גלעד שטיין - צלם
מעל 20 שנות נסיון הבעלים של "סטודיו עין-חדה"
סדנאות צילום במצלמה ובנייד - צילומי פרסום תדמית לעסקים וצילום אומנותי
לפרטים: 0522633439 איימל [email protected]
תגובה לאייל:
כל כך הרבה מילים שמתעלמת מעובדה פשוטה:
אין דינם של 100 מילעמטר בשבוע לאותה כמות בשעה בודדת
כול מילה סלע
יומיים גשם ושוב חצי מישור החוף טובע מתחת לאגמים חדשים מניקוז כושל ותכנון רשלני.
זאת כבר למדנו: על כשלי תכנון אין תג מחיר. להיפך, מהנדסים כושלים שגורמים נזקים במליוני שקלים מההצפות מקודמים אחרכך לעמוד בראשות משרדי מהנדס ערים או ועדות תכנון. כושלים וממשיכים, ולכן הכשלים רק מתרבים.
עבור ראשי העיריות החשיבה היא כזאת: השקעה בביוב זה לא משהו שהתושבים זוכרים ומוטב לסבול שבוע של הצפות וכתבות עם סירות גומי משייטות במקום כבישים, על פני השקעה של סכומים גדולים בתשתיות ניזוק וביוב שהתושבים לא יראו מול העיניים ויזכרו ביום הבחירות.
זה המחיר של פופוליזם בשלטון העירוני. זה המחיר של ערים שמשקיעות במיתוג, בפרסום, במנהלות יועצים לשייט ועיר עולם ושוכחות שיש תשתיות בסיסיות שצריך לבדוק ולתחזק וליישם עבור התושבים. ביוב מצטלם פחות סקסי מצובחוץ או מקריאת כיכר על שם כדורגלן, זה בטוח. תעלות ניקוז ובורות ספיגה לא מצטלמים טוב כמו תאורת לד חדשה על בניין העירייה. יועצי ראשי הערים הם מדור הפייסבוק. מה שלא מצטלם, לא קיים. מה שלא ניתן ליחצ"ן, לא שווה השקעה.
אז כולנו טובעים בשלוליות, בולענים, סדקים – כי צריך להראות לציבור שלט של חוף כלבים חדש.
תשתיות זה דבר שנזכרים בו רק כשתקרה קורסת או רחוב מוצף, כל עוד הכל מתקתק, הציבור לוקח את זה כמובן מאליו. ומכיוון שחשיבה פופוליסטית כזו היא הנורמה היום בכל לשכות ראשי הערים, מגיע החורף, ומציף את החרא הזה מעל פני השטח. לפתע מבינים שהערים שלנו שמתיימרות להיות חכמות והיי טק ונגישות ומתקדמות הן בעצם עולם שלישי בתשתיות ובתחזוקה. שכל האגפים לתחזוקה וביוב ותאגידים מכסת"חים ללא הפסקה ולא נותנים פתרונות ארוכי טווח.
שהכל נבנה על "יהיה בסדר, סמוך עלינו". קצת גשם מביא בולענים, סדקים, בורות ורחובות מוצפים. לא נקודתית, במאות מקומות. זאת לא סופה של אחת למאה שנה. זה לא אקלים שמתפרע. זה חורף רגיל עם יום גשום במיוחד. ותראו איך מישור החוף שלנו נראה. עיריות חסרות אונים, כי הן חסרות מנהיגות. מנהיגות ברמה נמוכה, תכנון ברמה נמוכה, והשקעה פופוליסטית בגימיקים קצרי טווח עבור פוסטים ברשתות במקום השקעות בתשתיות קריטיות.
מזל שיש לכל ראש עיר צוות דוברים ויח"צנים שיכולים להפציץ אותנו בתמונות שלהם מבקרים באזורי ההצפות ומבטיחים לתושבים שהכל יהיה בסדר, ממש כמו לפני שנה ושנתיים ובעצם כל שנה מחדש.
הכתבה נעולה לתגובות. ניתן לשתף ברשת באמצעות כפתורי השיתוף
פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה, במהדורתו ה־42, שייערך בחוה"מ סוכות בין התאריכים 26.9–3.10.2026, ייפתח השנה עם רגע מרגש במיוחד: הקרנת סרטו החדש של אבי נשר,...
תגובה לאייל:
כל כך הרבה מילים שמתעלמת מעובדה פשוטה:
אין דינם של 100 מילעמטר בשבוע לאותה כמות בשעה בודדת
כול מילה סלע
יומיים גשם ושוב חצי מישור החוף טובע מתחת לאגמים חדשים מניקוז כושל ותכנון רשלני.
זאת כבר למדנו: על כשלי תכנון אין תג מחיר. להיפך, מהנדסים כושלים שגורמים נזקים במליוני שקלים מההצפות מקודמים אחרכך לעמוד בראשות משרדי מהנדס ערים או ועדות תכנון. כושלים וממשיכים, ולכן הכשלים רק מתרבים.
עבור ראשי העיריות החשיבה היא כזאת: השקעה בביוב זה לא משהו שהתושבים זוכרים ומוטב לסבול שבוע של הצפות וכתבות עם סירות גומי משייטות במקום כבישים, על פני השקעה של סכומים גדולים בתשתיות ניזוק וביוב שהתושבים לא יראו מול העיניים ויזכרו ביום הבחירות.
זה המחיר של פופוליזם בשלטון העירוני. זה המחיר של ערים שמשקיעות במיתוג, בפרסום, במנהלות יועצים לשייט ועיר עולם ושוכחות שיש תשתיות בסיסיות שצריך לבדוק ולתחזק וליישם עבור התושבים. ביוב מצטלם פחות סקסי מצובחוץ או מקריאת כיכר על שם כדורגלן, זה בטוח. תעלות ניקוז ובורות ספיגה לא מצטלמים טוב כמו תאורת לד חדשה על בניין העירייה. יועצי ראשי הערים הם מדור הפייסבוק. מה שלא מצטלם, לא קיים. מה שלא ניתן ליחצ"ן, לא שווה השקעה.
אז כולנו טובעים בשלוליות, בולענים, סדקים – כי צריך להראות לציבור שלט של חוף כלבים חדש.
תשתיות זה דבר שנזכרים בו רק כשתקרה קורסת או רחוב מוצף, כל עוד הכל מתקתק, הציבור לוקח את זה כמובן מאליו. ומכיוון שחשיבה פופוליסטית כזו היא הנורמה היום בכל לשכות ראשי הערים, מגיע החורף, ומציף את החרא הזה מעל פני השטח. לפתע מבינים שהערים שלנו שמתיימרות להיות חכמות והיי טק ונגישות ומתקדמות הן בעצם עולם שלישי בתשתיות ובתחזוקה. שכל האגפים לתחזוקה וביוב ותאגידים מכסת"חים ללא הפסקה ולא נותנים פתרונות ארוכי טווח.
שהכל נבנה על "יהיה בסדר, סמוך עלינו". קצת גשם מביא בולענים, סדקים, בורות ורחובות מוצפים. לא נקודתית, במאות מקומות. זאת לא סופה של אחת למאה שנה. זה לא אקלים שמתפרע. זה חורף רגיל עם יום גשום במיוחד. ותראו איך מישור החוף שלנו נראה. עיריות חסרות אונים, כי הן חסרות מנהיגות. מנהיגות ברמה נמוכה, תכנון ברמה נמוכה, והשקעה פופוליסטית בגימיקים קצרי טווח עבור פוסטים ברשתות במקום השקעות בתשתיות קריטיות.
מזל שיש לכל ראש עיר צוות דוברים ויח"צנים שיכולים להפציץ אותנו בתמונות שלהם מבקרים באזורי ההצפות ומבטיחים לתושבים שהכל יהיה בסדר, ממש כמו לפני שנה ושנתיים ובעצם כל שנה מחדש.