אחים בדם
מחקר שבוצע ברמב"ם, ביקש לבדוק כיצד מתמודדים ניצולי שואה עם סרטן דם ממאיר. באופן מפתיע, נראה כי תוצאות המחקר משפיעות על כולנו: המחקר הניב פרויקט תיעודי מרגש, המכיל עדויות של ניצולי שואה, חלקן הגדול נחשפו לראשונה
כמעט 70 שנים עברו מאז הסתיימה מלחמת העולם השנייה ואיתה זוועות השואה, ועדיין צצים סיפורים מרגשים ומצמררים כאחד, של אלו שהיו "שם" ושרדו. מחקר שבוצע ברמב"ם והסתיים זה עתה ניסה לבדוק כיצד מתמודדים ניצולי שואה עם סרטן הדם, הניב תוצאה מפתיעה: שבעה עשר עדויות של ניצולי שואה אשר חשפו, חלקם הגדול בפעם הראשונה, את סיפורי חייהם ואת עדותם מתקופת השואה.
מחקר שהחל לפני כשנה במכון ההמטולוגי ברמב"ם, ביקש לבדוק האם ניצולי שואה, המטופלים במכון ההמטולוגי, סובלים מתסמונת פוסט טראומטית PTSD)) בשל עברם, והאם הם מתמודדים באופן שונה עם מחלת דם ממארת. את המחקר הובילה אחות המכון, ריקי כהן, בשיתוף עם הגב' עליזה מנדלסון, אף היא אחות במכון ההמטולוגי ומנהל המכון, הפרופ' בנימין ברנר.
במחקר, שזה עתה הסתיים, לקחו חלק עשרים ושניים ממטופלי המכון, כולם ניצולי שואה, בגילאי 70-92. מתוצאותיו ניתן ללמוד כמה וכמה נתונים מעניינים על היכולות ואופן ההתמודדות של ניצולי השואה עם סרטן הדם. אחד הממצאים העיקרים של המחקר מראה כי בהתאם למה שידוע בספרות הרפואית, שליש מהנחקרים אכן סובלים מתסמונת פוסט טראומטית. יחד עם זאת לא ניתן היה לקבוע במחקר האם מקור התסמונת נעוץ בשואה או במחלה. חולים אלו סובלים מסימפטומים מוגברים של המחלה כתוצאה מהתסמונת (כאבי גב ושלד, עייפות, חולשה ושקיעה בהרהורים ועוד).
ממצא מעניין נוסף שעולה מהמחקר הוא כי ככלל, הנבדקים נטו לייחס את המחלה שלהם לחוויות השואה והאמינו שיש קשר בין הדברים. ממצא זה בלט בעדויות רבות שניתנו על ידי הניצולים.
לדברי החוקרות, השאיפה היא שמחקר זה יוביל בעתיד לאיתור כלים ומשאבים ייחודיים של ניצולי שואה בהתמודדות עם מחלת דם ממארת, ולפיתוח תכנית התערבות ייחודית לניצולי שואה הסובלים ממחלת דם ממארת עם וללא PTSD.
ההיסטוריה של כולנו
בעוד המחקר שואף להסתכל קדימה, עיקרון רפואי חשוב הוא לבדוק את ההיסטוריה של החולה. במקרה של 22 משתתפי המחקר האמור, מדובר בהיסטוריה של כולנו.
חלק גדול מהמחקר התבסס על מתן עדויותיהם של משתתפיו. הניצולים שלקחו חלק בפרויקט הגיעו מפולין, רומניה, הולנד, הונגריה, אוקראינה וצ'כוסלובקיה, שבעה מתוכם הוסתרו על ידי משפחות "חסידי אומות עולם", חלקם שהו במיידנק, חלקם ניצולי גטאות ורשה, צ'צ'לניק ואושמניה חלקם היו בבריחה מתמדת ברחבי אירופה הנאצית לאורך כל תקופת המלחמה וחלקם שרדו את מחנות ההשמדה אושוויץ וברגן-בלזן.
המטרה העיקרית הייתה לאבחן סימפטומים של תסמונת פוסט טראומתית, אך התוצאה הייתה למעשה מציאת חלק נוסף השופך אור על החור השחור שתפס את מקומה של יהדות אירופה. עבור רבים ממשתתפי המחקר זו היתה הפעם הראשונה שהם הצליחו למצוא את הכוחות לשחזר, לחוות מחדש ולחלוק את סיפור הישרדותם למען הדורות הבאים. שבעה עשר עדויות אוגדו לחוברת מהודרת, אשר הוצאתה התאפשרה הודות לחוקרי המכון ההמטולוגי ולמחלקת יח"צ ברמב"ם, בניהולה של נורית נאה. עותק של חוברת העדויות הופקד ב"יד ושם".
"זה מה שנקרא קשר השתיקה", אומרת ריקי דהן שהובילה את המחקר, "אנחנו מטפלים במגוון רחב של מטופלים עם מחלות ממאירות ולא ממאירות, ביניהם גם אנשים מבוגרים שלא כתוב על המצח שלהם שום דבר. אנחנו מטפלים באנשים לא רק בתרופות קונבנציונאליות אלא גם מעבר למחלה . השאיפה לתת להם את הלווי והתמיכה שהם זקוקים לה. לתת להם את האפשרות לפתוח את הלב. עשרים ושניים מתוכם הסכימו לחשוף את הסיפור שלהם, חלקם בפעם הראשונה. בינתיים ארבעה מהם נפטרו, אבל הסיפור שלהם נשאר אתנו לעד".
ריקי כהן ועליזה מנדלסון
למען הדורות הבאים
בטכס שהתקיים בשבוע שעבר (יום ד', ה-29.8.12) התכנסו ניצולי השואה, בני משפחותיהם, נציגי הנהלת ביה"ח והמכון ההמטולוגי. הניצולים הגיעו כשהם נתמכים בהליכונים, נעזרים בכיסאות גלגלים ובקרוביהם.
במהלך הטכס נשא דברים פרופ' שמעון רייסנר, סגן מנהל ביה"ח ובן דור שני לשואה: "הורי לא דיברו, לא כתבו, לא שמעתי מהם מילה אחת", סיפר פרופ' רייסנר, "רק אחרי מותם התחלנו לחקור וללמוד, ונראה שכמה שמגלים, רוצים לדעת עוד. מה שאתם עושים מאוד חשוב: חשוב לכם, חשוב לנו, חשוב להיסטוריה של המדינה".
פרופ' בנימין ברנר, מנהל המכון ההמטולוגי, ובן דור שני לשואה אף הוא אמר בטכס: "כולנו ניצולי שואה, כל אחד בדרכו שלו. ביחד, אנחנו מרגישים כמו משפחה אחת גדולה: חולים, בני המשפחות שלהם, הרופאים, האחיות, כולם ביחד תומכים זה בזה".
עוד נשאו דברים דר' חנה אדמי, מנהלת אגף הסיעוד ברמב"ם, אלה מולר, מנהלת הסיעוד בחטיבה ההמטו-אונקולוגית בביה"ח, עליזה מנדלסון, אחת החוקרות, דבורה גיצין, נציגת המשפחות ובנה אשר סיפר על חוויות דור ההמשך.
אריה גיצין, יליד רומניה, ואחד מניצולי השואה שחלקו לראשונה את עדותם במסגרת הפרויקט הזה ריגש את כל משתתפי הטכס כאשר עמד מול קהל הנוכחים ושר ביידיש. בחלקו השני של הטכס הציגה ריקי דהן את עיקרי המחקר שממנו החל כל הפרויקט המרגש הזה, והטכס נחתם בחלוקת ספר העדויות לכל אחד ממשתתפיו.