עוזי אברהם הלך לעולמו – זמר, לוחם, פטריוט חיפאי

(חי פה) – ביום שלישי ה-17 בדצמבר 2024, הלך לעולמו הזמר עוזי אברהם, והוא בן 81. עוזי, יליד שכונת בת גלים, היה אמן בנשמתו והחל להופיע בפני קהל כבר בגיל צעיר. להקתו הראשונה הוקמה בשנת 1965, והופעותיהם הקבועות במוצאי שבת במועדון תלפיות הפכו לשם דבר. במהלך הקריירה המוזיקלית שלו, נדד בין להקות אהובות כמו "הנוודים", "נערי החצר" ו"פרחי הצבר", כשהוא סוחף אחריו קהל נלהב במועדונים ובבתי מלון ברחבי הארץ.

עוזי היה קורא נלהב של חי פה ועמד בקשר רצוף עם הנהלת האתר. הוא הרבה להגיב לכתבות ולהסב את תשומת הלב של הנהלת האתר למגוון נושאים עירוניים וציוניים, שהיו בנפשו. אנחנו נתגעגע לנוכחותו.

מחר נעדכן כאן על מועד הלווייתו של עוזי אברהם ז"ל.
ת.נ.צ.ב.ה

עוזי היה דמות אהובה ומוערכת, ידוע גם כמפיק אירועים במועדון הביט בכרמל, שם הצליח להחזיר לחיים את המוזיקה הנוסטלגית של שנות ה-60, ה-70 וה-80 ולהעניק לקהל רגעים של אושר וגעגוע. לצד הקריירה המפוארת שלו, הוא היה בעל מסור לגיטה ואב אוהב וגאה לשתי בנות, וביתם החם בכרמליה היה תמיד מלא בצחוק, שמחה ואהבה.

כל מי שזכה להכיר את עוזי מדבר עליו כאדם יוצא דופן – איש ססגוני, שופע חיות, טוב לב ואהוב על כולם. הוא ידע תמיד לראות את הטוב שבחיים, גם ברגעים הקשים. גם כשנאלץ להתמודד עם מחלה קשה, עוזי שמר על חיוך, התעקש לומר ששלומו טוב, ובחר בעוצמה וברגישות להתמקד בשמחת החיים ובאור שהפיץ סביבו.

הוא אהב להצחיק, לחקות, לשמוח ולהיות תמיד במרכז ההתרחשות. פעילותו בשדולת הגמלאים הייתה עוד ביטוי לאהבתו הגדולה לאנשים ולרצונו לתת מעצמו לאחרים. עוזי אברהם יחסר מאוד למשפחתו, לחבריו ולכל אוהביו. מועד הלווייתו טרם פורסם. יהי זכרו ברוך.

מנהל מועדון הביט יובל קאופמן סיפר היום על עוזי:

"עוזי אברהם במשך שנים רבות עשה את ליין המסיבות הנוסטלגי של שנות ה-70 בביט. הוא בחור מלא שמחת חיים ואופטימיות מדבקת, אושיית תרבות חיפאית".

ישראל סביון, סגן ראש העיר וחברו של עוזי, מתקשה להאמין שעוזי איננו:

"עוזי אברהם הוא חבר מזה עשרות שנים. אנחנו עדיין בתדהמה שהוא איננו. לדבר עליו בלשון עבר זה בלתי נתפס. הוא היה איש אשכולות, תרבותי בנשמתו. רק בחודש מרץ האחרון הוא הנחה תכנית במרכז קריגר, הפקה של אזרחים ותיקים, שבה הוא היה המנחה והרוח החיה. הוא היה מלך חיי הלילה של שנות ה-60 וה-70 איננו. עוזי היה איש שמח ועם חוש הומור בלתי רגיל, כל מי שבא איתו במגע אהב אותו. הוא אהב את המוסיקה והמוסיקה אהבה אותו".

רחלי אורבך: את מאור פניו, חיוכו הרחב וטוב ליבו – אנצור לעד

רחלי אורבך כתבה על עוזי כתבה לפני מספר חודשים:

"את עוזי אשר נולד וגדל בשכונת בת גלים בחיפה, ואף הופיע כסולן להקות קצב במועדוני בידור ברחבי ישראל – הכרתי במסגרת פגישת ריאיון לצורך כתבה אודותיו במדור "גם אני חי פה".
מהותה של היכרות זו הינה להיוודע בבית המארחים, אל הסיפורים, אל המטען הרגשי ואל זווית הראייה הייחודית האישית. באותו בוקר חורפי (מרץ 23') – הסיפורים גלשו אל תולדות חייו, מעשיו והערכים שעליהם גדל. הוא סיפר שהיה חברו הטוב של אליל הזמר החיפאי מייק ברנט, ואף היה לוחם מצטיין במלחמת ששת הימים 1967 לכשהיה מקלען בטנק של גדוד 129 ולחם בכיבוש קלע. אולם במהלך כל המפגש כולו השתעשע עוזי כילד… במאור עיניים הושיבני מול הסימולטור אשר בחדרו ויחדיו שיחקנו בהנאה מרובה ברעיון "הנה עוזי עומד להיות טייס".
בשנת 1969 המזל הטוב האיר פניו אל עוזי. כרטיסי מפעל הפיס לוטו עם הגרלה מיידית שנקראה "זוטא", הוא זכה ב-24 כרטיסים שהיוו סידרה, ושילם עבורם 12 לירות בסך הכול. למחרת יום ההגרלה, הגיע בעל החנות אל פתח דירתו היות וידע שהזכייה הינה 100 אלף לירות.
מכיוון שעוזי ישן, חברו למגורים הכניסו – בעל החנות שלף את הכרטיס מהחבילה והחל לברוח מהדירה. כנשוך נחש, ובלבוש מינימלי בלבד, זינק עוזי והחל לרדוף אחריו. לכשתפס אותו נאתר הלז והחזיר את הכרטיס הזוכה… מה שנקרא צריך מזל בחיים (מזל = מקום, זמן, לקחת).
באותה העת "מכובדים" רבים עטו עליו במגמה שישקיע בכל מיני עסקאות אך הוא מינף את הכסף בקניית מגרשים ונדל"ן. כמה עצוב לדעת שעתה פורטונה, אלת המזל, חדלה מלהאיר את פתיל חייו.
עוזי פעל למען הקצאת עוד מקומות בילוי לקהל החיפאי הוותיק, אשר כמוהו צמא למוסיקה נוסטלגית ולריקודים בנוסח שנות ה 60' 70'.
את מאור פניו, חיוכו הרחב וטוב ליבו – אנצור לעד. נוח בשלום עוזי יקר".

קיווה להנציח את חבריו, שנפלו במלחמת ששת הימים

עוזי קידם הקמת מרכז מבקרים בכפר קלע, לזכרם של לוחמי השריון שנפלו בקרבות מלחמת ששת הימים. בריאיון בשנה שעברה בריאיון באתר חי פה הוא תיאר בפרוטרוט את מרכז המבקרים, שהוא קיווה להקים:

"הקמנו ועדה מיוחדת עם קצינים של הגדוד שלנו, לשם הקמת מרכז המבקרים לזכרם של הנופלים בקרב, כשההנצחה תהיה בכפר קלע. המבנה שיוקם ישמש כמרכז מבקרים עולמי, שיקרא "עוז הקלע". במרכז הזה תוצב אנדרטה גדולה לזכר הנופלים, יהיה שם אולם הרצאות ל-150 איש, בכניסה יהיו שני טנקים לזכר אותם שני הטנקים שכבשו את רמת הגולן. בכניסה למבנה יהיה תיאור של הקרב, וגם בית קפה לאירוח.

המטרה היא לשלב את ההנצחה עם מקום שיהיה מצפה על כל שטח הקרב ומצפור שממנו אפשר יהיה לצפות בציפורים מהצפון לדרום. אנחנו נקבל שטח די גדול מרמת הגולן, ונקים בו אטרקציות שונות, לילדים ולמשפחות, כולל חניון גדול. יכול להיות שבמקום יהיו גם סיורים למקום הלחימה של גולני.

הכספים יגיעו מתרומות של אנשים בעלי ממון, כבר התחלנו בגיוס הכספים. עלות המקום תהיה כ-35 מיליון דולר. כל התורמים יזכו להנצחת שמם על לוח ענק. התקווה שלנו היא שהמקום יושלם תוך שנתיים".

אחד מחבריו הטובים של עוזי, רמי סדנאי: אדם מיוחד וססגוני, שהיו לו אלפי מכרים:

"עוזי היה אדם מיוחד במינו, ססגוני, מלא חיים ואהוב על כל מי שהכיר אותו. הכרתי את עוזי במשך 60 שנה, והיינו חברים קרובים במשך 40 שנה, במיוחד דרך ההופעות הרבות שלנו בחיפה. עוזי היה איש של אנשים – מארגן מסיבות, הופעות וכנסים שתמיד שמו לנגד עיניהם את טובת הקהל והחיבור בין אנשים. הוא היה איש חברותי, כזה שאי אפשר לפספס; אלפי מכרים היו לו, והוא דאג שהם יישארו בקשר זה עם זה. זו הייתה מהות חייו – לאחד, לשמח ולחבר בין אנשים.

כבר בצעירותו הקים להקה שהייתה ידועה בכל רחבי הארץ, אך עוזי לא הסתפק רק במוזיקה. הוא היה "איש של תרבות", כזה שתמיד היה במרכז העשייה החברתית. הוא מעולם לא יכול היה לשבת בשקט בבית קפה בפינה – היה בו קסם מיוחד שמשך אליו אנשים. הוא זכר כל אדם שפגש, גם אחרי עשרות שנים, ודיבר שפות רבות.

עוזי היה אדם מצחיק וחקיין מדהים, שהעריץ את ג'רי לואיס ושעשע את כולנו בכל הזדמנות. קראו לו "עוזי 100" כי זכה בלוטו ו"עוזי פלאברה" כי אהב לדבר ולהיות במרכז העניינים. אבל למרות היותו מוקף תמיד באלפי חברים ומכרים, הוא נשאר צנוע, נגיש וחף מכל התנשאות. כולם אהבו אותו, ולא היה לו אפילו שונא אחד.

גם כשהחיים זימנו לו אתגרים וקשיים, עוזי לא דיבר עליהם. מבחינתו "הכול טוב" היה לא רק ביטוי, אלא דרך חיים. גם כשנאלץ להיעזר בחמצן, הוא המשיך לחייך ולהגיד ששלומו מצוין, כמו תמיד. הוא היה סמל של אופטימיות ושל אהבת החיים. הוא היה גם סופר ציוני בליבו, ותמיד היה מעורב ופעיל באירועי תרבות ובכל מה שעושה טוב לאנשים.

בילינו יחד מאז שנות ה-70, חלקנו אינספור חוויות ואירועים שהמוזיקה תמיד חיברה בינינו. לעוזי הייתה נוכחות שאין דומה לה – כשעוזי היה מגיע, כולם היו צוחקים והאווירה הייתה מתמלאת חיים. הוא היה "ילד מבוגר", אדם שתמיד שמר על שמחת החיים והחיוניות.

העיר חיפה איבדה עמוד תווך של תרבות, ואנחנו איבדנו חבר יקר. עוזי יחסר לכולנו, אבל הזיכרונות הרבים שהותיר אחריו ימשיכו ללוות אותנו תמיד.".

כתבות אודות עוזי אברהם בחי פה: