הקדמה

הכרמל מציג לנו פרחים בכל עונות השנה. בטור זה נציג תמיד פרח אחד מפרחי הכרמל, במקביל להופעתו בשטח, ואתם תוזמנו לבקר אותו באחד המקומות בו הוא פורח.

כרכום חורפי

כרכום חורפי (שם מדעי: Crocus hyemalis) הוא גאופיט בעל פקעת ממשפחת האירוסיים. עלי הכותרת לבנים ובמרכז צהובים, עם פסים דקים סגולים מצדם החיצוני. האבקנים בצבע ארגמן עד שחור. אונות הצלקת מפוצלות לזרועות דקיקות.

עלי הצמח ירוקים וישנו פס בהיר במרכז העלה. לכרכום פקעת המתחדשת מדי שנה. ההאבקה נעשית על ידי חרקים. הפרי מתבקע מעצמו והוא בעל זרעים רבים. הצמח נפוץ באזור הים-תיכוני של ישראל ופורח בחודשים אוקטובר עד פברואר.

תעודת זהות

הצמח המתואר הוא כרכום סתווי (Crocus sativus), צמח פרחוני רב-שנתי ששייך למשפחת האירוסיים.

• שורש: הפקעתו היא חד-שנתית ומתחדשת בכל שנה.
• גובה: הצמח נמוך, גובהו נע בין 5 ל-9 ס"מ.
• עלים: עלים סרגליים, ירוקים כהים עם עורק מרכזי לבן שמכסיף את העלה. רוחבם בין 2.5 ל-2 ס"מ.
• גבעול: הצמח חסר גבעול, והפרחים יוצאים ישירות מהקרקע.
• פריחה: הפריחה מתרחשת בעיצומו של חורף, בין נובמבר לינואר.
• פרחים: הפרחים לבנים עם פסי אורך סגולים ומרכזם כתם צהוב. כל פרח מורכב מ-6 עלי כותרת, 3 אבקנים שחורים עם אבקה צהובה, ועמוד עלי מפוצל ל-15 עד 8 אונות דקות וכתומות.
• הפרי: הפרי הוא לקט אליפטי באורך כ-1 ס"מ, שמתבקע מעצמו ויש בו זרעים רבים.
• ריח: אין מידע על ריחו של הצמח.
• צוף: הצמח מייצר צוף, והאבקתו נעשית על ידי חרקים.
• שימושים: הפקעות של הצמח נאכלות לאחר צלייה או בישול. תבלין הזעפרן מופק מצלקות פרחי כרכום ממין אחר.
• תפוצה בארץ: הצמח נפוץ באזורים ההרריים של החבל הים-תיכוני בצפון ובמרכז הארץ.

הכרכום הסתווי נפוץ בשל פריחתו היפה והמרהיבה, ובנוסף משמש כאחד ממקורות הזעפרן הידועים.

מקום לפגוש בו השבוע

תחילת כביש כיבוי האש שמעל החי-בר.

• סע בדרך אבא חושי לכיוון דרום מזרח
• מיד לאחר גשר הולכי הרגל לאוניברסיטה, פנה ימינה (דרומה) לחניון טללים
• המשך כ-200 מ' עד לחניון (הממוקם משמאל לדרך)
• אחרי החניון מתחיל כביש סלול, רד בו (ברגל או ברכב) כ-70 מ', טרים עד המקום בו הכביש פונה דרומה (מכאן כבר אין יותר כניסה לרכב).
• המשך עוד כ-60 מי, חפש את הכרכום בצד הימני של הכביש.

אם תלכו לבקר את הפרח בחברת ילדים, תוכלו לספר להם את האגדה על הכרכום.

אגדת הכרכום: "היופי של החורף"

פעם, לפני הרבה שנים, היה חורף קר במיוחד בארץ. העננים כיסו את השמיים, והגשם שטף את הארץ ימים ארוכים. השדות היו קודרים, והצמחים, שהמתינו לאביב כדי לפרוח, נראו עצובים במיוחד. בין הצמחים, התגורר לו מתחת לאדמה פרח קטן ושקט בשם כרכום. הוא היה צמח צנוע עם פקעת קטנה שנחה לה עמוק באדמה. הכרכום התכונן לפרוח בחורף

חבריו הצמחים לעגו לו:

"כרכום, מדוע אינך מחכה לאביב כמו כולנו? בחורף קר ורטוב, ואף אחד לא רואה כמה אנחנו יפים!"
אבל הכרכום לא הקשיב. הוא ידע בלבו שלכל פרח יש זמן מיוחד משלו, וזמנו קרוב.

יום אחד, האלה דֶמֶטֶר, אלת הצמחים והאדמה, ירדה לראות את המצב בארץ. כשהסתובבה בשדות הריקים, היא הבחינה בצמחים שמכוסים בעלים יבשים ונראים כמי שממתינים בייאוש לשמש האביבית.

"מדוע השדות כל כך עצובים?" שאלה דמטר.
"אין פרחים בחורף," ענה לה הרוח. "הכול אפור וקר. הצמחים מחכים לאביב כדי לפרוח."
ואז, לפתע קלטה דמטר תנועה קטנה לרגליה. היא התבוננה וראתה את הכרכום הקטן מבצבץ מתוך האדמה. עלי הכותרת הלבנים שלו נראו כמו פתיתי שלג, והפסים הסגולים כמו קרני שמש עדינות. במרכזו, הצבע הצהוב הזכיר את החמימות שהחיים זקוקים לה.
"כרכום, למה אתה פורח בחורף?" שאלה דמטר בסקרנות.

"כי אני רוצה לתת שמחה ויופי, דווקא כשהכול נראה קודר," ענה הכרכום בשקט. "אני פרח קטן, אבל אני מאמין שגם בחורף, העולם זקוק לצבע ולאור."
דמטר חייכה באהבה. היא קראה לחרקים הרדומים ושכנעה אותם לצאת, אפילו לחורף הקר, כדי להאביק את הכרכום ולהפיץ את זרעיו. החרקים נהנו מהצוף, והכרכום הפך לסימן של תקווה בימי החורף הארוכים.
מאז פורח הכרכום החורפי בכל שנה, ומזכיר לנו שגם בתקופות הקרות ביותר, אפשר למצוא יופי, צבע ואור.