חֵרֵש, אילם ו… שתוי • מחוויותיו של שוטר תנועה מתנדב ○ יוסי ברגר

"אדוני השוטר, אז-אולי…" – כל מה שהנהג הישראלי מוכן לעשות כדי להתחמק מדוח תנועה • פרק 9

לצורך איתור נהגים שיכורים נדרש מכשיר מיוחד הקרוי "ינשוף". מהשוטר המפעיל אותו נדרשת הכשרה מתאימה, ניסיון ומיומנות, לעיתים גם פסיכולוגית. תהליך הבדיקה חייב להיות קפדני משום שבסופו הוא צריך להציג ממצאים מהימנים לגבי רמת שכרותו של הנבדק. תוצאות בדיקת הינשוף אמורות לשמש כחלק מהראיות שיוצגו בכתב האישום שיוגש לבית המשפט נגד הנהג החשוד בנהיגה בשכרות.

משטרת התנועה מקיימת מבצעי שכרות בזמן ובמקומות מוּעדים, באופן המאפשר הפעלה יעילה של מערך לאיתור נהגים שתויים. במבצעים אלה יוצאים צוותים של שוטרי תנועה אל הרחובות ומתמקמים, כל אחד על פי ראות עיניו, במקומות "אסטרטגיים" בגזרת המבצע, שהם, מן הסתם, כבישי היציאה מאולמי-שמחות ופאבים.

כשעה לפני חצות מתחילים לצאת ראשוני החוגגים. נהג שלא הקפיד להימנע משתייה מופרזת, קרוב לוודאי שימצא את עצמו עומד לבדיקת שִכְרות שבסופה תוּשְבת שמחתו.

מבצע שִכְרות

ניידת, אחת או יותר, מצוידת בינשוף, ממוקמת בנקודה מרכזית באזור המבצע. אני מניח שהחליטו לקרוא למכשיר "ינשוף" משום שהבדיקה מתבססת על מדידת ריכוז האלכוהול באוויר היוצא מראותיו של הנבדק בעת שהוא נושף לתוך המכשיר.

מרגע שהחשוד אותר על ידי השוטר במחסום באמצעות מכשיר מדידה נייד הקרוי "נשיפון", ממתינים לפחות חמש-עשרה דקות עד לבדיקת הינשוף. במכשיר הזה מתבצעות שתי מדידות במרווח זמן של דקה. במידה שהנהג נמצא כמי שבהבל פיו רמת אלכוהול הגבוהה מהמותר, מתבצעת פרוצדורה נוספת הכוללת בדיקת מאפייני התנהגות (נגיעה באף, הליכה על קו ישר וכו') האמורים לתמוך בממצאי בדיקת הינשוף. התהליך מסתיים בהזמנה לבית הדין. בנוסף לכל אלה, מוחרם הרכב בו נהג החשוד, גם אם הוא איננו בעליו, ונגזרת עליו פסילת רישיון הנהיגה למשך כמה שבועות, בהתאם לחומרת השכרות שלו. ההליך מסתיים בבית המשפט, שם מוצגות הראיות והשופט גוזר את דינו של הנאשם, לשבט או לחסד.

מי זוכה לפגוש ינשוף?

מי מהנהגים העוברים על פני מחסום המשטרה באותו הזמן, זוכה לכבוד המפוקפק של בדיקת ינשוף? אז ככה…

במחסומים המוצבים בנקודות אסטרטגיות, עוצרים השוטרים את כל כלי הרכב לבדיקה ראשונית. תור ארוך משתרך לעיתים לפני המחסום והנהגים ממתינים בסבלנות (בדרך כלל) לתורם. השוטר שבמחסום מצויד כאמור בנשיפון. זהו מכשיר ידני שבחלקו הקדמי מותקנת פיית נשיפה חד פעמית. המכשיר מכויל למדוד רמת אלכוהול באוויר העובר דרכו, ברמה הנותנת אינדיקציה ראשונית באם לנהג רמת אלכוהול חשודה או לא. מדידת הנשיפון איננה מהווה ראייה בבית המשפט וממצאיה אינם נרשמים, אולם הבדיקה מאפשרת לאתר את החשודים בשכרות ואלה נשלחים אחר כבוד לבדיקת ינשוף.

טבע הדברים

מבצע שכרות הינו, מטבע הדברים, כר פורה למפגש אנושי מעניין ולעיתים מרגש. הנהג או הנהגת הישראלי/ת הם כידוע בדרך כלל חסרי משמעת. אולם כשהם שתויים, הם הופכים לקולניים במיוחד, וולגריים וחצופים יותר מהרגיל. נסיבות מסוג זה הופכות אותם גם ליצירתיים למדי בניסיונותיהם להתחמק מרוע הגזרה. אם במקרה יש לנהג או לנהגת בני לוויה ברכב, גם הם תורמים בדרך כלל לא מעט ל"חגיגה".

תחמנות? לא בבית ספרנו

נהג היודע ששתה, משתדל להימנע מנשיפה אמיתית. הוא יעשה "כאילו", ינסה לתחמן את השוטר ולהערים על המכשיר. זה כמובן לא עוזר. הוא יספר כי יש לו אסתמה, שהוא נחנק ושהוא לא יכול יותר. כשזה לא עוזר, ינסה האיש את השיטה האגרסיבית. יקרא לשוטר "מתנדב חובבן", יבקש את שם השוטר כדי להתלונן עליו, יכריז כי הוא בטוח שזו בדיחה ובטח יש כאן מצלמה נסתרת ועוד כהנה וכהנה.

כשקלו כל הקיצין וכל זה לא עוזר, נאלץ החשוד, בסופו של דבר, לנשוף כיאות עד שהמכשיר ישמיע 'קליק', המבשר על השלמת הבדיקה בהצלחה. אם על צג המכשיר מופיעה ההודעה "נכשל", או אז משלים הנהג בדרך כלל עם רוע הגזרה והופך לשקט וצייתן. מעתה ואילך יעשה את כל מה שאומרים לו. גם אם את הינשוף הוא ינסה לסבן, בסופו של דבר יבצע את הנשיפה כנדרש.

העונש המאיים ביותר

כשהוא מוכרז לבסוף כמי שנהג בשכרות, והשוטר או השוטרת מודיעים לו שהוא מקבל הזמנה לבית המשפט, הוא מקבל את הדוח לידיו בהכנעה ומוכן להמשיך בדרכו, הפעם כנוסע. אולם כשהוא מתבשר שבנסיבות האלה הרכב בו נהג מוחרם, או אז מתחילה דרמה – בכי תמרורים, תחנונים, זעקות שבר ולעיתים היסטריה של ממש. מסתבר שהחרמת הרכב היא העונש המאיים והמפחיד ביותר את הנהג והנהגת, צעירים ומבוגרים כאחד.

השעה, כמעט חצות. אני ושמואל מתמקמים ביציאה מאחד מאולמות האירועים שבחוצות המפרץ בכיוון היציאה לחיפה ועוצרים לבדיקת נשיפון כל כלי רכב המבקש לעבור בכביש. מכונית מתקרבת לעברי ובאמצעות פנס קוני אדום אני מסמן לנהג לעצור. הוא מציית ואני ניגש לחלון ומציץ פנימה. בחור צעיר כבן עשרים יושב לבדו במושב הנהג. אני מסמן לו והוא פותח את החלון. ריח של אלכוהול מכה בנחיריי.

"שלום אדוני, אנחנו מבצעים בדיקת שכרות", אני מבשר לו, שולף את הנשיפון וממשיך: "אודה לך אם תנשוף נשיפה ארוכה לתוך הפיה הסטרילית הזאת", אני מצביע עליה ומגישה לפיו.

לא שומע ולא מדבר

הבחור לא מגיב. הוא מרים את ידיו כרומז שלא הבין את דבריי ופותח את פיו כדי להגיד דבר מה, אבל הצליל שיוצא מפיו מעיד על כך שהוא איננו יכול לדבר.

נהג אילם! אני לגמרי נבוך. זה באמת לא נעים, אבל אין אפשרות לשחרר אותו לדרכו מבלי להשלים את בירור זהותו ומצבו. אני מבקש ממנו רישיונות. מתגובתו אני מבין שהוא גם חֵרֵש.

זה אמנם הגיוני אבל אני מופתע. לא ידעתי כי חרשים רשאים לנהוג. מסתבר שכן. אני מסמן לו בתנועות ידיים שאני מבקש את הרישיונות. הוא מבין, מפשפש בכליו ומוסר לי את מבוקשי. הרישיונות תקינים.

עכשיו חייבים להשלים את בדיקת החשד לשכרות. אני מראה לו את מכשיר הנשיפון ומדגים לו מה אני מבקש שיבצע. הוא מציית, ובניגוד לנהג הטיפוסי, הוא נושף כראוי והמכשיר מורה "נכשל".

אני קורא לשמואל, העסוק עם נהגים אחרים, ומבקש להתייעץ איתו. מה עושים עם המקרה המיוחד הזה? שמואל מנסה להסביר לנהג מה הולך לקרות אבל מעלה חרס בידו.

תקשורת מפלילה

יש לי רעיון. אני תולש דף מהדפדפת שבידי ורושם: "שתית אלכוהול לפני שהתחלת לנהוג?"
הוא לוקח מידי את הדף ואת העט ורושם: "כן".
"מה שתית וכמה?"
"כמה כוסיות של יין", הוא רושם.

מהומה רבה

בנסיבות האלה בדיקת נשיפון כבר מיותרת. מאחר שהודה ששתה יין בכמות מחשידה, הוא נחשב לחשוד בשכרות ועליו לעבור בדיקה כמותית שתראה האם כמות האלכוהול שנפלטת מהאוויר שבריאותיו, איננה חורגת מהמותר. בשלב הזה מתבקש הנהג לצאת מהרכב, למסור את המפתחות לידי השוטר ולהמתין בצד מבלי לשתות, לעשן, לאכול או ללעוס מסטיק.

אני רושם את ההנחיות הללו ומוסר לו את הדף כדי שיקרא. הוא מעיין בכתוב, מניד בראשו לשלילה, מסרב למסור את המפתחות של הרכב ולצאת ממנו. הוא מגדיל לעשות ונועל את עצמו ברכב! אני המום. מה עושים עם הבחור הילדותי הזה?

אנחנו מזעיקים את הינשוף אלינו. ניידות נוספות מצטרפות, מפקד המשמרת מגיע אף הוא והאירוע מתנפח לממדים גדולים מהצפוי. מהומה רבה מסביב והנהג בשלו – יושב בתוך הרכב הנעול ומסרב לצאת.

למרבית המזל, הישועה מגיעה בדמותה של מכונית פרטית ובתוכה קבוצת צעירים וצעירות, המתקרבת למקום ועוצרת בסמוך למקום ההתקהלות. הנהג יוצא מהרכב ומתנועות ידיו אנחנו מבינים שגם הוא חירש, כמו גם שאר הנוסעים ברכב. מסתבר שבאולם האירועים הסמוך השתתפה קבוצה של כבדי שמיעה. הם מבינים את הסיטואציה, ניגשים לבחור שהסתגר ברכבו ומנסים לעזור. הם משוחחים איתו בתנועות ידיים ולבסוף משכנעים אותו לפתוח את הדלת. הוא יוצא מרכבו ולאחר שכנוע נוסף הוא מסכים לבצע את בדיקת הינשוף.

צעד יצירתי?

הבדיקה מעידה כאלף עדים כי הנהג שיכור כבד! כשהוא מבין את הצרה אליה נקלע, במיוחד כשהוא מבין שהרכב שלו מוחרם, הוא נוקט בצעד "יצירתי" נוסף. הוא פשוט נשכב על הכביש, מתחת לגלגלי מכוניתו, מסרב לקום, ובכך הוא חושב למנוע החרמת רכבו. כאן המקום לציין שבעבירות תעבורה נעשה מאמץ שלא להשתמש בכוח, אלא ממש כאשר אין ברירה.

אני ממש מרחם על הבחור. בחוץ קור כלבים, הוא בשרוול קצר ומצוי במצוקה של ממש. אני מוציא מהניידת מעיל ושם לו על הכתפיים. הוא רועד כולו, מתעטף במעיל אבל לא זז מהמקום.

תעשו משהו! אני אומר לחבריו החרשים, תסבירו לו שההתנהגות הזאת ילדותית ולא תעזור לו. מה שהוא צריך לעשות זה לזוז הצידה, לנסוע הבייתה ולתת לנו לסיים את העבודה. נזמין לו מונית שתיקח אותו הבייתה, אם צריך. הם נענים לבקשתי ומתנועות הידיים אני מנחש שמתנהל ביניהם דיון סוער.

לאחר שיחה ארוכה בשפת החרשים, הם מצליחים לשכנעו. הוא קם באיטיות, מחזיר לי את המעיל ומפנה סוף סוף את הכביש. מבטו עצוב ויש לי הרגשה שרק עכשיו הבין את חומרת המעשה שעשה.

חבריו מסכימים להסיעו לביתו. הוא נכנס לשבת מאחור והם עוזבים את המקום, משאירים אותנו מהורהרים ועצובים. הגרר מגיע והרכב מועמס ומפונה מהמקום. אני מכין את המזכר שלי לאירוע ומצרף אליו את התכתובות בינינו. זוהי ראייה כבדת משקל משום שיש בה הודאה באשמה בכתב ידו של הנאשם.

יין יסכן לבב אנוש.

בסיום משמרת של מבצעי שכרות, אנחנו חוזרים הביתה לפנות בוקר עם הרגשת סיפוק אמיתית – יש מצב שהצלנו חיים. נהיגה בשכרות איננה עניין שאפשר להקל בו ראש. היא גובה קורבנות לא מעטים רק משום שנהג קל דעת ונמהר יושב ליד ההגה כשהוא בטוח שעליו אלכוהול לא משפיע, וכי לו זה לעולם לא יקרה. במקרה של נהיגה, אפשר לומר שיין יסכן לבב אנוש.