתמודדות שלה לאחר מותו, תוך המשך העבודה והעשייה למרות הכאב. "כשמדברים על עדינות נפש מדברים על רוזי", מוסיפה גנות, "היא הייתה מצד אחד כזו עילוי ועדיין צנועה עם נימוס ארופאי. תמיד מוקפת בחברות מאוד טובות וללא ספק אושייה בליאו באק, מהדור של הנפילים של פעם. מוסר העבודה שלה היה ב-DNA שלה".

מסירות שאין לה תחליף

רוזי הייתה ידועה במוסר העבודה שלה ובתחושת האחריות שנטלה על עצמה. "היא תמיד עשתה כל דבר עד הסוף", מספרת לחמנוביץ'. גם לאחר הפרישה, כאשר הייתה זקוקה לעזרה, עשתה זאת בצניעות ובאופן שלא רצה להפריע לאחרים. ההתנהלות שלה התאפיינה בנימוס אירופי, בצניעות יוצאת דופן, ובאכפתיות אנושית אמיתית.

מורה שלא ויתרה על אף תלמיד

אבינועם הרטל, תלמיד שלימדה רוזי אנגלית, נזכר: "היא תמיד ידעה איך ליצור אווירה נעימה בכיתה, היא לא הסכימה לוותר על אף אחד, גם כשהיו תלמידים שחשבו שהם לא יצליחו ואין להם סיכוי". הוא מספר כיצד עודדה אותו להישאר במסלול של 5 יחידות באנגלית למרות הקשיים, ושיתפה את התלמידים בחוויות האישיות של משפחתה כניצולי שואה. "היא הייתה אדם מקסים, אישה מאוד מיוחדת", הוא מסכם.

זכרה יישמר בלבבות הרבים שנגעה בהם

רוזי בן יעקב הותירה אחריה לא רק שלושה ילדים ונכדים, אלא גם מאות רבות של תלמידים, מורים, מנהלים ושותפים חינוכיים שהושפעו מעשייתה. דמותה תמשיך להדהד במסדרונות ליאו באק ובקהילה החינוכית כולה, כסמל למחויבות חינוכית, להבנה בין-תרבותית, וליכולת לחולל שינוי עמוק ומשמעותי בעולם.

ת.נ.צ.ב.ה