הכרמל מציג לנו פרחים בכל עונות השנה. בטור זה נציג תמיד פרח אחד מפרחי הכרמל, במקביל להופעתו בשטח, ואתם תוזמנו לבקר אותו באחד המקומות בו הוא פורח.
נרקיס מצוי
הנרקיס הוא גיאופיט – צמח רב שנתי בעל איבר אגירה תת קרקעי שצובר חומרים ומים שמאפשרים את התחדשותו. איבר האגירה שלו היא בצל בצבע חום. לנרקיס שני בתי גידול האחד בהר והשני בעמק: נרקיסי ההר גדלים באזורים הרריים סלעיים ופורחים כפריטים בודדים בחודשים נובמבר ודצמבר. נרקיסי העמק גדלים בשלוליות חורף ובשולי ביצות. הם פורחים במשטחים נהדרים בחודשים ינואר עד מרץ, ונותנים לנרקיס את התואר "מלך הביצה".
לנרקיס בין 3 ל-15 עמודי תפרחת, שבכל תפרחת 3 עד 5 פרחים. לפרחים שישה עלי כותרת לבנים, ועטרה צהובה-כתומה במרכזם. הנרקיס מותאם להיטב עונה הגשומה. כל חלקי הצמח דוחים מים, והעטרה מגינה מפני חדירת מים לצוף.
תעודת זהות לצמח נרקיס
- משפחה: נרקיסיים
- שורש: בצל רב-שנתי
- גובה: 25-50 ס"מ
- עלים: עלים סרגליים, חלולים, מסודרים בשני טורים נגדיים ומקבילים
- גבעול: זקוף, חסר עלים
- פריחה: פורח בעיקר בסתיו ובחורף, בין נובמבר למרץ
- פרחים: תפרחת בראש הגבעול, 3-10 פרחים לבנים עם עטרה צהובה במרכז
- מבנה הפרח: 6 עלי כותרת לבנים ועטרה צהובה-כתומה במרכז
- הפרי: הלקט שנפתח לשלושה קשוות ובו זרעים שחורים
- ריח: ריח עז ונעים
- צוף: מכיל צוף המושך חרקים
- שימושים: בעיקר כצמח נוי וליצור בצלים ליצוא
- תפוצה בארץ: נפוץ בגליל העליון, בכרמל, בגליל התחתון, בשרון, בשפלה ובהרי יהודה. נדיר בדרום מישור החוף, בשומרון ובהר הנגב.
מקום לפגוש בנרקיס השבוע
גבעת העיזים בהמשכו של רח' סורוקה ברמת בגין.
- המשך ברחוב סורוקה עד העיקול לרחוב בני ברית.
- צא דרך השער בגדר החזירים, המשך בשביל.
- המשך עוד כ-300 מטר אחרי תחנת הטרנספורמציה.
- כ-50 מטר לפני מפגש השביל בשטח הפתוח פנה ימינה בשביל עיזים (שגם הוא מגיע לשטח הפתוח).
- בעיקול שביל העיזים תוכלו לראות מקבצים של נרקיס מצוי.
אם תלכו לבקר את הפרח בחברת ילדים, תוכלו לספר להם את האגדה על הנרקיס.
אגדת הנרקיס שהתאהב בעצמו
אגדת נרקיסוס היא מן האגדות המפורסמות מהמיתולוגיה היוונית, והיא עוסקת בסיפור על יופי, גאווה ואובדן. פעם, בעמקי יוון העתיקה, נולד נער יפהפה בשם נרקיסוס. הוא היה בנו של נהר אליוס והנימפה לירופה. מרגע לידתו, היה ברור שנרקיסוס ניחן ביופי יוצא דופן. פניו היו כה מושלמים עד שהיו נראות כיצירת אמנות, ושערו היה כגלי זהב מתנוצצים בשמש. כל מי שראה אותו – נימפות, נערות, ואפילו נערים – התאהבו בו מיד.
אבל נרקיסוס היה יהיר וגאוותן. הוא לא שם לב לאהבה שסביבו, ולעג לאלה שניסו להתקרב אליו. יום אחד, התאהבה בו אקו, אחת הנימפות. אקו הייתה נימפה שובת-לב, אך היא סבלה מקללה שהטילה עליה האלה הרה: היא יכלה רק לחזור על דברי אחרים, ולא לדבר בעצמה.
כאשר ראתה אקו את נרקיסוס משוטט ביער, התמלא ליבה תקווה. היא עקבה אחריו, וניסתה להתקרב. אך כשניסתה לפנות אליו, היא הצליחה רק לשקף את מילותיו. נרקיסוס לעג לה ודחה אותה בלב קר. אקו, שבורת לב, ברחה ליער ושם גופה התפוגג מצער, עד שנשאר רק קולה – הוא ההד שמחזיר את קולנו בטבע. אלת הנקמה, נמסיס, ראתה את התנהגותו של נרקיסוס והחליטה להעניש אותו על יהירותו.
יום אחד, כשהלך לשתות ממעיין צלול, גרמה לו נמסיס לראות את השתקפותו במים. כשנרקיסוס ראה את בבואתו לראשונה, הוא נשבה ביופיו. הוא לא הבין שזוהי רק בבואתו במים וניסה להתקרב ולגעת בה. הוא נשאר שם, ליד המים, ימים רבים, בוהה בהשתקפותו. הוא לא יכול היה לעזוב את המראה המרהיב, ובסופו של דבר, נרקיסוס קמל מצער ואובדן. במקום בו מת, צמח פרח לבן ועדין – פרח הנרקיס.