אביב שטרית, בוגרת תיכון הריאלי מחיפה, זיהתה את הצורך בהכרה כלפי אחים שכולים ויזמה, אצלה בסלון, מפגש עם אחיות שכולות, שסיפרו על דרכי ההתמודדות שלהן ושל המשפחה
בשנים האחרונות התפתחו בכל רחבי הארץ, גרסאות שונות של הפרויקט "אחים מספרים", שמארח בערב יום הזיכרון אחים שכולים בסלון, המספרים על דרך ההתמודדות של המשפחה השכולה.
את הפרויקט "אחים מספרים" יזמה ב-2017 אביב שטרית מחיפה, שכיום עובדת בתור תובעת משטרתית בחטיבת התביעות של משטרת ישראל.
במהלך לימודיה – משפט ומנהל עסקים במרכז הבינתחומי בהרצליה, לקחה שטרית חלק בארגון "מעגל נשים" שפועל למען הקהילה. במסגרת הפרויקט, רצתה שטרית לקיים מפגש של "זיכרון בסלון" בדירתה, וחברה למייסד העמותה החיפאית "לנצח, אחי" – אלי דבי אח שכול ובן לניצולת שואה.
יחד דנו השניים בצורך של אחים שכולים לזכות בהכרה ולחוש פחות שקופים וכך החליטו להתחיל ביוזמה של מפגשי אחים בסלון.
שטרית, כאמור, היא בוגרת תיכון הריאלי, תלמיד משכבתה, סגן ליעד לביא ז"ל, נפל במבצע 'צוק איתן':
אביב שטרית:
בתור בוגרת הריאלי, שיש בו פנימייה צבאית, מתייחסים ליום הזיכרון בצורה מכבדת ויפה מאוד. מתקיים טקס מסורתי שבו מקריאים שמות של מאות נופלים וכשאני באה, בתור בוגרת ביה"ס, לבקר בריאלי ושומעת את השם שלו, אני יודעת שיש מאחורי זה סיפור ושראוי לחבר את השם לפנים. ליעד היה חבר מהשכבה ואהבתי מאוד לפגוש אותו.
שיטרית מספרת כי המודעות כלפי אחים שכולים עלתה מדרגה משמעותית בתשע השנים האחרונות, כשלפני כן היו הכרה והתייחסות, בעיקר כלפי כאבם של ההורים שאיבדו את ילדיהם.
"ב-2017, באתר של משרד הביטחון, ראיתי את הפער בין ההטבות המבורכות שיש להורים שכולים, לבין ההטבות שניתנות לאחים שכולים. משפחה שכולה צריכה להיות מוכרת יותר. למשל, בעבר, לטקס של יום הזיכרון הזמינו רק את ההורים וברגע שההורים הולכים לעולמם, יכול להיות שההזמנה פשוט תפסיק להגיע", אומרת שטרית.
למפגש שיזמה הגיעו כ-50 איש. שתי אחיות שהגיעו, סיפרו על התמודדותן ועל קשייהן, שיתפו באופן בו השתנה אורח החיים שלהן, לאחר מות אחיהן. "יש שוני בדרכי התמודדות", אומרת שיטרית.
אביב שיטרית מספרת:
למשל, משפחה אחת אומרת שאסור להנציח ולתת את השם של האח שנפל לילד שנולד במשפחה. המשפחה אחרת – בדיוק להיפך, עושה זאת. יש משפחה שקורסת ויש כזאת שמצליחה לקום. זאת הייתה חוויה מעצימה ומלמדת, לשמוע על אדם שהקריב את חייו למעננו. הוא לא רק שם ברשימה, אלא סיפור בפני עצמו. הבנת הצורך הזה של הסיפור, הגיע ממקום אנושי.
אביב מספרת:
זה נגע בנקודות בכולנו, בין היתר כי שירתנו בצבא. בסופו של דבר היה כאן חיבור נכון מאוד בין הצורך של האחים השכולים לקבל במה ולשתף על ההתמודדות והקשיים שלהם, הזכרונות וההכרה כלפי חוץ שלא קיבלו בעבר להעלאת המודעות הציבורית. לדעתי זה היה מבורך מאוד.
ארגון מעגל נשים המשיך לקיים גם לאחר הפיילוט של שטרית את מפגשי "אחים מספרים". בשנתיים האחרונות הפרויקט לא התקיים בגלל מגבלות הקורונה.
"אני חושבת שעלינו כאן על משהו. יש פה צורך לספר ולחבר בין האחים השכולים לבין הקהל שמגיע מבחוץ, אנחנו רואים אותו וזה שינוי מבורך. אני הרגשתי זאת בפרויקט".
עמותת "לנצח, אחי" אימצה את הפרויקט ומאז המשיכה לקיים אותו בערים רבות בארץ.
כדאי תצרף גם חיילים שסיימו חייהם במסגרת השירות שלא בלחימה או מיד לאחר סיום השירות. לא ברור מדוע מתעלמים מתרומתם.