הכרמל מציג לנו פרחים בכל עונות השנה.
בטור זה נציג תמיד פרח אחד מפרחי הכרמל, במקביל להופעתו בשטח, ואתם תוזמנו לבקר אותו באחד המקומות בו הוא פורח.
זלזלת הקנוקנות
זלזלת הקנוקנות היא צמח מטפס הפורח בחודשים דצמבר-ינואר, בעונה שרק מעט פרחים פורחים בה. פריחתה עשירה ולעיתים מכסה את כל הצמח במרבד פורח וצפוף. הפרחים גדולים ומשולשלים, דמויי פעמונים, המגינים על האבקנים מפני הירטבות ממי הגשם.
לפרח 4 עלי כותרת גדולים, צבע הכותרת הוא לבן-קרם, צידם החיצוני של עליי הכותרת שעיר. לפרח אבקנים מרובים וכך גם עלי השחלה.
תעודת זהות
- משפחה: נוריתיים
- שורש: מערכת שורשים מפותחת, מספקת יציבות ויכולת התפשטות.
- גובה: מתאים עצמו לגובה הפונדקאי, יכול להגיע לגובה של מספר מטרים.
- עלים: עלים בעלי צורות שונות – חלקם דמויי ביצה, חלקם מנוצים למספר עלעלים רחבים. עוקצי העלים ארוכים ומסתלסלים, באמצעותם הם נתפסים בגבעולים ובעצמים קרובים.
- גבעול: זקוף, ארוך ומסתלסל, כרוך סביב עצמים סמוכים.
- פריחה: פורח בעיקר בחורף, בתקופה שבין דצמבר לינואר.
- פרחים: גדולים, דמויי פעמון, בצבע לבן קרם. הפרחים שעירים בצידם העליון.
- מבנה הפרח: 4 עלי כותרת, מרובה אבקנים ועלי שחלה מופרדים.
- פרי: נושא בראשו ציצית מנוצה.
- ריח: הפרחים אינם בעלי ריח מובהק.
- צוף: אין צוף, אך הם מושכים דבורים המאספות את האבקה.
- שימושים: בעיקר כצמח נוי.
- תפוצה בארץ: נפוץ בחורש הים-תיכוני, גדל בעיקר בגדרות, דרדרות אבן ובאזורים פתוחים אחרים.
מקום לפגוש בפרח השבוע
כניסה משנית לחורשת הארבעים כ-600 מטר דרום מערבית על כביש 672 מהכניסה הראשית לפארק הכרמל.
- סע בשדרות אבא חושי מהאוניברסיטה לכיוון עוספיה.
- בכניסה הראשית לפארק הכרמל פנה שמאלה (לכיוון צפון מזרח) והחנה את הרכב.
- רד מהרכב, בצידה השמאלי של דרך הכניסה לחורשת ארבעים – מול עמדת המכירה של פיתות דרוזיות תוכל להבחין בזלזלת הקנוקנות המטפסת על עץ אלון.
אם תלכו לבקר את הפרח בחברת ילדים, תוכלו לספר להם את האגדה על זלזלת הקנוקנות.
האגדה על זלזלת הקנוקנות
לפני שנים רבות, בעמק נסתר בין ההרים, חיה נערה בשם ליאורה. היא התגוררה בבקתה קטנה בקצה היער ואהבה מאוד פרחים וצמחים. שערה הארוך היה תמיד מקושט בענפי פרחים ריחניים. לליאורה היה לה חלום: למצוא את "פעמוני החורף", פרחים מסתוריים שנאמר עליהם שהם מטפסים על עצים וסלעים ופורחים רק בעונה שבה הכול סביבם ישן.
האגדה סיפרה שבלב היער העמוק, על הר בין מצוקים תלולים, צומח צמח קסום בשם זלזלת הקנוקנות, שפרחיו דמויי הפעמון מסתירים סוד עתיק: מי שימצא אותם וישמע את צלילם בליל ירח מלא, יזכה למשאלה אחת.
אך האגדה גם הזהירה: הדרך אליהם מסוכנת, ובלילה שבו הפעמונים מצלצלים, היער מתעורר לחיים מסתוריים.
בליל חורף קר, יצאה ליאורה למסע. היא צעדה לתוך היער, חמושה בפנס ובאומץ לב. היא חיפשה את הפרח כל הלילה, וכשהשמש החלה לעלות, היא הבחינה בגבעול ירוק מטפס על עץ עתיק. על הגבעול צמחו פרחים לבנים דמויי פעמון, יפים מכפי שדמיינה אי פעם.
אך אז נשמעה לחישה בין העצים. "מי העז להגיע עד כאן?" שאל קול ומסתורי.
מתוך הצללים הופיע יצור גבוה, דמוי אדם אך רגליו היו שורשים עבים כרגליו וזרועות שהזכירו ענפים. "אני האלון שומר הזלזלת," הכריז. "המשאלה תהיה שלך רק אם תעמדי במבחן: האם תעזי לטפס עד לפסגת המצוק ולהוביל את פרחי הזלזלץת אל השמש?"
ליאורה, שהייתה מטפסת מנוסה, החלה לטפס על המצוק התלול. זלזלת הקנוקנות צמחה בעקבותיה. קנוקנותיה החזקות שימשו לה אחיזה בטוחה, ועלי הכותרת הלבנים חייכו אליה. כשהגיעה לפסגה, השמיעו הפעמונים צליל עדין ויפה שהדהד ביער כולו.
שוב הופיע היצור, והפעם חייך. "עברת את המבחן, והמשאלה שלך תתגשם," אמר. ליאורה, בהתרגשות, ביקשה שהיער יפרח לעד, גם בחורף הקר ביותר.
מאז, בכל חורף, פורחת זלזלת הקנוקנות, מפיצה את יופייה וממשיכה לטפס מעלה מעלה, מתגברת על כל מה שעומד בדרכה, ןמזכירה את אומץ הלב והאהבה של ליאורה לטבע.