(חי פה) – ד"ר מיכל שמיר, בת 52, הלכה לעולמה לאחר מאבק במחלת הסרטן והותירה אחריה משפחה אוהבת, קהילה אקדמית שלמה, סטודנטים רבים ומרצים שהתקשו לעכל את הבשורה הקשה. מיכל, שגדלה בשכונת נווה שאנן בחיפה, הייתה דמות מרכזית ומוערכת במכללה האקדמית עמק יזרעאל, שם שימשה מרצה בכירה וחוקרת בחוג לסוציולוגיה. מותה הפתאומי הותיר חלל גדול בקרב כל מי שהכיר אותה: משפחה, חברים, עמיתים וסטודנטים שראו בה מודל לחיקוי.
ילדות בחיפה ודרך אקדמית מרשימה
מיכל שמיר גדלה בחיפה יחד עם אחותה התאומה אורית ואח נוסף. השתיים למדו בבית הספר עירוני ג' השש־שנתי, שם כבר בלטה מיכל ביכולותיה הלימודיות ובסקרנותה האינטלקטואלית. לאחר מכן המשיכה ללימודי תואר ראשון במכללה האקדמית עמק יזרעאל, שם הצטיינה והפכה במהרה לאחת הסטודנטיות הבולטות בחוג לסוציולוגיה.
הצטיינותה הובילה אותה ללימודי תואר שני ושלישי באוניברסיטה העברית בירושלים, שם השלימה את הדוקטורט בסוציולוגיה. עם סיום לימודיה שבה למכללה האקדמית עמק יזרעאל, הפעם כמרצה וכחוקרת. עמיתיה מספרים כי כבר מהרגע הראשון היה ברור שמיכל מביאה איתה שילוב נדיר של עומק מחקרי, רגישות אנושית ויכולת הוראה יוצאת דופן.
מרצה אהובה, חוקרת מוערכת
במכללה האקדמית עמק יזרעאל מספרים כי מיכל הייתה אחת המרצות האהובות ביותר. היא ידעה להנגיש חומר מורכב, להקשיב לסטודנטים, ללוות אותם ברגעים קשים ולהעניק להם תחושת ביטחון. רבים מהם מספרים כי בזכותה מצאו את דרכם האקדמית או המקצועית.
הנהלת המכללה ספדה לה וציינה כי מיכל החלה את דרכה כסטודנטית מצטיינת, המשיכה כחוקרת מובילה והפכה לדמות מרכזית בקהילה האקדמית. “זכינו לראות שתי אחיות שהן חוקרות איכותיות,” כתבו אנשי המכללה, “ונוכחותן השזורה אחת בשנייה היוותה חלק בלתי נפרד מהבית האקדמי שלנו.”
קשר שלא ניתן להפרדה
אחותה התאומה, ד"ר אורית שמיר בלדרמן, שגם היא מרצה וחוקרת בכירה במכללה, פרסמה לאחר מותה של מיכל פוסט קורע לב. היא תיארה את הקשר העמוק בין שתי אחיות תאומות, קשר שנמשך כל חייהן והיה חלק בלתי נפרד מהווייתן.
אורית כתבה כי קשה לה לדמיין את המשך חייה ללא מיכל לצידה, וכי יום ההולדת המשותף שלהן, שהיה תמיד חגיגה כפולה, יהפוך מעתה ליום אישי וכואב. “אני אמשיך לגדול ולהזדקן,” כתבה, “אבל מיכל תישאר לעולם בת 52.”
היא הוסיפה כי לאחר שאיבדה את אביה לפני מספר חודשים, התחושה שמיכל מצטרפת אליו “למעלה” היא מנחמת אך גם בלתי נתפסת.
דמות מרכזית בקהילה ובמשפחה
מיכל התגוררה בקריית טבעון יחד עם בנה הצעיר, שהיה מרכז עולמה. היא הייתה פעילה בהנהגת ההורים בבית הספר שלו ולקחה חלק ביוזמות קהילתיות רבות. חברים מספרים כי הייתה אדם חם, קשוב, מלא אהבה ונתינה, ושידעה תמיד להושיט יד ולעזור.
מותה היכה בהלם את כל מי שהכיר אותה. “קשה להאמין שאישה כל כך חכמה, כל כך טובה וכל כך מלאה חיים איננה עוד,” אמרה אחת מחברותיה. “היא השאירה אחריה חלל שאי אפשר למלא.”
קהילה אקדמית שבורת לב
במכללה האקדמית עמק יזרעאל מספרים כי הידיעה על מותה של מיכל נפלה כרעם ביום בהיר.
“מיכל הייתה מסוג האנשים שמשאירים חותם,” ספדו לה בהנהלת המכללה. “היא הייתה מקצועית, חכמה, אבל גם אנושית בצורה יוצאת דופן. היא ידעה לראות כל סטודנט, להבין אותו, ולתת לו תחושה שהוא מסוגל להצליח.”
מורשת של ידע, אהבה ואנושיות
מיכל שמיר הותירה אחריה מורשת של מחקר, הוראה, אהבה למשפחתה ותרומה לקהילה. היא הייתה דמות נדירה, אקדמאית מבריקה, מרצה אהובה, אחות תאומה קרובה, בת מסורה ואמא אוהבת. בנה הצעיר מקבל כעת חיבוק גדול ממשפחתו ומכל האנשים שאהבו את מיכל.
האם הכתבה עניינה אותך?