(חי פה) – בערב שלאחר שביעי של פסח, כשהאביב מתמזג בניחוחות מתוקים של קינוחים ביתיים, עליזה אלקיים עבאדי בת 72, אם לארבעה וסבתא לאחד עשר נכדים פותחת את דלת ביתה בלב רחב ומזמינה את כל מי שחפץ לחגוג עמה את חג המימונה. כבר חמש עשרה שנה, מאז פטירת הוריה, היא מקפידה לקיים את החג הזה בכל שנה מחדש – בטוב לב, ברוחב יד, ובתחושת שליחות של ממש.

בערב שאחרי שביעי של פסח, כשהאביב כבר מתפשט בכל פינה והלב פתוח לקראת התחדשות, מגיע חג המימונה — חג מסורתי מלא שמחה, טעמים, צבעים, ורוח של אחווה ונדיבות. מדובר באירוע שמאיר את הבתים באור ייחודי וממלא את הלב באהבה.
דלתות הבתים נפתחות לרווחה ומארחות באהבה כל מי שמעוניין להשתתף. בני המשפחה, לבושים בכפתנים צבעוניים ומעוטרים, מקבלים את פני האורחים בחיוך רחב ובלב שמח. האווירה שוקקת חיים, ריחות מתוקים ממלאים את האוויר, והשולחן – שולחן שהוא גן עדן עלי אדמות.
על שולחן המימונה תמצאו עושר של מטעמים מסורתיים ומפנקים – מעשה ידיהן של נשים ששמרו באהבה על מסורת הבישול והאפייה. המופלטות, גיבורת הערב, מונחות זו על גבי זו על טס נחושת מבריק, נוטפות חמאה ודבש, ומעלות ניחוח מפתה שמחמם את הלב. לצידן, תמצאו עוגיות מסורתיות, מיני מתוקים צבעוניים, תמרים, פירות מסוכרים, ריבות תוצרת בית ומשקאות צוננים ומרעננים.

המימונה של עליזה – מסורת, שורשים, ואהבת אדם
בראיון לחי פה, מספרת עליזה על הקשר העמוק שלה לחג, ולמרות שלא גדלה כ"מרוקאית טיפוסית", לדבריה, התרבות חיה ונשמה בביתה מילדות. "גדלתי באילת עד גיל 18, ובבית דיברו עברית, אבל המנהגים המרוקאיים היו חלק בלתי נפרד מחיינו", היא נזכרת. "כשהגענו לחיפה, למשפחה המורחבת, חוויתי לראשונה את המימונה במלוא ההדר – שולחנות עמוסים, אנשים שלא מפסיקים להגיע, ושמחה שלא נגמרת".
הסקרנות הובילה את עליזה לחפש את שורשיה של החגיגה הצבעונית. עליזה בעלת ארבעה תארים אקדמיים, וכיום גם סטודנטית ללימודי זיקנה, יוצרת, כותבת שירה ואף הוציאה ספר ילדים מספרת שלמדה כי מקור המימונה אינו חד-משמעי.
"יש הסוברים שמדובר בציון המעבר בין האביב לקיץ, אחרים טוענים שזה יום פטירתו של רבי מימון – אביו של הרמב"ם. ויש גם את הפירוש שמדובר במזל – 'מימון' במרוקאית. יש מי שרואים בכך גם טקס של שלום ורעות בין יהודים לערבים – אחרי פסח, כשהחמץ שנמכר לערבים הוחזר, היהודים היו מארחים את שכניהם בכבוד ובשמחה".


אחד המאפיינים המרגשים של חג המימונה בעיניה, הוא האופן שבו הדלת פתוחה – תרתי משמע. "זה לא חג של הזמנות. אתה רואה בית עם שולחן מימונה – אתה נכנס. כולם מתקבלים בברכה". וכך בדיוק מתנהלים הדברים בביתה: "אצלי לא מכניסים חמץ עד צאת החג. כשהילדים מגיעים – אנחנו עורכים שולחן מלא כל טוב, עם כל מי שרוצה לבוא. בכל שנה יש גם אורחים חדשים".
עליזה לא רק חיה את המסורת – היא מעבירה אותה לדור הבא. "בשנה שעברה הילדים לקחו על עצמם את פרויקט המופלטות, ואני הייתי המארחת הראשית. חשוב לי להטמיע את המורשת הזאת בזיכרון של הנכדים.

אבל הסיפור של עליזה הוא הרבה מעבר למופלטות ונענע. אישה חמה, אינטיליגנטית, מלאה באנרגיה חיובית ובשמחת חיים נדירה. בעבר, היא אף תרמה כליה לבעלה, שלא היה מרוקאי אך נטמע לחלוטין בתרבות. "למרות שהוא נפטר, אני ממשיכה את המסורת בעונג. אפילו בקורונה – חגגנו בלי אנשים, אבל הכנתי וחילקנו מהדלת".
המסר שלה פשוט, אבל עמוק: "תחיו בתודעה של ברכה, שפע, והכנסת אורחים. מי שבא – ברוך הבא. תמיד יש מקום. תפתחו את הלב, תכילו, תביטו על השונה בעין טובה. אם כל אחד מאיתנו יעשה דבר קטן – פעם ביום, פעם בשבוע או פעם בחודש – נבנה כאן חברה טובה ובריאה יותר".
ועליזה, כמו המימונה עצמה, היא שילוב מופלא של מסורת, קבלה, מתיקות ותקווה.

עליזה מזמינה אתכם לחגוג מימונה בביתה

טקסט שירה אותו כתבה עליזה על ערב המימונה:
עֶרֶב מֵימוּנָה הִגִּיעַ, יוֹם שָׂמֵחַ וְטוֹב,
הַבַּיִת נִפְתָּח בְּשִׂמְחָה לְאוֹרְחִים רָב,
הַמְּאָרְחִים לְבוּשִׁים בְּכַפְתָּנִים יְפֵיפִים,
מְעֻצָּבִים בְּחָרוּזִים וְחוּטִים צִבְעוֹנִיִּים,
וְהַמַּרְאֶה כֹּל כָּךְ מַרְהִיב וְנָעִים,
כְּמוֹ חֲלוֹם בְּלֵיל קַיִץ חָם וְרָטוֹב.
…
מֵימוּנָה, מֵימוּנָה, חַג שֶׁל שִׂמְחָה וְאוֹר,
שֻׁלְחָן עָרוּךְ כְּגַן עֵדֶן מְפֹאָר,
מַטְעַמִּים מְתוּקִים, צִבְעוֹנִיִּים וְטְעִימִים,
מֵידֵי נָשִׁים אֻמָּנִיּוֹת מֻפְלָאִים,
טַעַם גַּן עֵדֶן עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
הַשֻּׁלְחָן מָלֵא כָּל טוּב וְעֹנֶג,
בְּצַלָּחוֹת הַגָּשָׁה מַרְהִיבוֹת בְּיוֹפִי וָצֶבַע,
הַלָּבָן וְהַזָּ'בָּן מֻגָּשִׁים בִּכְדִים מְיֻחָדִים,
מַעֲשֵׂי אֻמָּן שֶׁנֶּעֱשׂוּ בְּאַהֲבָה גְּדוֹלָה,
וְרֵיחַ הַמַּאֲכָלִים נִיחוֹחַ מְשַׁכֵּר,
כְּמוֹ בּוֹשֶׂם נָדִיר וְיָקָר.
…
מֵימוּנָה, מֵימוּנָה, חַג שֶׁל שִׂמְחָה וְאוֹר,
שֻׁלְחָן עָרוּךְ כְּגַן עֵדֶן מְפֹאָר,
מַטְעַמִּים מְתוּקִים, צִבְעוֹנִיִּים וְטְעִימִים,
מֵידֵי נָשִׁים אֻמָּנִיּוֹת מֻפְלָאִים,
טַעַם גַּן עֵדֶן עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
הַמֻּפְלָּטָות עַל טַס נְחֹשֶׁת מַבְרִיקוֹת,
וְהַשֶּׁמֶן זוֹהֵר כְּאוֹר הַכּוֹכָבִים,
נִמְרָחוֹת בְּחֶמְאָה וּדְבַשׁ מָתוֹק,
מְגֻלְגָּלוֹת אוֹ מְקֻפָּלוֹת לְמִשְׁוּלָשִׁים קְטַנִּים,
וְטַעְמָן נִמְס בַּפֶּה בְּעֹנֶג רַב,
חֲוָיָה מְתוּקָה וּמְשַׂמַּחַת לַלֵּב.
…
מֵימוּנָה, מֵימוּנָה, חַג שֶׁל שִׂמְחָה וְאוֹר,
שֻׁלְחָן עָרוּךְ כְּגַן עֵדֶן מְפֹאָר,
מַטְעַמִּים מְתוּקִים, צִבְעוֹנִיִּים וְטְעִימִים,
מֵידֵי נָשִׁים אֻמָּנִיּוֹת מֻפְלָאִים,
טַעַם גַּן עֵדֶן עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
כּוֹסוֹת תֵּה מְהַבְהֵבִים בְּקַנְקַנִּים מְרֻקָּעִים,
עִם רֵיחוֹת נְעָנָע רַעֲנַנִּים וְנִפְלָאִים,
הַטַּעַם הַמָּתוֹק מִתְמַזֵּג בְּנֹעַם,
עִם הָרֵיחַ הַמְּרַעֲנֵן שֶׁל הַנַּעֲנָע,
וְהַשִּׂיחָה קוֹלַחַת בְּשִׂמְחָה וְהֲנָאָה,
עֵרֶב שֶׁכֻּלּוֹ חַיִּים וְאַהֲבָה.
…
מֵימוּנָה, מֵימוּנָה, חַג שֶׁל שִׂמְחָה וְאוֹר,
שֻׁלְחָן עָרוּךְ כְּגַן עֵדֶן מְפֹאָר,
מַטְעַמִּים מְתוּקִים, צִבְעוֹנִיִּים וְטְעִימִים,
מֵידֵי נָשִׁים אֻמָּנִיּוֹת מֻפְלָאִים,
טַעַם גַּן עֵדֶן עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
הַלֵּב מִתְמַלֵּא שִׂמְחָה וְהוֹדָיָה,
עַל הַחַג הַיָּפֶה וְהַמְּסֹרֶת הַנִּפְלָאָה,
הַמִּשְׁפָּחָה יַחַד, חֲבֵרִים קְרוֹבִים,
חוֹגְגִים בְּשִׁיר וְזֶמֶר וּמְחוֹלִים סוֹחֲפִים,
וְהַתִּקְוָה לְשָׁנָה טוֹבָה וּמְבֹרֶכֶת,
מְמַלְּאָה אֶת הַנְּפָשׁוֹת בְּאוֹר גָּדוֹל.




נוגה תודה רבה על הפניה אלי ולסמר על הראיון וכתיבת הכתבה מודה לכן מאוד ברוכות תהיו ..
הכתבה מקדמת רב תרבותיות בחברה. ישראלית .היה ערב מרגש נעים מאיר טעים צבעוני והכי הכי חברתי ומשפחתיבמיוחד הנכדים הגדולים השתתפו בעריכת השולחנות והכנת מגשי המתיקויות של עוגיות ריבות וכל מיני תודה לאורחים האוהבים שהגיעו
לכבוד לי.
"אסור לסלף את ההיסטוריה-
המורוקנים נהגו רוב הזמן באכזריות כלפי המיעוט העברי"
את הדברים כתב בכתבה נרחבת ד"ר גב"י בוטבול יליד מרוקו שהוא גם חוקר קהילות ישראל וסופר.
מומלץ לקרוא את כתבתו באתר מקור ראשון , ובאתרים אינפורמטיביים אחרים על הפרעות שעברו ולא רק במרוקו, אפרופו ימים אלו שאותם חוגגים אולי שכחו וזה עוד לפני 1948.
אז על איזה שלום ואיזה רעות בדיוק מדובר??