כרישים בקרבת החוף | 'מלתעות' בישראל?

אז, מלתעות בישראל? ממש לא

בשנות ה-70 (של המאה הקודמת) יצא אל האקרנים ברחבי העולם הסרט "מלתעות", על פי ספר שכתב פיטר בנצ'לי.

סרט זה "הצליח" לגרום לפגיעה חמורה בכרישים, שהתבטאה בדיג פראי וציד חסר מעצורים של היצורים ה"רוצחים" האלו – תדמית קשה שדבקה בהם ועושה עוול לבעל החיים מופלא, מהיפים שיש בים.

לא כל הכרישים תוקפי אדם. למעשה, רובם המוחלט ממש לא. ואם נדייק עוד יותר, אפשר לספור על יד אחת את מספר מיני הכרישים המסוכנים לאדם.

30,000 שיניים

הכריש הוא חיה יפה, אלגנטית ובעלת תנועה אצילית. שלד הכריש שונה מזה של דגים אחרים, בשל היותו עשוי סחוס, דבר המעניק לו גמישות תנועה מופלאה. מבנה גופו בעל צורה אווירודינמית מעוררת התפעלות ובנוסף לצורתו המושלמת, לכריש יכולת מופלאה להצמיח שיניים. על כל שן שנושרת לכריש, הוא מגדל אחת חדשה, כך שכרישים מחליפים כ- 30,000 שיניים במשך כל חייהם.

כפי שאפשר לראות בצילומים שכאן, השיניים של הכרישים הן חדות ביותר. חלק מהן שיניים אוחזות וחלקן שיניים חותכות.

יש הסבורים שהכריש צריך להתהפך כדי לאכול, אך מדובר במיתוס. כדי לצוד, הכריש מרים את חרטומו והלסת העליונה שלו נשלפת קדימה קמעה. דבר זה בולט בעיקר במין העמלץ, אותו כוכב הסרט "מלתעות" הידוע לשמצה.

גוף הכרישים מכוסה בקשקשים קשים. בעבר, במקומות מסוימים בעולם, השתמשו בעורם של הכרישים לייצור נעליים, תיקים, חגורות ונייר לטש. במזרח הרחוק משמשים סנפירי הכריש להכנת מרק סנפירים, הנחשב למאכל התאווה. רק כדי לסבר את האוזן: כדי לקחת מהכרישים את סנפיריהם, היו לוכדים אותם, סנפיריהם הוסרו מהם והם הושלכו לים חסרי אונים, ללא כל יכולת להציל את עצמם וכך היו מתים מוות בייסורים. אכזריות ללא גבול.

למען הסר ספק: הכרישים הם מין מוגן ואסור בתכלית האיסור לפגוע בהם בכל דרך שהיא. עד כאן הקדמה כללית.

בישראל גם כן חיים מספר מיני כרישים וקרוביהם הבטאים, שחלקם מכונים בסלנג העממי "חתולי ים", בשל זנבם הארוך.

בתחנת הכוח של חדרה, בשפכו של הנחל ובנקודת היציאה של מי הקירור של התחנה, מתרכזים לעיתים כרישים רבים ממין הסנפירתן והכריש האפרורי, שניהם אינם מינים המסוכנים לאדם. השנה הגיעו לאזור הזה כרישים רבים במיוחד.

כמויות הכרישים המגיעים לתחנת הכוח, מושכות למקום מאות סקרנים הרוצים לחזות בחיות היפות הללו, אך הדבר החשוב שנשכח כאן, הוא שאין מדובר בחיית מחמד, אלא בחיית בר שאין להפריע לה בשום אופן. אנשים נוגעים בהם, מאכילים אותם, מנסים לרכוב עליהם…

אשאל זאת כך: האם הייתם מנסים לרכוב על כלב רוטווילר או על פיטבול? כמובן שהשאלה מיותרת, והתשובה היא אחת: לא! אם כן, גם על כריש – לא. הכרישים אמנם חמודים ועדינים למדי, אך כפי שאמרתי קודם, מדובר בחיית בר, שעלולה להגיב בנשיכה ולו רק כאקט של הגנה עצמית. מספיק מקרה אחד כדי לגרום לעליהום תקשורתי על היצורים הנהדרים הללו, וחבל.

בעבודתי רבת השנים בחקר אגני המים בעולם, צללתי, שחיתי וצילמתי עשרות כרישים, אם לא מאות, פגשתי אותם בים התיכון, בים האדריאטי, באוקיינוס ההודי ובאוקיינוס השקט. מעולם לא חשתי מאוים עם אף אחד ממיני הכרישים הרבים שפגשתי. חקרתי אותם רבות מאוד, אך תמיד ידעתי לכבד אותם וכל את דריי הים באשר הם.

בארץ, במקומות מוגדרים, חיים ומבקרים כרישים, בדר"כ כמה פעמים בשנה. אדגיש כי פרסום מדויק של הנקודות אליהן הם מגיעים, עלול לגרום להם להפסיק להגיע, עקב ריבוי מבקרים וסקרנים.

כמות עצומה של דגים מתים

הכרישים מגנים על עצמם בעזרת שיניהם החדות הבנויות בכמה שורות.
נשאלת השאלה, מדוע בכלל מגיעים הכרישים דווקא למקומות הללו, ממש בקרבת השפך? התשובה היא – כמויות עצומות של דגי קיפון (בורי) מתים, ארוחה דשנה ובחינם.

הכרישים מגיעים לשם, כיוון שקרקעית הנחל מכוסה בכמויות אדירות של דגים מתים. ערימות דגים שמגיעות עד לגובה של כארבעים ס"מ מהקרקע. ממש בשפך הנחל, נצפו, לאחרונה, כאמור, מספר רב של כרישים שסעדו את ליבם בדגי קיפון.

למה מתו שם הדגים? ובכן, הסיבה היא לא תופעה של חוסר חמצן, כמו שרבים טוענים, אלא סיבה אחרת, מהי בדיוק? את זה צריך לשאול גופים העוסקים בטיפול במקרים כאלו… המשרד להגנת הסביבה, החברה להגנת הטבע. ואיך לא? הרט"ג. אני מציע שבהחלט יבדקו. במקרה הספציפי הזה התשובה היא חד משמעית – דגים מתים בכמויות – והם אלה שמביאים את הכרישים למקום.

אומר רק, שאם כבר טרחו לסגור את השטח למבקרים ויש נציגים של המשטרה ושל העיריה כדי לאכוף את איסור הכניסה למים, יש מקום לאכיפה כוללת, כולל כולם.

נקודה קטנה שכדאי מאוד לציין: בעת בולמוס אכילה של כרישים, מאוד מומלץ לא להימצא בסביבתם.
ישנם מקומות נוספים בישראל אליהם מגיעים כרישים כמו שהם מגיעים לחדרה, אך אלה דורשים שחייה או צלילה אל האתר, וטוב שכך.

סופ"ש נעים לכולם

מעיריית חדרה נמסר בתגובה – סיבת המוות של הדגים באזור:
מדובר בתהליך טבעי שמתרחש מידי שנה. בתקופה הזאת האצות בנחל גדלות והן אלו שגורמות לדגים לאבד חמצן. הזרמים בנחל מובילים את הדגים לים, שם חלקם שורדים וחלקם מתים. לא ניתן להתערב בהליך טבעי שכזה. ייתכן שהשנה הגיעה יותר פסולת דרך הנחלים ובהתאם, הגיעו כרישים רבים יותר מאשר בכל שנה.