יצאתי לנשף מכשפות על הגג בסירקין וחזרתי מוקסמת: מפגש עם נשים שמאמינות שאפשר

קלפים וקריסטלים, נרות, תכשיטים, מוזיקה, בגדים ואנרגיות טובות. נשף מכשפות על גג בחיפה הפך למפגש צבעוני של יוצרות, אנשי רוח ואנשים שמאמינים שאפשר לברוא מציאות טובה יותר. יצאתי לבדוק מה קורה כשמכשפות האור נפגשות, וחזרתי עם הרבה יותר מקסם.

דף כהה ומעוטר בזהב, שעליו נכתב "הזמנה לנשף מכשפות על הגג בסירקין", הגיע אליי דרך בתי, שחשבה שזה בדיוק בשבילי. כנראה שהיא מכירה אותי היטב. דומה שגם אני סוג של מכשפת אור, והמסר הזה הדהד בי, אז החלטתי להצטרף לחגיגה. נו טוב, לא באמת היו שם מכשפות שמרחפות על מטאטא, אבל בהחלט נשים וגברים שיודעים לעבוד עם אנרגיה. אפשר לקרוא להם פיות טובות, אם כי הן עצמן מעדיפות את הכינוי "מכשפות אור". אנשים שונים, תלבושות מיוחדות ודומה שהגורם המאחד בין כולם הוא הרצון לעשות עולם טוב יותר. אז אולי זה לא כישוף וקסם במשמעות הפשוטה שלהם אבל כנראה ששינוי בתודעה ובאנרגיה, לפעמים בעזרת נר מיוחד או צמחים מסוימים, יכולים לעשות את ההבדל. קצת פגאני? כן, כנראה. אבל עבורי העניין הוא לא הפסל, הנר או האבן, אלא האפשרות לאדם להתעורר ולגלות את העוצמה הפנימית שלו. ואם בשביל זה צריך להדליק נר מיוחד, להחזיק אבן או לשרוף קטורת, נראה לי שזה לטובה.

החלום שהפך לנשף

הנשף התקיים על גג סירקין 21 בחיפה, בהפקה בלעדית של אלכסנדרה מיקלר סרוליוש, המכונה אלכס, יזמית חיפאית, אמנית רב תחומית ומפיקת אירועים וקולנוע. אלכס מספרת שתמיד נמשכה לדברים מסתוריים, וכשפרסמה פוסט בקבוצת פייסבוק ובדקה את האפשרות לקיים כנס מכשפות, ההיענות הייתה גדולה.

"חלמתי על אירוע באווירה של פעם, כאילו הוא מתקיים לפני מאות שנים בכפר עתיק. רציתי נשף מכשפות עם שוק של דוכני יוצרות, נשים מרתקות עם חיבור לנושא. בחרתי את די ג'יי קאלי ודי ג'יי עינבו', נשים מוכשרות שאין כמותן, לתקלט באירוע. אם היה סיכון? ברור. אבל הרגשתי שאני חייבת לעשות את זה".

לומר את האמת, גם אני התלהבתי מהרעיון ויחד עם בנותיי האהובות, דנה וירדן, שכרנו דוכן והצגנו קלפים שיצרתי בהשראת המיתולוגיה ההודית, אבני מרפא, חומרי טיהור שאספתי מכל העולם ואוספים מיסטיים שצברתי במשך השנים. גיליתי שיש לי הרבה יותר ממה שאני צריכה וכנראה שהגיע הזמן להוציא את האוצרות מהמגירות ולתת להם לפגוש אנשים. עבורי עיקר הקסם היה בעצם העובדה שהייתי יחד עם הבנות שלי באירוע. האווירה על הגג בסירקין הייתה נהדרת, כאילו נכנסנו לעולם מקביל. המשתתפות הגיעו בתלבושות מכושפות, בשחור ובאדום, עם כובעים ומסכות. גם אני לבשתי בגד מיוחד, ובמקום הקביים שעוזרים לי בדרך כלל בהליכה, הגעתי עם מקל שחור שבראשו נמר זהוב. אם כבר מכשפה, אז עד הסוף.

קומיקס ונרות מכושפים

בין דוכני הנרות, הפסלונים, הבגדים והקלפים פגשתי את ולרי גוסבה, אמנית ויוצרת קומיקס מאוקראינה המתגוררת בחיפה. עבורה, הקומיקס הוא דרך קלה יותר ממילים להתבטא. בשנת 2022 יצרה את הקומיקס "מלחמה" (War), המתאר את מה שעברה משפחתה בזמן הפלישה הרוסית לאוקראינה ואת רגשות האשמה, הפחד וחוסר האונים. הסיפור הגיע עד לנשיא הרצוג.

ולרי: "אני אוהבת להתנסות בצבעים, דמויות, מטאפורות חזותיות ודרכים שונות לספר סיפורים. לאחרונה סיימתי תואר שני בתקשורת חזותית בבצלאל. פרויקט הגמר שלי, 'בין לבין / מסר בבקבוק', הוא קומיקס דוקומנטרי המבוסס על שיחות עם אוקראינים החיים בישראל, ועוסק בבית, באושר, בשתיקה ובשייכות. אבל אני אוהבת גם איורים משחקיים, רעיונות מוזרים וסיפורים על חיי היומיום".

פגשתי שם גם את שרה גולדו'יטש, יוצרת תכשיטים, נרות ופריטים לבית, היא מבחינת מכשפת זהב. לטענתה, לנרות ולמוצרים שלה יש כוחות מאגיים המסייעים בשינוי המציאות. הכוח, לדבריה, טמון בכוונה שבה נוצרו ובחומרים המשמשים ליצירתם. אני מניחה שגם היא מכוונת לשינוי תודעה, לעשות למען עצמנו ולא לחכות שהדברים יקרו מעצמם. אבל יחד עם זה, יש לה מוצרים וחומרים שלכאורה יכולים לעשות קסמים ולשנות מציאות. אם זאת אמת? הלקוחות שלה אומרים שהיא עזרה להם יותר מפעם אחת.

שרה: "תמיד הרגשתי את הכוחות שלי. בשלב מסוים הבנתי שהאנרגיה שבתוכי זקוקה לביטוי ולהתפתחות, ושאני רוצה לחלוק אותה ולהביא לאנשים טוב ואור. כך התחיל המפגש שלי עם עולם הכישוף. חשובה לי הכוונה שבה אני יוצרת כל פריט, כי זה מה שמוביל את האנרגיה לאדם שיקבל אותו".

שורשים, עורבים וציור

בכל רחבי השוק המאולתר על הגג הציגו אמנים ויוצרים את עבודותיהם. שמעון הציג בובות מכשפות, חלקן בעלות צחוק מתגלגל בלחיצת כפתור, ואחרות המסמלות פתחים אנרגטיים. שלי גורי הציגה בובות פנטזיה ויצורים מסיפורי אגדות. בהמשך עמד הדוכן של רוז ברופמן, נטורופתית ומטפלת אנרגטית מקריית טבעון, ועורר עניין. תחת השם Rozmay Paintings היא יוצרת ציורי חזיונות בצבעי מים, בהשראת חלומות, חוויות רוחניות ורגעים קסומים.

רוז הייתה בעבר תלמידה שלי באחד הקורסים הרוחניים, ומאז צמחה להיות אמנית ומטפלת אנרגטית קסומה. תמיד מרגש אותי לראות אנשים שצמחו אחרי הקורסים והמשיכו ליצור את דרכם בעולם.  רוז: "הציורים שלי הם ביטוי למסרים שמגיעים דרכי, לחוויות רוחניות ולזיכרונות קוסמיים. הם מעוררים את הקסם הפנימי. ההשראה שלי היא עולם המסתורין, הנשיות, האלכימיה, הריפוי ומסע הנשמה".

אינגריד, Root & Raven שורשים ועורבים, הציגה לוכדי חלומות, מניפות שמאניות, קמעות ופריטים רוחניים בעבודת יד. גם היא הגיעה לתחום מתוך תחושה שהדרך קוראת לה. אינגריד: "מאז ומתמיד נמשכתי לטבע, למיתולוגיה ולפולקלור. אני מאמינה שלכל חפץ יש סיפור, וכשיוצרים בכוונה ובאהבה נוצר משהו שהוא יותר ממוצר. ביקור בסטונהנג' באנגליה גרם לי לחקור ולהקשיב לחלקים בתוכי שלא נתתי להם מספיק מקום. אני לא הולכת עם זרם מסוים, הייתי מגדירה את עצמי כמכשפה אקלקטית".

גילי שרייבר באר, סופרת ויוצרת, הגיעה להציג את ספרה "הלבנה", רומן היסטורי המחבר בין שתי נשים שחיות בהפרש של 3,600 שנים. הגיבורה גלת'יאה נמלטת מהתפרצות הר הגעש בסנטוריני ומגיעה דרך הים אל הכרמל, שם היא מבקשת לחדש את מסורת משפחתה ככוהנת. הגיבורה השנייה בסיפור, גליה, חיה בתל אביב של שנות האלפיים, וחשה שתפילות ואנרגיות מעולם אחר קוראות לה. גילי: "בעיניי, אישה מודעת המחוברת לטבע ולאינטואיציה, ומעזה לברוא מציאות יש מאין, היא אלכימאית. אפשר כמובן לקרוא לה מכשפה".

הקסם הוא המפגש האנושי

המוזיקה הרימה את המשתתפות והמשתתפים לרקוד, לשחרר אנרגיה ולהתחבר. בתי אמרה שזה נראה קצת כמו המידברן, עם התלבושות ותחושת החופש להיות מי שאת רוצה להיות באותו רגע. אני חשבתי לעצמי כמה נחמד היה להתנתק לרגע מהיום יום, מהחדשות, מהדאגות ומהצורך להיות תמיד רציניים ואחראים. פשוט להיות. להתחפש, לצחוק, לרקוד ולהרשות לעצמנו קצת קסם.

הגיעו לנשף מכשפות אור רבות וקסומות. בכתבה הזאת הבאתי רק כמה מהן, וחשוב לי לומר שכולן נפלאות, גם אם לא הוזכרו. בשבילי, הקלפים, הקריסטלים וחומרי הטיהור שהכנתי ונגעו באנשים שבאו לדוכן שלנו הוסיפו לחוויה. בסופו של דבר, לא חייבים להאמין בכוחות מאגיים כדי להבין מה קרה על הגג בסירקין. צריך רק להאמין בכוח של החיבור בין בני אדם, כוחה של קהילה ושל יצירה שנעשית באהבה.

להיות עם הבנות שלי ערב שלם ולגעת יחד בעולם הרוח והחומר, האפשרות להיפגש בלי מסכות, או דווקא עם מסכות ותלבושות מעניינות, ולתת מקום לחלקים בתוכנו שלא תמיד מקבלים מקום בחיי היומיום, נתן לחוויה של הנשף תחושה מכושפת. אולי זה היה קסם אולי לא, אפשר שזה בגלל התקבצות של הרבה מכשפות או פיות ביחד, אבל בחוויה שלי, היה שם אור גדול ואני כבר מחכה לנשף הבא.

כשף לעצמך "סיגיל"

עכשיו, אחרי שסיפרתי לכם על החוויה הקסומה שעברתי, הרשו לי ללמד אתכם לעשות "כישוף" קטן למען עצמכם. כישוף אור, כמובן. סיגיל (Sigil). סמל אישי המייצג כוונה, מטרה או הצהרה. משמעות המילה בלטינית היא "חותם". בימי הביניים שימשו סיגילים כחתימות בקסם פולחני, וכיום הם משמשים כלי רוחני אישי להטמעת מטרות והגשמה.

איך עושים את זה? הרעיון פשוט: כותבים בלשון הווה משפט שמבטא רצון או מטרה, כמו "אני מתמודדת בעוצמה", "אני טובה כמו שאני", "אני בטוחה ומוגנת" או "אני מלאה ביטחון עצמי", והופכים אותו לצורה גרפית מופשטת. כותבים את משפט הכוונה כאילו המטרה כבר הושגה. אחר כך מתייחסים לאותיות שבמשפט שנכתב: מצמצמים, מסירים אותיות תנועה ומבטלים אותיות כפולות, משאירים שתיים או שלוש אותיות שמזכירות את הרעיון. אחר כך מציירים את הסמל, על ידי שמחברים את האותיות לצורה גרפית מופשטת, שאינה נראית עוד כמו אותיות אלא כמו ציור. אפשר לסובב, לעוות ולשלב אותיות עד שמתקבל ציור שהוא הסמל האישי של היוצר.

אפשר להתייחס לסיגיל כאל יצירת אמנות או תזכורת אישית. יש המאמינים שהוא מסייע להטמיע כוונה בתודעה, אך הוא כמובן אינו ערובה לתוצאות חיצוניות. לפי המסורת הנהוגה בין מכשפות אור, אחרי שהסמל מוכן, מתרכזים בצורתו במדיטציה או במיקוד, כדי "להטעין" אותו בכוונה שמאחוריו, ואז משחררים. מאפשרים לאנרגיה לעבוד בלי להתערב.

בין כישוף לאחיזת עיניים

לסיום, חשוב לי להתייחס גם ליחס לכישוף במסורת היהודית ובחוק הישראלי. המשפט הישראלי מבחין בין אמונה, טקסים ובידור לבין הונאה. הצגת מצגי שווא של כוחות על טבעיים כדי להוציא כספים מאנשים היא עבירה פלילית. לאורך השנים פורסמו מקרים של ניצול מצוקתם של אנשים באמצעות הבטחות להסרת כישופים ולשינוי גורל. בשנת 2006 גזר בית המשפט המחוזי בתל אביב עשר שנות מאסר על אישה שהציגה עצמה כבעלת כוחות להסרת כישופים והוציאה במרמה מיליוני שקלים.

גם ההלכה היהודית אוסרת מעשי כישוף, אך היחס לנושא מורכב. בעוד רבי יוסף קארו בשולחן ערוך מכיר במציאותם של כשפים ובכוחם הרוחני, הרמב"ם טען שאין בהם ממש והם שקר, הבל ואחיזת עיניים. לצד האיסור, קיימים דיונים הלכתיים על שימוש בקמיעות ובאמצעים שונים במצבי סכנה. רבי שלמה בן אדרת פסק שבמקרה של חולה שיש סכנה לחייו, ניתן להשתמש באמצעים כאלה משום שאין דבר העומד בפני פיקוח נפש.

ואני? אני מזכירה לעצמי שהרמב"ם אמר שהעיקר הכוונה הטהורה ובעניין כישוף וקסם הכול שטויות. אז אם כבר שטויות, לפחות שיהיו כאלה שמביאות אור, יצירה, קהילה ואהבה.