תקציר: ענקיות טכנולוגיה רוכשות איים מבודדים כדי להקים עליהם חוות שרתים עצומות לצרכי בינה מלאכותית.מיקומים אלו מאפשרים עצמאות אנרגטית ואבטחה מוחלטת הרחק מהעין הציבורית והרגולטורית.
מבט מהאוויר על איים מבודדים באוקיינוס עשוי לגלות מחזה פסטורלי של חופים לבנים, צמחייה טרופית ושקט מוחלט. אולם מאחורי החזות הציורית הזו מתרחשת לעיתים קרובות דרמה טכנולוגית שקטה ויקרה מאין כמוה: ענקיות הטכנולוגיה הגדולות בעולם, כמו מיקרוסופט, גוגל ומטא, רוכשות או חוכרות איים מבודדים ואזורים נידחים כדי להקים עליהם חוות ענק של שרתים ומרכזי נתונים. הסיבה המרכזית למגמה זו היא התיאבון האינסופי של מודלי הבינה המלאכותית לחשמל, לקירור ולמרחב פיזי מוגן ומאובטח.
אימוני מודלי שפה גדולים ומערכות בינה מלאכותית מתקדמות דורשים עוצמות חישוב אדירות שרשתות החשמל העירוניות אינן מסוגלות לספק. לכן, האיים הנבחרים הופכים למבצרים עצמאיים המחוברים למקורות אנרגיה פרטיים, כולל כורים גרעיניים זעירים מהדור החדש, ונהנים ממי ים טבעיים המשמשים לקירור המערכות. השליטה במיקומים אלו מעניקה לחברות הטכנולוגיה עצמאות מוחלטת ממדינות וממשלות, והופכת אותן לשחקניות גיאופוליטיות ריבוניות בפועל. מי שיחזיק באי ובחוות השרתים החזקות ביותר, הוא שיקבע בסופו של דבר את פני הכלכלה והטכנולוגיה של האנושות בעשורים . האם זה מפרץ החלומות או מכרה הזהב של ה-AI?
שר התשתיות לשעבר בנימין בן אליעזר (פואד) הבטיח לפני 20 שנה להקים אי מלאכותי במפרץ חיפה בין עכו לחיפה אליו יעברו התעשיות הפטרוכימיות. כמובן שאף אחד לא הקים שום אי וכל העסק נשכח ונעלם.
היה מקום בהחלט להקים אי גדול במפרץ חיפה. ההיתכנות לזה כבר מוצגת בייבוש נמל המפרץ
בין עכו לחיפה ניתן להקים אי תשתיות בגודל 3-4 קמ"ר במרחק 2 ק"מ מהחוף שיחובר בגשרים ומערכת צינורות ואליו יועברו מפעלים מזהמים ובתי הזיקוק ממפרץ חיפה. כבר לפני 20 שנה העריכו שהתועלת למשק תחזיר את ההשקעה באי תשתיות כזה תוך 25 שנים למרות עלות הקמה של 50 מליארד שקל.