ספרים ועוד ספרים בנוף מרחיב דעת ולב • ביקור מפעים בביתה המיוחד של פרופ' עליזה שנהר בחיפה

(גם אני חי פה) – לפרופ' עליזה שנהר-אלרעי (1943) יש חיוך רחב ומיטיב, אור בעיניים ומבט חם ואוהד, אשר מעידים מיידית על רוחב לבה. רק ממבטה ניתן לחוש את הושטת היד ואת יכולתה להעניק לכל החלשים והנזקקים.

בתוך דמותה המיוחדת ומאירת הפנים, מצויה, הלכה למעשה, אישה שהיא פרופ' אמריטה בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה, אישה אשר הייתה רקטור האוניברסיטה ונשיאת המכללה האקדמית עמק יזרעאל ויושבת ראש ועד ראשי המכללות האקדמיות הציבוריות, וגם כיהנה כשגרירת ישראל ברוסיה וכרקטור אוניברסיטת חיפה, בנוסף עמדה בראש "ועדת שנהר" לבחינת לימודי היהדות בחינוך הממלכתי.

גם אני חי פה

כל זאת מובילנו הפעם להתארח במעונה המיוחד של פרופ' עליזה שנהר – במסגרת המדור המביא אליכם דמויות חיפאיות מרתקות בבית מגוריהן, כאשר ההיכרות הינה דרך הסיפורים, המטענים ונקודת המבט הייחודית של האנשים המרכיבים את הפסיפס האנושי של עירנו חיפה. דהיינו – אלה החיים וגרים פה – ממש כשם המדור – "גם אני חי פה".

"טעות"

שנהר היא בעצם חיפאית אשר "בטעות נולדה בטבריה". באותם זמנים, הוריה, מלכה וישראל גוטר, גרו בחיפה ברחוב ארלוזורוב, בדירת שותפי משפחות, בזמנים בהם יכולת הפרנסה בחיפה הייתה קשה. לכן נענה אביה לקריאת הבריטים אשר גייסו פועלים לעבודות ביצורים בצפון הארץ. המשפחה התגוררה אז בראש פינה, וכך קרה שעליזה נולדה בבית חולים "שוויצר" אשר בטבריה.

"ילדי עובדים"

בהיותה כבת 4 שבו בני משפחתה – הוריה ואחיה משה, לחיפה. עליזה מתארת ילדות של אושר ושמחה המהולה בלימוד משובח של מערכת החינוך של "ילדי עובדים". ברעיון אותה מערכת חינוך הייתה התפיסה שבה ההנהלה והמורים סברו שהחינוך הוא ערכי ולא רק ייעודי. תקופת ילדותה עברה עליה במדרכות רחוב מסדה, "מדרגות כורש" ומשחקי כדור ברחובות ובכבישי "שכונת הדר" דאז.

עליזה סיימה את לימודיה בבית חינוך תיכון ("תיכון חדש") בשנת 1961. היא הייתה חברה פעילה בתנועת הנוער העובד והלומד ושירתה במודיעין של חיל הים בין השנים 1961–1963. את שירותה סיימה הצבאי בדרגת "סמל" ובו בזמן אף סיימה גם את סמינר צה"ל למורים.

"סיפורי עמים"

מטרתה של שנהר היו לימודי מדעי הרוח באוניברסיטת ירושלים, בדגש על ספרות עברית ולשון עברית, כאשר צוהר רחב נפתח בפניה בלימודי הסיפור העממי, בראשותו של פרופ' דב נוי. עולם חדש של הבנה התמלא באור התבונה, כשהסיפורים אשר סיפרה לה אימה בילדותה, הם בעצם סיפורי עם ולא "סתם סיפורים" אשר המציאה האם למען ילדתה הקטנה. התרשמותה מהגיבור הספרותי המדבר פרוזה, וכן האפשרות להאזין לאנשים חיים המספרים סיפורים, מדרש, אגדה וסיפורי עם, שבו את נפשה ואת ליבה.

"העימות המשפחתי בסיפורים"

באוניברסיטת ירושלים סיימה שנהר את לימודי התואר הראשון, התואר השני והדוקטורט. נושא עבודת הדוקטורט, אותה כתבה בהדרכתו של פרופ' דב נוי, היה "העימות המשפחתי בסיפורי העם של עדות ישראל" והוגשה בשנת 1975.

תחומי המחקר של פרופ' עליזה שנהר הם:

• הספרות העממית של עדות ישראל.
• בין ספרות שבכתב לספרות שבעל-פה.
• פולקלור ישראלי בן ימינו.
• תרבות יהודית, מגדר ורב-תרבותיות.

קצרה היריעה…

הרזומה של עליזה הוא כה מפואר ורב פעלים, עד כי קצרה היריעה מלתאר את כלל הישגיה. אם כן, הרי רק חלק מהם:
בשנת 1978 הצטרפה שנהר לסגל אוניברסיטת חיפה בדרגת מרצה בכירה; בשנת 1982 דרגת "פרופסור חבר" ודרגת "פרופסור מן המניין" בשנת 1989; כמו כן כיהנה כראש החטיבה לפולקלור באוניברסיטת חיפה (1975–1980); ראש החוג לספרות עברית והשוואתית (1980–1983) וכראש אקדמי של ארכיון הסיפור העממי "אסע"י" (1983-1991). שנהר יסדה את החוג ללימודים רב-תחומיים ועמדה בראשו (1986-1987) ואף שימשה כפרופסור אורח ב-1984 באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס ובשנת 1987 באוניברסיטת גטינגן אשר בגרמניה.

ראשונה

שנהר היא האישה הראשונה בישראל אשר כיהנה כרקטור אוניברסיטה, כשנבחרה לתפקיד זה בשנת 1991. באותה שנה נבחרה גם על ידי זבולון המר, שר החינוך והתרבות דאז, לעמוד בראש ועדה לבחינת לימודי היהדות במערכת החינוך הממלכתית בישראל (ועדה שנודעה בשם "ועדת שנהר"), אשר הגישה את המלצותיה לשר החינוך, פרופ' אמנון רובינשטיין, באוגוסט 1994.

שגרירת ישראל ברוסיה

תוך כדי פעילות אקדמית ענפה זו, קיבלה שנהר שיחת טלפון משר החוץ באותה התקופה, שמעון פרס, והוזמנה לפגישה עמו, שבה הציע לה פרס את תפקיד שגרירת ישראל ברוסיה. רבים היו החששות וכך גם הסיבות שלא להיענות בחיוב לאתגר, שכן שנהר היא "צברית" ומגיעה מעולם הספרות, ונכון לאז, טרם דיברה רוסית. בן זוגה, פרופ' גדעון אלרעי ז"ל, שהיה מנהל מחלקה פנימית א' במרכז הרפואי רמב"ם, הפקיד בידיה את ההחלטה. לאחר שלושה חודשים של התחבטויות והתלבטויות, החליטה עליזה לקבל עליה את התפקיד.

לדידה, החל מ-1994 היו אלו השנים המרתקות ביותר תחת הנהגתו של הנשיא ילצין. באותה העת, הייתה אווירה של אופוריה, האזרחים כולם קיוו לדמוקרטיה, לעיתונות חופשית ותקשורת פתוחה לעולם. בשנים 1994–1998 כיהנה שנהר כשגרירת ישראל בפדרציה הרוסית.

"אמא רוסיה"

מעבר לתפקיד ממלכתי חשוב זה, הרי רוסיה היא לא רק ילצין, פוטין או סיביר. לרוסיה קראו "אמא רוסיה", ושירי ארץ ישראל בראשית דרכם, היו לחנים עממיים רוסיים… לכן בבואנו לדבר על ההיבט העממי – הרי שאין כמו פרופ' עליזה שנהר מלבטא זאת: גם אישה עממית וגם ישירה וגם מלאת שמחת חיים- גם אשת אקדמיה ידועה ברחבי תבל וגם הרבה מ-עבר למוסקבה.

רבים מספור פעליה

לאחר שובה, החלה שנהר לכהן כנשיאת המכללה האקדמית עמק יזרעאל והייתה ממייסדי המכללה אקדמית זו. במקביל, כיהנה כיו"ר המועצה הציבורית לקליטת עלייה בחיפה, כחברת מועצת המנהלים של הסינמטק בחיפה, כיו"ר מועצת המנהלים של התיאטרון העירוני חיפה, כחברת חבר הנאמנים של פרס יו"ר הכנסת לתרומה לאיכות החיים בישראל, כחברת הוועד המנהל של המכון הישראלי לדמוקרטיה וכחברת חבר הנאמנים של אנו (בית התפוצות), וכן שימשה מספר פעמים כשופטת בוועדות פרס ישראל לספרות יפה ולחקר הספרות.

אכן קצרה עד מאוד…

בשנים 2010–2012 כיהנה שנהר כיושבת ראש ועד ראשי המכללות הציבוריות בישראל. בנוסף היא מכהנת כחברת הוועדה המייעצת של קרן "בראשית" לחיזוק הזהות היהודית של יוצאי חבר המדינות, כחברת כבוד באקדמיה הרוסית למדעים, כחברת המועצה הבינלאומית של הקרן החדשה לישראל, וכן כחברה במועצת עיריית חיפה אליה נבחרה בשורות מפלגת העבודה. ב-2013 קיבלה את אות יקירת חיפה- ובאותה שנה אף היא אף זוכת פרס רמת-גן לספרות על מפעל חיים. אגב, גילוי נאות: בכתבה זו טרם הוזכרו כל תפקידיה ופועליה ואף טרם צוינו כל תארי הכבוד בהם זכתה עד הלום.

העמותה לתולדות חיפה

החל משנת 2018 משמשת שנהר כיושבת ראש עמותת "טנא בריאות", המקדמת פעילויות הסברה למניעה, לאיתור ולטיפול במחלות כרוניות באמצעות מומחי בריאות יוצאי אתיופיה ובשיתוף הקהילה. כמו כן משמשת שנהר גם זאת מאז 2018, כיושבת ראש העמותה לתולדות חיפה, אשר בה אוספים כל חומר באשר הוא הקשור לעיר חיפה לדורותיה. משכן העמותה ברח' אלנבי 60, והיא פועלת על טהרת עבודתם המסור של מתנדבים ומתנדבות. "העמותה לתולדות חיפה" נותנת מענה לחוקרים, מורי דרך, ובעלי מקצוע שונים, מתקיימות בה הרצאות, סיורים ואף מוציאה לאור בטאון מדי חודש בחודשו.

מעשה כתיבה

באחת מהספריות הרבות המצויות במעונה – ניצב לתפארה מדף ספרים מיוחד, אשר נושא בחובו את מעשי הכתיבה של פרופ' שנהר, אשר חקרה את היצירה העממית שבספרות חז"ל ואת הספרות העממית היהודית והישראלית.

בין הכתבים: מסיפור עממי לסיפור ילדים", "הסיפור העממי של עדות ישראל", "כוחה של תשתית", "סיפורים משכבר– המעשייה העממית לילד", "פולקלור יהודי וישראלי", "על התאבדות מתבגרים ושירה", "שמרו נפשם! על מתבגרים מתאבדים ושירתם", "הפנים לפנים – תשתיות בסיפורי עגנון", "מספר, סיפור, קהל – הסיפור העממי היהודי והישראלי", "זמן אישה – נשים במקרא, במדרש ובספרות העברית החדשה".

בנוסף לכל אלה, ישנם ספרי שירה: (1971) "אדי חלום", (1976) "טעינה ופריקה", (1979) "אחור וקדם".

"אהובות ושנואות"

כשנתבקשה שנהר לבחור ספר אחד, יחיד ומיוחד, מבין כלל הספרים הרבים הנמצאים במעונה, ללא כל היסוס שלפה את יצירתה האחרונה: "אהובות ושנואות – נשים במקרא, במדרש ובספרות החדשה".

ספר זה דן בגישתו של המדרש הדבק לרוב במדיניות השתקת רגשותיהן של הנשים. אולם הספרות העברית המודרנית חשה דווקא בצורך השמעת קולן של הנשים השתוקות והשוליות של המקרא. הספר פורש יריעה רחבה מאד של טקסטים מודרניים אשר עוסקים בהבעת רגשותיהן של דמויות הנשים במקרא ובהשמעת קולן בצורה חדה וברורה ביותר.

כשחיפה היתה בירת התרבות

עיניה של שנהר נוצצות כשהיא מתחילה להפליג בשבחה של העיר חיפה. עליזה עורגת לימים בהם חיפה הייתה בירת התרבות של הצפון והתיאטרון היה במלוא תפארתו. היא זוכרת את ילדותה בה יצאה במוצאי שבת וחג עם בני משפחתה לטייל בחוצות שכונת הדר בכדי לסרוק להביט ולהתפעל מחלונות הראווה של החנויות כמו "דן גבריאלי" "רוזנבלום" האלגנטי ואין ספור בתי הקולנוע שהיו באותה תקופה.

תרבות והשכלה חיפאית

כיום מעדיפה שנהר לבלות ב"קולנוע עממי" על פני אותם מרכזי סרטים המצויים בקניונים רחבי הידיים, כמו גם בקונצרטים של התזמורת הפילהרמונית החיפאית. שנהר סבורה שבחיפה ישנה מידה מסוימת של שמרנות, אך יחד עם זאת, הקהל החיפאי הוא קהל משכיל ביותר, קהל המכיל בחובו כ-7-8 חוגי ספרות. היא מרבה לפקוד ולהיפגש עם חבר מכריה וידידותיה ואף להשתתף בחוג דיון קריאה העוסק בספרות ורפואה.

חניה וטופוגרפיה

לטענת שנהר, בסביבת המוזיאונים בעיר קיימת בעיית חנייה, דבר המדיר תושבים רבים מלבוא בשעריהם. בגין המבנה הטופוגרפי של חיפה, בעיית הנגישות אשר קיימת בין שכונות העיר, מחריפה בגין אי מענה הולם של תחבורה ציבורית עירונית.

חזירים וכבישים

חמור בעיניה אי הפתרון ההולם לבעיית חזירי הבר אשר השתכנו להם כמעט דרך קבע בכל רחבי העיר. ממד השאננות אף מסתמן בעיניה בכך שחלק מהתושבים "קיבלו עליהם את הגזירה" ואפילו השלימו עם המצב. לדידה, חיפה כיום איננה עיר נקייה כבעבר, וכן היא מציינת כי רשת הכבישים העירונית דרושה תיקון וריענון מידי.

מעברים

עם שובם של בני הזוג שנהר-אלרעי ממוסקבה, חלו מעט שינויים: בשנת 1999 הם תרו אחר בית אשר לא תהיינה בו מדרגות רבות מדי, וכן, פרופ' אלרֹעי, שעד לנסיעה היה מנהל מחלקה פנימית א' במרכז הרפואי רמב"ם, החל לשמש בתפקידו כ"נציב קבילות המטופלים של בית החולים". לדידה של שנהר, המעבר לדירה זו היה החלטה נבונה ביותר.

עוצר נשימה ומרחיב דעת

ממבואת דלת הבית ניתן להשיר מבט ולראות את הנוף הפנורמי של מפרץ חיפה, הנפרש ממש בתוך חלל חדר המגורים. המראה עוצר נשימה מחד ומרחיב דעתו של אדם מאידך. זוהי אף הסיבה שהפינה האהובה על שנהר בבית הינה פינת החלון גדול הממדים, ממנו נשקף נמל חיפה.

משפחה וחברים

פרופ' אלרֹעי, נפטר ב-2007 ומאז שנהר חשה רצון להיות בחברת מכריה וחברותיה, ואף נהנית הנאה רבה לארח את בתה, ד"ר תמר אהרונסון (פסיכולוגית קלינית), ואת נכדה עמוס (בן 23) סטודנט לקולנוע באוניברסיטת תל אביב ונכדתה אביגיל (בת 14), תלמידת תיכון עירוני ה'.

ספרים בכל מקום

למותר לציין את אהבתה והערכתה הרבה של בעלת הבית ל… ספרים. ספריה נמצאת בכל חדר וחדר גם… בחדר השינה. בנוסף לפורמט "עתיק" בדמות הספרים – לשנהר דיאלוג מאד אינטנסיבי עם פינת המחשב. היא מתעמלת לידו, מקשיבה דרכו להרצאות ומידע ולעיתים מתוסכלת ממנו… ואזי קוראת לעזרה ולתמיכה של הנכד אשר בשבילה הינו דמות "היודע כל" במחשוב.

ציפור הבושם

בין החפצים הרבים והמיוחדים הנמצאים ברחבי הבית – מצביעה שנהר על פיסלון של ציפור בשמים העשוי מכסף וינאי. פיסלון בשמים זה הוא מירושת משפחת אלרעי ומאד מאד יקר לליבה. באותה מידה ממש היא מדברת ביראת כבוד אודות השטיח הפרוס בסלון. זהו שטיח פרסי עתיק אשר "עלה ארצה" בשנת 1930 והיה שייך לסבא של בעלה.

מורשת

הזיקה אל מורשת משפחת אלרעי נושקת אף לחיבתה לשולחן האירוח האינטימי אשר צמודות אליו שתי הכורסאות, ואף הללו שייכים היו לבית הסבא. בהסבה ליד שולחן זה התה הרוסי אשר בכוסות השתייה- הוא טעים הרבה יותר, ולאו דווקא בגין המשקה עצמו- אלא בגין אישיותה התוססת של שנהר המלאה בהשראה,  גיל וחדווה בתחושה כאילו חזרנו לימי הפאר של הצאר, אולם העושר המוקרן ממנה הוא אושר רוחני ספרותי ונס של שמחת החיים.

חיפה של כולנו

בחזונה לחזק את התחושה של "חיפה של כולנו". היא מאמינה בדו קיום בין כל אוכלוסיות העיר ומאד תומכת בנושא חיזוק בית הספר הדו לשוני. לדעתה דרך השפה ניתן לגשר בין תרבויות והתנהגויות.

לעצמה היא מייחלת לא ליפול, לא למעוד ולהמשיך לשרוד עם תשוקה לחיים. להמשיך להיות אופטימית, למרות הנסיבות הקיימות והמעוררות חשש מפני הזמנים הבאים. היא מצפה להמשיך לכתוב, להרצות ולהיות מוקפת בבני משפחתה ובחבריה וחברותיה האהובות, הישנות וגם החדשות.