חוויות אישיות מנאום אובמה. מאת: ריטה חייקין

ביום שלישי שטוף שמש קיבלתי צלצול משגרירות ארה"ב, נאמר כי מחכה לי הזמנה לנאום של נשיא אובמה וזאת בתוקף תפקיד המפתח שלי כרכזת פרויקט מאבק בזנות ובסחר בנשים בארגון אשה לאשה – מרכז פמיניסטי, חיפה.
לאחר כמה התלבטויות וביטולים של כמה פגישות, החלטתי לנסוע, כי לא כל יום ניתן לראות את הנשיא של המעצמה הגדולה ביותר בעולם, מתייצב אישית מול אנשים שהגיעו לראותו ונואם עבורם ודרכם אל כלל האומה.
מהשעה אחת בצהרים יחד עם הסטודנטים הרבים, פקידים ממשלתיים ומי לא,עמדנו בדוחק ליד השער של בנייני אומה, שעה של עמידה בחום, לאחר מכן בדיקה ראשונה ובכניסה לבניין עצמו עוד בידוק בטחוני. ורק אז נכנסתי. הצטערתי להווכח שוב ושוב כי גם במעמד כה חגיגי וחד פעמי זה, אין גורם שמשכיל לארגן את הדברים היטב ולטובת כל הנוכחים. הצפיפות, החום, הצמא וחוסר הפתרונות לכל אלו היו עננה שהעיבה על גודל הארוע.

הנאום של הנשיא ברק אובמה היה מרשים, דיבר מהלב ללא קריאה מהדפים. היה כן אתנו, עם הקהל ונגע בנושאים מאוד משמעותיים. האולם היה כמובן מלא בהמון אוהדים שמחאו כפיים כמעט אחרי כל משפט. השאלה כמובן, היא מה ייקח הקהל אתו הלאה? האם נוכל להשפיע על הממשלה להראות מה אנחנו רוצים? העתיד לפנינו . אני מאוד מסכימה עם ברק אובמה שאנחנו אלה שיכולים לשנות לטובה ולהאמין בשלום. מעניין היה לראות שמחיאות הכפיים היו חזקות כאשר ברק אובמה התייחס למדינת ישראל ומחיאות כפיים חלשות מאוד ברגע שדיבר על דו קיום ובנושאים פלסטינים. מייד היה אפשר להבדיל בקהל מי שמאל ומי ימין, מישהו עמד מרוב התלהבות ולידו מישהו שבכלל לא הגיב על דברים של שלום עם הפלסטינים – זוהי המציאות של היום. האם נגיב מחר? האם נוכל להפנים מה שהנשיא אובמה אמר ולהפוך למעשה? אלה הן שאלות. לא בטוח אם כולם מאמינים בנסים כמו דוד בן גוריון. אבל אני משאירה לעצמי תקווה שהנסים קורים ועוד יהיה שלום אצלנו בארץ נהדרת.

ריטה חייקין היא מנהלת פרוייקט למלחמה בזנות ובסחר נשים בארגון אשה לאשה. הארגון נמצא בחיפה ופועל בכל הארץ ועבור נשים בכל קבוצות האוכלוסיה.
http://www.isha.org.il/docs/P164/